בו הכול מתקיים

בעיירה חסרת חשיבות בפנים אסיה הקטנה, קולוסי, מתגנב פיתוי אל הקהילה הצעירה. באו מורים עם סיפור מעודן, "פילוסופיה", כפי שפאולוס מכנה זאת בלעג. עיקרו אינו שישוע טועה, אלא שישוע אינו מספיק. אתה צריך יותר, הם לוחשים: מתווכים בינך ובין אלוהים, כוחות ומלאכים שעליך לרצות, חזיונות מיוחדים, כללים נוקשים על אוכל ועל חגים, סולם שלם של ישויות רוחניות שעליך לטפס בו מעלה כדי להגיע באמת אל אלוהים. המשיח הוא התחלה טובה, הם אומרים, אבל הוא חוליה אחת בשרשרת ארוכה יותר. פאולוס, אסיר ורחוק, אינו מפריך זאת סעיף אחר סעיף. הוא עונה בשיר המתנשא הרחק כל כך מעל הטעות, שמן השרשרת ההיא לא נותר דבר. אין "יותר", הוא שר, מן הסיבה הפשוטה שבמשיח יש הכול.

יש עכשיו משהו בהישג ידך, ספל, עט, שפת השולחן, והוא נשאר שלם. האטומים שבו אינם מתפזרים לכל עבר, השולחן אינו שוקע דרך הרצפה, כדור הארץ אינו מתגלגל אל תוך השמש. יש, בכל רגע שאינו ניתן לחלוקה, משהו שמחזיק את המציאות יחד במקום להניח לה להתפורר לאבק, ופאולוס אומר במילים ספורות מי עושה זאת. ממש לפני כן הוא קורא לו בשם של אהבה: "בן אהבתו" (1:13). הוא צלם האלוהים הבלתי נראה, הוא שר, בכור כל הבריאה. כי בו נברא הכול, בשמים ובארץ, הנראה והבלתי נראה, כסאות וממשלות, שררות ושלטונות: הכול נברא על ידו ולמענו. והוא קודם לכול, והכול מתקיים בו.

פאולוס מציב את ה"שלטונות" האלה במקום שמפתיע אותך. הישויות הרוחניות שמורי השקר פחדו מהן כל כך, הכסאות והממשלות שכביכול היה עליך לרצות, הוא מכניס בלי היסוס אל שורת הנבראים. מה שהציג את עצמו כמתחרה של המשיח, מתגלה כמעשה ידיו. מי שקרא לו חוליה, שכח שהוא חישל את השרשרת. ואז כתוב, כמעט כבדרך אגב: בו הכול מתקיים, בו עומד הכול. הנגר מנצרת הוא הלכידות של היקום. הסר אותו, ועם הכוכבים מתפרקת הלכידות עצמה. כל אטום, כל חוק טבע, כל שנייה מוחזקים יחד על ידו.

אצל הנביאים לעג אלוהים לאלילים שנישאו על עגלות שוורים אל הגלות, בעוד הוא עצמו נשא את עמו; כאן הוא מחזיק יחד את הקוסמוס כולו. מי שעושה זאת אינו כוח אלמוני או חוק טבע עיוור. זו אישיות שיש לה פנים ושם, אותו אחד שישן בסירה ורכן אל המשותק. פאולוס קרא לו זה עתה בן אהבתו. למה שמחזיק את הכוכבים במסלולם יש לב: אהובו של האב אוחז כפי שאהבה אוחזת, ואינו מרפה.

