מונחים ומספרים

מונחים

11Qמַלְכִּי־צֶדֶק

— טֶקְסְט מִקּוּמְרָאן (±100 לִפְנֵי הַסְּפִירָה) הַקּוֹרֵא אֶת 490 שָׁנָה שֶׁל דָּנִיֵּאל כַּעֲשָׂרָה יוֹבְלוֹת, הַמַּגִּיעַ לְשִׂיאוֹ בִּגְאֻלָּה אַחֲרִית־הַיָּמִים עַל יְדֵי גּוֹאֵל שְׁמֵימִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַגָּדוֹל. חָזָק כְּעֵד לִקְרִיאָה עַתִּיקָה, חַלָּשׁ (מְקֻטָּע, מְשֻׁחְזָר) כְּנוֹשֵׂא שֶׁל מִסְפָּר מְדֻיָּק — אֵין תַּאֲרִיךְ עַל וָו (נִסְפָּח D §4).

מופיע ב:החותם →

אֲדָר

החודש השנים־עשר של הלוח העברי הדתי (שלהי החורף). בשנים מעוברות מוסיפים הרשויות הרבניות חודש שלושה־עשר — אדר ב' — כדי לשמור על התאמת החודשים הירחיים לעונות השמש. ראה חודש העיבור, כלל האביב.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

אֲדָר ב׳

חודש העיבור שהיה מתווסף מעת לעת על ידי הרשויות הדתיות היהודיות כדי לשמור על סנכרון הלוח הירחי עם שנת השמש החקלאית. הוספת אֲדָר ב׳ בשנת 31 לספירה דוחה את הפסח לסוף אפריל, מה שמאפשר לצליבה לחול ביום רביעי ולתחייה שלושה ימים ושלושה לילות לאחר מכן, בקיום מתי יב 40. חודש עיבור זה אינו מתועד: החוליה הצרה ביותר של העוגן (שנוי במחלוקת).

מופיע ב:שעון העל →

אֵיקוֹן (εἰκών)

יוונית ל-צלם או דמות. צלם החיה שהנביא השקר מפיח בו רוח חיים בהתגלות יג 15.

מופיע ב:שעון העל →

אִירֶנֵאוּס מִלִּיוֹן

אָב כְּנֵסִיָּתִי בֶּן הַמֵּאָה הַשְּׁנִיָּה (~130–200 לַסְּפִירָה). חִבּוּרוֹ Adversus Haereses 5.28.3 הוּא אֶחָד הָעֵדִים הַנּוֹצְרִיִּים הַקְּדוּמִים בְּיוֹתֵר לַמִּסְגֶּרֶת שֶׁל שֵׁשֶׁת הָאֲלָפִים הַשְּׁנִים. רְאֵה עִקָּרוֹן שָׁנָה־לְיוֹם, בַּרְנַבָּא.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

אל-דג׳אל

ה׳מתעה׳ האסלאמי; בהיפוך הגדול מזוהה אל מול הציפייה המקראית.

מופיע ב:הברית →

אל-מהדי

דמות אחרית הימים האסלאמית המצופה; כאן כגואל מזויף מול הגואל.

מופיע ב:הברית →

אֱלֹהִים

שם עברי לאלוהים בתפקידו כבורא. ערכו המספרי (גימטריה) 86. ספירת המילים הכוללת של דניאל ט׳:24–27 בעברית היא 86 — אחת מחתימות הטקסט של הנבואה.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

אֱלוּל

החודש השישי של הלוח הדתי היהודי, המקביל לאוגוסט-ספטמבר. הראשון באֱלוּל פותח את תקופת 40 הימים של תשובה המובילה אל יום הכיפורים. במודל חלה הסרת מגן ההגנה מעל בצרה ביום ה-1,290 בתחילת אֱלוּל 2034 (ספקולטיבי). מטופל בפרק 15.

מופיע ב:שעון העל →

אִמּוֹת הַקְּרִיאָה

— "אִמּוֹת הַקְּרִיאָה": עִצּוּרִים (ו, י, ה) הַמְּשַׁמְּשִׁים כִּתְנוּעוֹת. הֲסָרָתָם נוֹתֶנֶת אֶת הַשֶּׁלֶד — קָטֵגוֹרְיַת הַסְּפִירָה הַחַלָּשָׁה בְּיוֹתֵר (נִסְפָּח B).

מופיע ב:החותם →

אַנּוֹ מוּנְדִי (לבריאת העולם)

לטינית ל-בשנת העולם. מניין השנים מאז בריאת אדם, המשמש במסגרת הכרונולוגית של ספר זה. שנת אַנּוֹ מוּנְדִי 6000 מקבילה לסתיו 2034 לספירה בלוח הסטנדרטי.

