הספר הזה הוא שיר הלל ולא ספר עיון; הטקסט הרציף נטול הערות שוליים במתכוון. אבל הטענות החזקות ביותר נשענות על בחירות, ומי שרוצה לבדוק אותן ימצא כאן את יסודן. הדין וחשבון הזה עומד בסוף הספר, מחוץ לטקסט הרציף, כדי שהמנגנון המדעי לא יפריע לעבודת האל.
שתי שכבות: הטקסט הראשי והמסגרות
לכל פרק שתי שכבות. הטקסט הראשי מספר; המסגרות מעמיקות. מסגרת המומחה מציגה את נוסח המקור ואת הדקדוק, המסה את הקווים הרחבים לאורך הכתוב, ומסגרת הלב את היישום הרועי, שנועד להעשיר ולא להוכיח. הספירות והתצפיות המבניות מובאות בשבעה תיקי עיון שבסוף הספר.
תרגום העבודה והשם
במהדורה העברית הזאת מובאים ציטוטי המקרא העברי בנוסח המסורה עצמו, מלבד המקומות שבהם תרגום העבודה של המחבר קורא במכוון אחרת; שם הולך הנוסח העברי אחר תרגום העבודה. ציטוטי הברית החדשה תורגמו מתרגום העבודה העצמאי של המחבר מן המסורת היוונית, עכשווי בנימתו ונקי מארכאיזמים. שם האל נכתב יהוה, במקום שבו תרגומים ישנים יותר כותבים "HEERE" (בתרגומים ההולנדיים הישנים); אֲדֹנָי נשאר אֲדֹנָי. כך מקבל שם העצם הפרטי, שבו הודיע אלוהים את עצמו לעמו, את מלוא משקלו בחזרה, במקום להתמוסס בתואר. הבחירה הזאת אינה דוחה את המסורת המשאירה את השם מתוך יראה בלתי הגוי; שורשיה בבית הכנסת, ובמשך מאות שנים היא שמרה על קדושת השם. זו אותה יראת כבוד, בדרך אחרת.
נוסחת הרחמים (שמות 34:6-7)
חֶסֶד נמסר בהולנדית: "אהבה נאמנה", ולצד אֱמֶת: "אהבה ונאמנות". זו מילת ברית בעלת קשת רחבה: נאמנות, טוב, רחמים, חן, אהבה ומהימנות. תרגום כמו "מסירות" עושה צדק עם הנאמנות, אבל מעמעם את החום שהמילה נושאת בכתוב, עד אהבת הכלולות (ירמיהו 2:2). המטען הבריתי הוגן ביסודיות בידי ק. ד. סקנפלד. שהנוסחה נשמעת כמנגינת יסוד לאורך הקאנון, אצל יואל, יונה, נחום ומיכה ובתהלים 86, 103 ו־145, מוכר במחקר הכרה רחבה (Spieckermann 1990; Scoralick 2002; Lane 2010).
צורות האין־כמוהו
הכתוב מבטא את היותו של אלוהים בלי אח ורע בארבע צורות: השאלה הרטורית (מִי כָמוֹךָ?), השלילה (אֵין כָּמוֹךָ, "אין איש כמוך"), פועל ההשוואה (אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ, "אין להעמיד דבר בשורה אחת עמך") והצהרת אלוהים על עצמו (אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד). זיהוי הנוסחאות האלה כמוטיב בפני עצמו חוזר אל ק. י. לבושאנה (1966).
יָשׁוּב במיכה 7:19
יָשׁוּב נקרא כפועל עצמאי: "הוא ישוב, הוא ירחמנו", ואלוהים הוא הנושא הפועל. בעד זה מדבר שבמקומות המובאים בעד הקריאה התוארית (בראשית 26:18; דברים 30:3) אפשר לקרוא את הפועל גם כעצמאי, ושבמיכה 7:19 הוא עומד בשורה של שלושה פעלים שאינם מחוברים. ובכל זאת נשארת זו בחירה; הקריאה התוארית ("הוא ישוב וירחמנו", כך י. א. סוגין) היא קול נגד ממשי.
