מיכאל, השאלה הקמה

השמים שנפתחו ליוחנן נשארים סגורים לדניאל. הוא עומד על שפת החידקל, איש זקן שבקושי מחזיק את עצמו זקוף, ומעליו רק אוויר. שלושה שבועות התאבל: לחם חמדות לא אכל, בשר ויין לא באו אל פיו, וסוך לא סך. הוא נתן את לבו להבין מה אלוהים מתכנן לעמו. ביום ה־24 הוא נושא את עיניו. והנה איש לבוש בדים. גופו כתרשיש, פניו כמראה ברק, עיניו כלפידי אש, וקולו כקול המון. האנשים שעם דניאל אינם רואים דבר, אבל אימה גדולה נופלת עליהם, והם בורחים ומסתתרים. דניאל נשאר לבדו. הודו נהפך עליו, לא נשאר בו כוח, ולשמע הקול הזה הוא נופל על פניו בתרדמה.

ואז נוגעת בו יד. היא מניעה אותו, רועד, על ברכיו ועל כפות ידיו, וקול קורא לו בשמו: דניאל, איש חמודות. המילה חֲמֻדוֹת באה מן השורש של הדיבר העשירי, "לא תחמד", המילה למה שהיד רוצה למשוך אליה. זו גם המילה ללחם שדניאל לא נגע בו, לחם החמדות. הוא מנע מעצמו את מה שנחמד, ועכשיו הוא שומע שהוא עצמו הנחמד. שלחתי אליך, אומר השליח, והכמיהה שבמילה הזאת באה עמו מאת מי ששלח אותו. מעל השמים הסגורים מישהו מצפה לו. עמוד על עמדך, אומר הקול, ודניאל קם רועד.

השליח אומר גם מדוע בא. אל תירא, דניאל, כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלוהיך, נשמעו דבריך, ואני באתי בדבריך. כשדניאל השאיר לראשונה את לחמו, כבר הייתה התשובה בדרך. ושר מלכות פרס עמד לנגדי 21 יום. דניאל לא הרגיש בכך דבר; הוא לא ראה מלאכים ולא שמע כלי נשק, רק את הנהר ואת רעבונו. ואז באה עזרה. והנה מיכאל, אחד השרים הראשונים, בא לעזרני. מי שהתפלל אי פעם שבועות ארוכים מול שמים שנשארו סגורים, מכיר את שפת הנהר הזאת. אלוהים שמע את דניאל ביום הראשון, ותשובתו נאבקה ופילסה את דרכה אל הנהר.

כך נכנס מיכאל אל הסיפור, כתגבורת. מול שר פרס, ובקרוב גם שר יוון, אין אחד מתחזק עמי כי אם מיכאל שרכם. כתוב "שרכם", שר העם כולו. לגויים יש כוחותיהם. לעם שהוא אוהב מינה אלוהים שר מן הדרגה העליונה, ותפקידו להילחם בעדם. והשר הזה נושא שאלה כשם. מִי־כָּ־אֵל: מִי כָּאֵל? השאלה של הספר הזה כולו היא כאן שמו של לוחם, והתשובה טמונה בה: אין, גם לא השר הגדול. גבריאל כבר אמר לדניאל קודם לכן שהוא חמודות (דניאל 9:21-23), ושמו אינו שאלה כי אם הודאה, "גיבורי הוא אל". מיכאל שואל מי כאל, גבריאל אומר מי גיבורו. שניהם נושאים את שמו בשמם.

בסוף בשורתו מביט השליח הרחק קדימה. ובעת ההיא יעמוד מיכאל, השר הגדול העומד על בני עמך. ותהיה עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי. ובעת ההיא יימלט עמך, כל הנמצא כתוב בספר. בפרקים האלה עובר פועל אחד, עמד. דניאל היה צריך לעמוד על עמדו, שר פרס עמד לנגד השליח, וכשתגיע השעה הכבדה ביותר שידעה ההיסטוריה, מיכאל עומד ונשאר עומד. מי שנמלט, נמצא, כתוב, בספר שאינו של מיכאל. משה כבר קרא לו לפני אלוהים "ספרך אשר כתבת" (שמות 32:32). אלוהים כותב את השמות. השר שומר על מה שהוא כתב.

