מי ראוי?

אין ראוי מלבד השה (התגלות 5; 12)

5 דק׳ קריאה

מי כמוך?

שאלה קרובה

"מי ראוי לפתוח את המגילה ולשבור את חותמותיה?"

התגלות 5:2מלאך אדיר, אל היקום כולו

האל הזה מנצח כפי שאיש אחר אינו מנצח, כשה, טבוח ועומד, שבדמו שלו קנה את מה שאין חרב שתשיג.

באולם הכיסא שבשמים מחזיק היושב על הכיסא מגילה בימינו, חתומה בשבעה חותמות. מה שכתוב במגילה ההיא הוא פרישתו של הכול, השלמת ההיסטוריה, הצדק הנעשה, הסוף המתיישר. אבל המגילה סגורה. מלאך אדיר קורא בקול גדול שאלה אל היקום כולו: מי ראוי לפתוח את המגילה ולשבור את חותמותיה? נופלת דממה החודרת עד לשד העצמות. באולם הזה נשמע יומם ולילה "קדוש" משולש (התגלות 4:8), ולפני הקדושה הזאת אין ברייה ראויה. אף אחד. אף אחד בשמים, אף אחד בארץ, אף אחד מתחת לארץ אינו יכול לפתוח את המגילה או אפילו להביט בה. הבריאה כולה נסרקת, מן המלאך הנעלה ביותר ועד העומק התחתון ביותר, והתשובה היא ריק. יוחנן, הרואה זאת, פורץ בבכי. בכיתי הרבה, הוא כותב, כי לא נמצא איש ראוי. שכן אם אין מי שיפתח את המגילה, ההיסטוריה לא תבוא על תיקונה; הצדק נשאר בלתי עשוי, הרע בלתי נענש, ההבטחה בלתי מקוימת. איש זקן על אי של גלות בוכה על הריק במקום שבו הייתה צריכה להישמע התשובה.

אז מניח אחד הזקנים יד על כתפו. אל תבכה, הוא אומר; הנה ניצח האריה משבט יהודה, שורש דוד. הוא יכול לפתוח את המגילה. האריה. סוף־סוף. יוחנן מסתובב ומצפה לראות אריה, מלכותי, בעל שיניים וטפרים, החזק שבאולם, שניצח בכוח הזרוע. הוא רואה שה. שה, עומד כמו טבוח. פצעי המוות נראים, ובכל זאת הוא עומד זקוף; הוא נהרג והוא חי. האריה מתגלה כשה, והניצחון כקורבן. זהו הראוי שהיקום חיפש לשווא: הטבוח, שהניח לטבוח אותו. השה ניגש ולוקח את המגילה מיד היושב על הכיסא. באותו רגע פורצים השמים בשיר חדש, האחרון מכל השירים החדשים שהדהדו בכתובים: ראוי אתה לקחת את המגילה ולפתוח את חותמותיה, כי נטבחת, ובדמך קנית לאלוהים בני אדם מכל שבט ולשון ועם ואומה. השיר הולך וגובר, מן הזקנים אל רבבות רבבות ואלפי אלפים של מלאכים, ולבסוף שרה איתו כל ברייה בשמים ובארץ ומתחת לארץ. המעגל שזה עתה נותר ריק הוא אותו מעגל ששר עתה: ראוי השה הטבוח לקבל את הגבורה ואת העושר ואת החכמה ואת העוז ואת הכבוד ואת התפארת ואת הברכה.

כך מקבלת שאלת אולם הכיסא את תשובתה. האל הזה מנצח כפי שאיש אחר אינו מנצח, כשה, טבוח ועומד, שבדמו שלו קנה את מה שאין חרב שתשיג. יוחנן כבר ידע מה מניע את השה הזה כשכתב את החזון. ממש בראשית ספרו, עוד לפני שנשבר חותם אחד, הוא פורץ בהלל: "לאוהב אותנו ואשר גאל אותנו מחטאינו בדמו" (התגלות 1:5). הגאולה עומדת בלשון עבר; היא נעשתה, אחת ולתמיד, על גבעה מחוץ לירושלים. האהבה עומדת בלשון הווה. הוא לא רק אהב, הוא אוהב, עכשיו, בשעה שהוא עומד ופצעיו עוד נראים. האיש שבכה בפטמוס משום שאיש לא היה ראוי כתב זאת כמי שראה: הפצעים נשארו, וגם האהבה. מי ראוי? אף אחד, והשה האוהב אותנו היום.