התצפיות המבניות ("חותם ה־37")
תיקי העיון מצביעים על האורך השווה של שמות 34:6-7 ומיכה 7:18-20 (בשניהם 37 מילים, כשמילים המחוברות במקף נספרות לחוד, משום שהמקף הוא הוראת קריאה מסורתית מאוחרת), על המילה האמצעית שלהם ועל רשת של ספירות אותיות סביב המספר 11 במיכה 7:18-20. הרשת הזאת נמצאה בדרך גישושית; כללי הספירה והבדיקה מובאים בתיקי העיון. בכל מקום חלה אותה חלוקה משולשת: העובדה הניתנת לספירה חוזרת מתועדת היטב, פירושה הוא דרך קריאה שקולה, והמדוע נשאר ספקולטיבי. המילה "מוכח" אינה הולמת זאת.
רגשות אלוהים ואי־השתנותו
המסה "חמלה על אלוהים?" (פרק 4) מבינה "אינו משתנה" כיציב, לא כחסר רגש: מה שאלוהים מרגיש נובע מלבו שלו, ואינו פוקד אותו מבחוץ. העמדה הזאת מתחברת לתורת ההתאמה של קלווין (Institutio I.13.1), לר. ליסטר ולה. ג. ל. פילס, שבעיניו אלוהים הוא "אתה", "לא הפשטה, לא סכום של תכונות". היא עומדת בין אי־סבילות במובנה המחמיר, הרואה בלשון צערו של אלוהים דימוי בלבד, ובין הקו של א. י. השל ושל ת. א. פרתהיים, המקרב את סבלו של אלוהים אל הסבל האנושי.
קנאת אלוהים ולהטו
קנאת אלוהים, חרונו ודמעותיו נקראו כצורות של אהבתו. שם התואר קַנָּא משמש בתנ״ך רק על אלוהים, ובשמות 34:14 הוא מורם לדרגת שם. הקנאה הזאת פועלת בשני קווים: בברית עם ישראל, עמו במיוחד, וכשופט כל הארץ. בעקבות ה. ג. ל. פילס (1995) נחשבת הקנאה לצורה מיוחדת של קדושת אלוהים; חרון ונקמה הם משתנים, האהבה היא קבוע. לשון הנביאים על מעיו של אלוהים (ירמיהו 31:20; 48:36; הושע 11:8) נקראת בפרשנות ירמיהו בת זמננו בעיקר כפשוטה; הקריאה הנגדית כאירוניה או כאמצעי סגנוני (Jones, Lundbom, McKane) מובאת במסגרת המומחה "המלך הבוכה" (פרק 11). שנויים במחלוקת נשארים שם האל בשיר השירים 8:6 (שַׁלְהֶבֶתְיָה) והרמז לסדום בהושע 11:8; שניהם הוצגו כקריאה.
זווית ראייה של קשר
תולדות היחסים בין אלוהים לאדם נבחנו לא פעם מצדן היחסי, כקשר שנשבר ושאלוהים מאחה בסבלנות. זווית הראייה הרועית הזאת עומדת לצד הקטגוריות הקלאסיות של ברית, בחירה וחטא ואינה תופסת את מקומן; במקום שבו הטקסט מדבר על ברית ועל מרד, זו נשארת המסגרת הנושאת.
ספרות (בקצרה)
הרשימה הזאת מדגימה ואינה ממצה; היא מונה את החיבורים שעליהם נשענות הבחירות החזקות ביותר.
C.J. Labuschagne, The Incomparability of Yahweh in the Old Testament (Leiden: E.J. Brill, 1966; Pretoria Oriental Series V).
H.G.L. Peels, Wie is als Gij? Schaduwkanten van het oudtestamentische Godsbeeld (Zoetermeer: Boekencentrum, 2007).
H.G.L. Peels, The Vengeance of God. The Meaning of the Root NQM and the Function of the NQM-Texts in the Context of Divine Revelation in the Old Testament (Oudtestamentische Studiën 31; Leiden: E.J. Brill, 1995).