אצל יהודה עומד מיכאל מול השטן, בריב על גופת משה, שאלוהים עצמו קבר במואב במקום שאיש אינו יודע (דברים 34:6). מיכאל לא העז להוציא עליו משפט גידוף. הוא אמר רק: יגער בך אֲדֹנָי. המילה היחידה שהכתוב רושם מפיו היא פנייה אל אדונו. השר הגדול של השמים מנצח בכך שהוא קורא לאחר שיבוא.

עוד פעם אחת הוא קם, בסוף המקרא, עתה בשמים עצמם. ותהי מלחמה בשמים. מיכאל ומלאכיו נלחמו בתנין, והתנין נלחם ומלאכיו, ולא יכול, ומקומם לא נמצא עוד בשמים. והושלך התנין הגדול, הנחש הקדמוני, הנקרא מלשין ושטן, המתעה את כל תבל. לתנין שמות רבים; למלאך שמולו יש אחד, והוא עוסק באלוהים.

קול גדול בשמים אומר מה קרה. עתה באה הישועה והגבורה ומלכות אלוהינו וממשלת משיחו, כי הושלך המקטרג על אחינו, המקטרג עליהם לפני אלוהינו יומם ולילה. לפני הכיסא נשמע קול שלא חדל למנות את כל מה שלקוי באנשי אלוהים עלי אדמות, והקול הזה מוצא מן השמים. השמים קוראים לאנשים האלה "אחינו": לא אבות ונביאים, אלא מאמינים עלי אדמות שחיים מדם השה, מאיזה עם שיבואו. גם אתה מואשם, יומם ולילה. אבל יבוא היום שהמקטרג שלך יגורש מן השמים; אז לא יהיה עוד מקום בשבילו לפני הכיסא, והוא לא יקטרג עליך עוד לעולם. והם ניצחו אותו, כך נשמע, בדם השה ובדבר עדותם. מיכאל יגרש את המקטרג. הקטרוג כבר נפל. השה כבר נשא אותו. כל מה שהביא המקטרג בלילות לפני הכיסא היה אמת, ועל הכול כבר ניתנה תשובה, בדם. על כן שמחו שמים ושוכניהם.

דניאל לא ראה דבר מן המלחמות האלה. הוא קיבל יד, נגיעה שנייה כשנעתקה נשימתו, ומילים שלא איבד עוד: אל תירא, איש חמודות, שלום לך, חזק, חזק. המילה האחרונה אליו נושאת את הפועל של מיכאל. ואתה לך לקץ, דניאל; ותנוח, ותעמוד (דניאל 12:13). מי שכתוב בספר, יקום. על שפת החידקל שוכב איש זקן על ברכיו, ושמו בספר אלוהים, ומאחורי השמים שנראו סגורים נלחמו שרים על תשובה שאלוהים נתן כבר ביום הראשון. השם שבו השמים יוצאים לקרב הוא שאלה, ומי ששואל אותה, מעל נהר או בלילה מלא קטרוגים, כבר שר עם השמים השמחים. מי כאל, השומע כבר ביום הראשון, הכותב את השמות בעצמו ונושא את הקטרוג בעצמו? השר הקם יודע את התשובה. הוא נושא אותה בשמו.

הערה על נוסח המקור. דניאל על החידקל, שלושה שבועות אבל, "לחם חמדות", האיש לבוש הבדים: דניאל 10:1-9; "איש חמודות": 10:11,19 (השוו 9:23); "מן היום הראשון [...] נשמעו דבריך": 10:12; שר פרס, 21 יום, "מיכאל אחד השרים הראשונים": 10:13; הנגיעה השנייה ו"חזק": 10:16-19; "מיכאל שרכם": 10:20-21; עמד: 10:11,13; 11:1; 12:1,13; "ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול", "כתוב בספר": 12:1; "ותנוח ותעמוד": 12:13. חמד: שמות 20:17; תהלים 19:11. "ספרך אשר כתבת": שמות 32:32. קבר משה: דברים 34:5-6. מיכאל והשטן, "יגער בך אדני": יהודה 9-10; הנוסחה: זכריה 3:1-4. מלאך ראשי בלי שם: תסלוניקים א 4:16. גבריאל, "כי חמודות אתה": דניאל 8:16; 9:21-23; לוקס 1:19,26. המלחמה בשמים, המקטרג המושלך, "בדם השה", "על כן שמחו שמים": התגלות 12:7-12. שם האל: יהוה.