מומחההאריה שהוא שה

המפתח להתגלות 5 טמון במילה "ראוי" (ἄξιος, 5:2, 9, 12) ובהיפוך מאריה לשה. מה שיוחנן שומע הוא אריה שניצח ("האריה משבט יהודה [...] ניצח", 5:5); מה שהוא רואה כשהוא מסתובב הוא שה, עומד כמו טבוח (5:6). שתי התמונות עומדות במכוון זו לצד זו, והשה מתקן את האריה: לכוח המנצח של אלוהים יש דמות של בהמת קורבן, ולא של טורף. השיר נוקב במפורש ביסוד ראויותו: "כי נטבחת" (5:9).

בהתגלות 1:5 עומד "לאוהב אותנו" כבינוני של לשון הווה (ἀγαπῶντι), לצד "אשר גאל אותנו" (λύσαντι) באאוריסט, הצורה של המעשה המושלם. כתבי היד המאוחרים, הביזנטיים, גורסים "אשר אהב אותנו" (ἀγαπήσαντι); כתבי היד הקדומים יותר והמהדורות הביקורתיות גורסים לשון הווה. בגרסה ההיא עומדת הגאולה החד־פעמית לצד אהבה הנמשכת.

מסההשיר החדש האחרון

השיר באולם הכיסא נקרא "שיר חדש" (5:9). לאורך ספר תהלים נתבקש שוב ושוב שיר חדש, אחרי הצלה שהשירים הישנים לא הספיקו לה (תהלים 33:3; 40:4; 96:1; 98:1; השוו ישעיהו 42:10). זהו השיר החדש האחרון של הכתובים. הוא אינו מהלל עוד יציאה ממצרים או ריפוי, אלא את הדם שבו קנה השה בני אדם מכל שבט ולשון. מבנה הפרק מבליט את המהפך: השלישייה "בשמים, בארץ, מתחת לארץ" שבה לא נמצא איש ב־5:3 חוזרת ב־5:13 כמעגל כל הברואים השרים לשה.

לבאינך ראוי, וזו בשורה טובה

דרך מתישה להאמין היא לנסות להיעשות ראוי. ראוי די הצורך כדי להישמע, כדי לקבל סליחה, כדי להשתייך; לעבוד קשה מספיק, להיות טוב מספיק, לרחוץ את הידיים נקיות מספיק. זה אף פעם לא מצליח, כי לשאלה "מי ראוי?" יש רק תשובה כנה אחת לכל אחד מאיתנו: לא אני. לכן בכה יוחנן.

ראה מדוע הורשה לחדול מבכי. לא התברר שבכל זאת נמצא מי שראוי די הצורך. השה היה ראוי, במקום כל אלה שלא היו. את הראויות שלעולם לא תצליח ללקט בעצמך, הוא מחלק כמתנה למי שמוותר, ולא כשכר למי שמשיג. אינך צריך עוד להוכיח שמותר לך לפתוח את המגילה. השה כבר פתח אותה.

הערה על נוסח המקור. המגילה החתומה ו"מי ראוי?": התגלות 5:1-4; ה"קדוש" המשולש באולם הכיסא: 4:8; דמעות יוחנן: 5:4; האריה המתגלה כשה: 5:5-6; השיר החדש "ראוי אתה [...] כי נטבחת": 5:9-10; המלאכים וכל הברואים: 5:11-13; "ראוי השה": 5:12. "לאוהב אותנו (ἀγαπῶντι) ואשר גאל אותנו (λύσαντι)": 1:5. השיר החדש בתהלים: תהלים 33:3; 40:4; 96:1; 98:1; ישעיהו 42:10. שם האל: יהוה.