מופיע ב:שעון העל →

אֶפֶקְט הַחִפּוּשׂ־בְּמָקוֹם־אַחֵר

— עִם דַּי בְּחִירוֹת־סְפִירָה כִּמְעַט כָּל מִסְפָּר שׁוֹכֵב לְיַד מִלָּה בַּעֲלַת מַשְׁמָעוּת; "קִרְבָה" עַל כֵּן אֵינָהּ מוֹכִיחָה דָּבָר כְּשֶׁלְּעַצְמָהּ. הַתִּקּוּן הַשּׁוֹמֵר עַל יָשְׁרָהּ שֶׁל תֵּזַת־הַמִּסְפָּרִים (נִסְפָּח B).

מופיע ב:החותם →

אַפַּרְכֵה (ἀπαρχή)

יוונית ל-ביכורים. עומר השעורה הראשון או כיכרות החיטה הראשונות שהובאו לאדון בחגי הביכורים והשבועות כעירבון משפטי לכך שעיקר הקציר שייך לו. המונח נושא את משקלה של מקדמה; הוא אינו מציין דרגה (רומים 11:16). הכנסייה היא האַפַּרְכֵה של קציר החיטה; ה-144,000 אינם חלק מן הכלה אלא האַפַּרְכֵה של הקציר של ישראל עצמו, העירבון כלפי האומה.

מופיע ב:שעון העל →

אֵרוּסִין

השלב הראשון של הנישואין היהודיים הדו-שלביים: האירוסין המחייבים מבחינה משפטית, שבהם הכלה קשורה לחתן אך עדיין אינה גרה עמו. הטיפוס המקראי של תקופת הכנסייה הנוכחית (קורינתים ב יא 2). ראה נישואין.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

אשכול הסתיו

(אשכול הסתיו). מונח הספר לשלושת חגי הסתיו של ויקרא כג — חג התרועה (יום תרועה), יום הכיפורים (יום כיפור) וחג הסוכות (סוכות) — אשר שעון העל מטיל כחגי חלון הסיום של הלוח. ראה יום תרועה, יום כיפור, סוכות.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

אָשָׁם

אשם (קרבן אשמה; ויקרא ה–ו); קרבן השבה על מעילה. אחד משלושת קרבנות הכפרה (יחד עם עולה וחטאת) המסמלים טיפולוגית את הצלב. ראה עולה, חטאת, זבח ומנחה.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

אַתְנָח

— טַעַם הַהַטְעָמָה הַמָּסוֹרְתִי הָרָאשִׁי; נוֹפֵל אַחֲרֵי "שִׁבְעָה שָׁבֻעִים" בְּ-9:25 וּמְשַׁמֵּשׁ לְתַמֹּךְ בִּקְרִיאַת "שְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים". מְאֻחָר (±800-1000 לִסְפִירָה) וּבְסֵפֶר זֶה אֵינוֹ מַכְרִיעַ: הַטְּעָמִים הֵם פַּרְשָׁנוּת מִימֵי הַבֵּינַיִם, לֹא סַמְכוּת.

מופיע ב:החותם →

בִּכּוּרִים

ראה אַפַּרְכֵה. המונח העברי המשמש לאורך ספר זה לעירבון הקציר.

מופיע ב:שעון העל →

בָּנָה

(בנה) — לבנות (האבנים, החומות). יחד עם שוב מהווה את זוג הפעלים של פסוק כ״ה ד ("להשיב ולבנות").

מופיע ב:החותם →

בצרה

מקום המחסה ושיבת הגואל בסוף השבוע ה־70.

מופיע ב:שעון העל →הברית →

בְּרִית

(בְּרִית) — ברית. בפסוק כ״ז א אינה "נכרתת" (כרת) אלא "מוגברת בכוח מכריע" (הגביר) — חוזה מאולץ, לא ברית של חסד. מילת מפתח של הבריח בפרק י״א:כ״ב (נגיד ברית, נספח א).

מופיע ב:החותם →

גָּאַל

(גאל) — לגאול (מעשה הגואל). ערך מספרי 34; חל על סעיף ההיכרתות (פסוק כ״ו א–ג).

מופיע ב:החותם →

גֹּאֵל הַדָּם

התרגום העברי המקביל ל-Goel ha-dam (גואל הדם) — גואל הדם. על פי תורת משה, הקרוב מן המשפחה אשר חובתו הייתה לרדוף ולהעניש את רוצח בן המשפחה (במדבר לה). השני מבין שלושת תפקידי הגֹּאֵל, לצד גואל וחתן.