מן הכוכבים מושך פאולוס את השיר עד אל הצלב. הוא ראש הגוף, הקהילה, הוא ממשיך, הבכור מן המתים, כי רצה אלוהים שכל המלוא ישכון בו, ועל ידו לרצות את הכול אל עצמו, בעשותו שלום בדם צלבו. שני המשפטים האלה עומדים זה לצד זה במתכוון, והמתח אינו מותר. אותו אחד שבו הכול מתקיים, עשה שלום בדם צלבו. היד שמחזיקה את הגלקסיות במקומן הניחה למסמר לנקוב אותה. מול המורים שאמרו שצריך יותר מן המשיח, מציב פאולוס מילה אחת: מלוא. כל מלוא האלוהות שוכן בו בגוף (2:9), ויותר מן הכול אינו קיים. מי שרוצה להוסיף משהו על המשיח, עוד לא ראה אותו.

באיגרתו אל רומא מגיע פאולוס בדרך אחרת אל אותה פסגה. 11 פרקים הוא נאבק בה בחידות העמוקות ביותר שיש: רחמי אלוהים ומשפטו, הבחירה וההקשחה, איך יהודי וגוי משתלבים שניהם בתוכניתו. באמצע הדרך כבר הגיע לגובה שאין טיעון מגיע אליו: דבר "לא יוכל להפריד בינינו ובין אהבת אלוהים אשר במשיח ישוע אדוננו" (רומים 8:39). עתה הוא מנמק עד שפת מה ששכל אנושי יכול להכיל, וליד התהום הוא חדל לנמק ומתחיל לשיר. הו עמק העושר והחכמה והדעת של אלוהים! מה נעלמים משפטיו ואין לחקור דרכיו! כי מי ידע את דעת אֲדֹנָי? או מי היה איש עצתו? או מי הקדים לתת לו, וישולם לו?

בשלוש השאלות האלה נשמעים שני המקומות שבהם דיבר הכתוב בעומק הרב ביותר על האין־כמוהו של אלוהים. "מי ידע את דעת אֲדֹנָי?" בא מאולם המשפט של ישעיהו, שם שאל אלוהים מי תכן אי פעם את רוחו או מדד בשעלו מים. "מי הקדים לתת לו?" בא מן הסערה שמעל איוב, שם שאל אלוהים מי הקדים לו דבר שעליו לשלם בחזרה, שהרי כל אשר תחת השמים שלו הוא. פאולוס אינו צריך להסביר זאת. הוא שר את התשובה בצורה היחידה שנותרת כשהמחשבה תמה.

הספל שבהישג ידך עדיין שלם. הוא נשאר שלם בשעה שפאולוס נימק ובשעה ששר, והוא נשאר שלם בשעה שאתה קורא זאת, משום שמישהו מחזיק אותו: אותו אחד שעשה שלום בדם צלבו. ממנו ועל ידו ואליו הכול, הגלקסיות והספל הזה, הצלב והרגע הזה. לו הכבוד לעולמים. אמן.

הערה על נוסח המקור. המזמור של קולוסים 1:15-20: צלם האלוהים הבלתי נראה והבכור (1:15); "בו נברא הכול [...] כסאות, ממשלות, שררות, שלטונות" (1:16); "הכול מתקיים בו" (συνέστηκεν, 1:17); ראש הקהילה והבכור מן המתים (1:18); המלוא (πλήρωμαפְּלֵרוֹמָה (πλήρωμα)יוונית ל-מלוא. המונח המשמש ברומים יא 25 ל-מלוא הגויים — המספר שנקבע מראש של מאמינים מן האומות, אשר היאספותם נועלת את העידן הנוכחי. מוזכר בפרק 2., 1:19; השווה 2:9) והפיוס "בדם צלבו" (1:20). הרקע: תורת השקר בקולוסי, שהעריצה כוחות מתווכים. "בן אהבתו": קולוסים 1:13; דבר אינו מפריד מאהבת אלוהים: רומים 8:35-39. הדוקסולוגיה של רומים 11:33-36, עם הציטוט מישעיהו 40:13 ומאיוב 41:3. דוקסולוגיות נוספות: טימותיאוס א 1:17; 6:15-16 ("אשר לא ראהו אדם"; השווה שמות 33:20). האל הנושא מול האליל הנישא: ישעיהו 46:1-4. שם האל: יהוה.