H.G.L. Peels, "Jeremiah, Prophet of Ultimate Ruin and New Hope", בתוך H.G.L. Peels ו־S.D. Snyman (עורכים), The Lion Has Roared. Theological Themes in the Prophetic Literature of the Old Testament (Eugene: Pickwick, 2012), 96-118.
H.G.L. Peels, Jeremiah 46-51 (Historical Commentary on the Old Testament; Leuven: Peeters, 2025).
A.J. Heschel, The Prophets (New York: Harper & Row, 1962).
T.E. Fretheim, The Suffering of God. An Old Testament Perspective (Philadelphia: Fortress, 1984).
K.D. Sakenfeld, The Meaning of Hesed in the Hebrew Bible: A New Inquiry (Harvard Semitic Monographs 17; Missoula: Scholars Press, 1978).
R. Lister, God Is Impassible and Impassioned: Toward a Theology of Divine Emotion (Wheaton: Crossway, 2013).
H. Spieckermann, "Barmherzig und gnädig ist der Herr", Zeitschrift für die alttestamentliche Wissenschaft 102 (1990), 1-18.
R. Scoralick, Gottes Güte und Gottes Zorn. Die Gottesprädikationen in Exodus 34,6f und ihre intertextuellen Beziehungen zum Zwölfprophetenbuch (Herders Biblische Studien 33; Freiburg: Herder, 2002).
N.C. Lane, The Compassionate, but Punishing God. A Canonical Analysis of Exodus 34:6-7 (Eugene: Pickwick, 2010).
J.A. Soggin, "šûb zurückkehren", בתוך E. Jenni ו־C. Westermann (עורכים), Theologisches Handwörterbuch zum Alten Testament II (München: Kaiser, 1976).
K.E. Bailey, Poet and Peasant (Grand Rapids: Eerdmans, 1976); Finding the Lost. Cultural Keys to Luke 15 (St. Louis: Concordia, 1992).
מהדורות טקסט וספרות עזר: Biblia Hebraica Stuttgartensia וNestle-Aland לנוסח המקור; המילונים והדקדוקים המקובלים של העברית המקראית והיוונית לבחירות הפילולוגיות.
הספר הזה הוא שיר הלל ולא ספר עיון; הטקסט הרציף נטול הערות שוליים במתכוון. אבל הטענות החזקות ביותר נשענות על בחירות, ומי שרוצה לבדוק אותן ימצא כאן את יסודן. הדין וחשבון הזה עומד בסוף הספר, מחוץ לטקסט הרציף, כדי שהמנגנון המדעי לא יפריע לעבודת האל.
שתי שכבות: הטקסט הראשי והמסגרות
לכל פרק שתי שכבות. הטקסט הראשי מספר; המסגרות מעמיקות. מסגרת המומחה מציגה את נוסח המקור ואת הדקדוק, המסה את הקווים הרחבים לאורך הכתוב, ומסגרת הלב את היישום הרועי, שנועד להעשיר ולא להוכיח. הספירות והתצפיות המבניות מובאות בשבעה תיקי עיון שבסוף הספר.
תרגום העבודה והשם
במהדורה העברית הזאת מובאים ציטוטי המקרא העברי בנוסח המסורה עצמו, מלבד המקומות שבהם תרגום העבודה של המחבר קורא במכוון אחרת; שם הולך הנוסח העברי אחר תרגום העבודה. ציטוטי הברית החדשה תורגמו מתרגום העבודה העצמאי של המחבר מן המסורת היוונית, עכשווי בנימתו ונקי מארכאיזמים. שם האל נכתב יהוה, במקום שבו תרגומים ישנים יותר כותבים "HEERE" (בתרגומים ההולנדיים הישנים); אֲדֹנָי נשאר אֲדֹנָי. כך מקבל שם העצם הפרטי, שבו הודיע אלוהים את עצמו לעמו, את מלוא משקלו בחזרה, במקום להתמוסס בתואר. הבחירה הזאת אינה דוחה את המסורת המשאירה את השם מתוך יראה בלתי הגוי; שורשיה בבית הכנסת, ובמשך מאות שנים היא שמרה על קדושת השם. זו אותה יראת כבוד, בדרך אחרת.
נוסחת הרחמים (שמות 34:6-7)
חֶסֶד נמסר בהולנדית: "אהבה נאמנה", ולצד אֱמֶת: "אהבה ונאמנות". זו מילת ברית בעלת קשת רחבה: נאמנות, טוב, רחמים, חן, אהבה ומהימנות. תרגום כמו "מסירות" עושה צדק עם הנאמנות, אבל מעמעם את החום שהמילה נושאת בכתוב, עד אהבת הכלולות (ירמיהו 2:2). המטען הבריתי הוגן ביסודיות בידי ק. ד. סקנפלד. שהנוסחה נשמעת כמנגינת יסוד לאורך הקאנון, אצל יואל, יונה, נחום ומיכה ובתהלים 86, 103 ו־145, מוכר במחקר הכרה רחבה (Spieckermann 1990; Scoralick 2002; Lane 2010).
צורות האין־כמוהו
הכתוב מבטא את היותו של אלוהים בלי אח ורע בארבע צורות: השאלה הרטורית (מִי כָמוֹךָ?), השלילה (אֵין כָּמוֹךָ, "אין איש כמוך"), פועל ההשוואה (אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ, "אין להעמיד דבר בשורה אחת עמך") והצהרת אלוהים על עצמו (אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד). זיהוי הנוסחאות האלה כמוטיב בפני עצמו חוזר אל ק. י. לבושאנה (1966).
יָשׁוּב במיכה 7:19
יָשׁוּב נקרא כפועל עצמאי: "הוא ישוב, הוא ירחמנו", ואלוהים הוא הנושא הפועל. בעד זה מדבר שבמקומות המובאים בעד הקריאה התוארית (בראשית 26:18; דברים 30:3) אפשר לקרוא את הפועל גם כעצמאי, ושבמיכה 7:19 הוא עומד בשורה של שלושה פעלים שאינם מחוברים. ובכל זאת נשארת זו בחירה; הקריאה התוארית ("הוא ישוב וירחמנו", כך י. א. סוגין) היא קול נגד ממשי.
התצפיות המבניות ("חותם ה־37")
תיקי העיון מצביעים על האורך השווה של שמות 34:6-7 ומיכה 7:18-20 (בשניהם 37 מילים, כשמילים המחוברות במקף נספרות לחוד, משום שהמקף הוא הוראת קריאה מסורתית מאוחרת), על המילה האמצעית שלהם ועל רשת של ספירות אותיות סביב המספר 11 במיכה 7:18-20. הרשת הזאת נמצאה בדרך גישושית; כללי הספירה והבדיקה מובאים בתיקי העיון. בכל מקום חלה אותה חלוקה משולשת: העובדה הניתנת לספירה חוזרת מתועדת היטב, פירושה הוא דרך קריאה שקולה, והמדוע נשאר ספקולטיבי. המילה "מוכח" אינה הולמת זאת.
רגשות אלוהים ואי־השתנותו
המסה "חמלה על אלוהים?" (פרק 4) מבינה "אינו משתנה" כיציב, לא כחסר רגש: מה שאלוהים מרגיש נובע מלבו שלו, ואינו פוקד אותו מבחוץ. העמדה הזאת מתחברת לתורת ההתאמה של קלווין (Institutio I.13.1), לר. ליסטר ולה. ג. ל. פילס, שבעיניו אלוהים הוא "אתה", "לא הפשטה, לא סכום של תכונות". היא עומדת בין אי־סבילות במובנה המחמיר, הרואה בלשון צערו של אלוהים דימוי בלבד, ובין הקו של א. י. השל ושל ת. א. פרתהיים, המקרב את סבלו של אלוהים אל הסבל האנושי.
קנאת אלוהים ולהטו
קנאת אלוהים, חרונו ודמעותיו נקראו כצורות של אהבתו. שם התואר קַנָּא משמש בתנ״ך רק על אלוהים, ובשמות 34:14 הוא מורם לדרגת שם. הקנאה הזאת פועלת בשני קווים: בברית עם ישראל, עמו במיוחד, וכשופט כל הארץ. בעקבות ה. ג. ל. פילס (1995) נחשבת הקנאה לצורה מיוחדת של קדושת אלוהים; חרון ונקמה הם משתנים, האהבה היא קבוע. לשון הנביאים על מעיו של אלוהים (ירמיהו 31:20; 48:36; הושע 11:8) נקראת בפרשנות ירמיהו בת זמננו בעיקר כפשוטה; הקריאה הנגדית כאירוניה או כאמצעי סגנוני (Jones, Lundbom, McKane) מובאת במסגרת המומחה "המלך הבוכה" (פרק 11). שנויים במחלוקת נשארים שם האל בשיר השירים 8:6 (שַׁלְהֶבֶתְיָה) והרמז לסדום בהושע 11:8; שניהם הוצגו כקריאה.
זווית ראייה של קשר
תולדות היחסים בין אלוהים לאדם נבחנו לא פעם מצדן היחסי, כקשר שנשבר ושאלוהים מאחה בסבלנות. זווית הראייה הרועית הזאת עומדת לצד הקטגוריות הקלאסיות של ברית, בחירה וחטא ואינה תופסת את מקומן; במקום שבו הטקסט מדבר על ברית ועל מרד, זו נשארת המסגרת הנושאת.
ספרות (בקצרה)
הרשימה הזאת מדגימה ואינה ממצה; היא מונה את החיבורים שעליהם נשענות הבחירות החזקות ביותר.
C.J. Labuschagne, The Incomparability of Yahweh in the Old Testament (Leiden: E.J. Brill, 1966; Pretoria Oriental Series V).
H.G.L. Peels, Wie is als Gij? Schaduwkanten van het oudtestamentische Godsbeeld (Zoetermeer: Boekencentrum, 2007).
H.G.L. Peels, The Vengeance of God. The Meaning of the Root NQM and the Function of the NQM-Texts in the Context of Divine Revelation in the Old Testament (Oudtestamentische Studiën 31; Leiden: E.J. Brill, 1995).
H.G.L. Peels, "Jeremiah, Prophet of Ultimate Ruin and New Hope", בתוך H.G.L. Peels ו־S.D. Snyman (עורכים), The Lion Has Roared. Theological Themes in the Prophetic Literature of the Old Testament (Eugene: Pickwick, 2012), 96-118.
H.G.L. Peels, Jeremiah 46-51 (Historical Commentary on the Old Testament; Leuven: Peeters, 2025).
A.J. Heschel, The Prophets (New York: Harper & Row, 1962).
T.E. Fretheim, The Suffering of God. An Old Testament Perspective (Philadelphia: Fortress, 1984).
K.D. Sakenfeld, The Meaning of Hesed in the Hebrew Bible: A New Inquiry (Harvard Semitic Monographs 17; Missoula: Scholars Press, 1978).
R. Lister, God Is Impassible and Impassioned: Toward a Theology of Divine Emotion (Wheaton: Crossway, 2013).
H. Spieckermann, "Barmherzig und gnädig ist der Herr", Zeitschrift für die alttestamentliche Wissenschaft 102 (1990), 1-18.
R. Scoralick, Gottes Güte und Gottes Zorn. Die Gottesprädikationen in Exodus 34,6f und ihre intertextuellen Beziehungen zum Zwölfprophetenbuch (Herders Biblische Studien 33; Freiburg: Herder, 2002).
N.C. Lane, The Compassionate, but Punishing God. A Canonical Analysis of Exodus 34:6-7 (Eugene: Pickwick, 2010).
J.A. Soggin, "šûb zurückkehren", בתוך E. Jenni ו־C. Westermann (עורכים), Theologisches Handwörterbuch zum Alten Testament II (München: Kaiser, 1976).
K.E. Bailey, Poet and Peasant (Grand Rapids: Eerdmans, 1976); Finding the Lost. Cultural Keys to Luke 15 (St. Louis: Concordia, 1992).
מהדורות טקסט וספרות עזר: Biblia Hebraica Stuttgartensia וNestle-Aland לנוסח המקור; המילונים והדקדוקים המקובלים של העברית המקראית והיוונית לבחירות הפילולוגיות.