מופיע ב:שעון העל →

גֹּאֵל הַדָּם (גואל הדם)

ראה גֹּאֵל הַדָּם / בלודריקר.

מופיע ב:שעון העל →

גָּבַר

פועל עברי שמשמעותו להיות חזק, לגבור. השורש שמאחורי גיבור (לוחם אדיר), גבורה (כוח, שליטה), והגביר (הפועל של דניאל ט׳:27 — לעשות חזק בכוח מכריע). ראה הגביר.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

גָּבַר / הִגְבִּיר

(גבר / הִגְבִּיר) — להיות חזק / לעשות חזק בכוח מכריע. פסוק כ״ז א: הברית אינה נכרתת אלא מוגברת בכוח מכריע — דמות-יאנוס של הפועל (מי מגביר אותה: המשיח או הנסיך הבא?), ראו נספח E.

מופיע ב:החותם →

גואל

הגואל מן התורה; הקרוב הפודה את הנחלה שאבדה — דמות המשיח.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →הברית →שעון העל →

גִּימַטְרִיָּה

— עֵרֶךְ מִסְפָּרִי שֶׁל אוֹתִיּוֹת. גְּלוּיָה: גַּם הַמִּסְפָּר וְגַם הַמִּלָּה בַּטֶּקְסְט, תּוֹאֲמִים בְּתֹכֶן (בַּר־הֲגָנָה). נִסְתֶּרֶת: הַמִּסְפָּר מוֹפִיעַ רַק לְאַחַר בְּחִירוֹת שֶׁל הַמְנַתֵּחַ (שְׁרִירוּתִי בְּעִקָּרוֹ). הָהַבְחָנָה קוֹבַעַת מַה נֶחְשָׁב (נִסְפָּח B).

מופיע ב:החותם →

גֶּשֶׁר הוֹשֵׁעַ

מֻנַּח הַסֵּפֶר לַמִּסְדְּרוֹן בֶּן אַלְפַּיִם הַשָּׁנִים הַמֻּכְרָז בְּהוֹשֵׁעַ ו׳:2: הַסְּפִירָה הַכְּפוּלָה שֶׁל יוֹמַיִם, מִן הַטְּבִילָה (סְתָו 27) עַד סְתָו 2027, וּמִן הַחֲתִימָה הַמְחֻשֶּׁבֶת שֶׁל הַשָּׁבוּעַ הַמִּשְׁפָּטִי בִּשְׁנַת 34 עַד 2034 (הַשָּׁנִים סְפֶּקוּלָטִיבִיּוֹת). רְאֵה תְּקוּפַת הַכַּלָּה, עִקָּרוֹן שָׁנָה־לְיוֹם.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

האדריכל

אלוהים כמתכנן תולדות הישועה, הקובע מראש את הזמן והמבנה.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →החותם →

האנטי-גואל

הגואל המזויף: בן הדמות המבטיח לפדות את מה שברצונו לנכס.

מופיע ב:הברית →הברית →

הברית עם הרבים

הברית שהנגיד הבא (שקול) מגביר בכוח לרבים בדניאל 9:27, שבוע אחד; ובחצי השבוע הוא משבית זבח ומנחה.

מופיע ב:הברית →החותם →

הִגְבִּיר

צורת ההפעיל הגורמת של גבר: לעשות חזק, לגרום לגבור. הפועל המשמש בדניאל ט׳:27 למעשה הנגיד הבא, המגביר בכוח ברית לרבים. מתורגם לשמצה כ"חיזק/אישר" בתרגומים ישנים, מה שמאבד את מטען הכוח הגס של העברית. ראה גבר, נגיד הבא.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

הדלת הסגורה (גבול הכלה/האורחים)

המודל מציב את הגבול בין הכלה לבין קרואי החתונה בדלת הסגורה של ההילקחות (מתי כ״ה:10; התגלות י״ט:9), לא בתקופת ההנהגה (מסגרת): הכלה היא עץ הזית האחד כפי שהוא נאסף בעת ההילקחות, ובו המאמינים מכל הדורות (רומ׳ י״א; עברים י״א:40); האורחים באים לידי אמונה אחרי הדלת ומורכבים על אותו עץ. אין הילקחות חלקית.

מופיע ב:שעון העל →

הורן ווד

זיגפריד הורן ולין ווד, כרונולוגים מן המאה ה־20 אשר מחקרם משנת 1953, The Chronology of Ezra 7, הציע שחזור של שנות המלכות הפרסיות מתשרי לתשרי. בחיבור זה דרך שנייה, שנויה במחלוקת, אל סתיו 457 לפנה"ס; הספירה נשענת על גבול מחזור השמיטה. ראה אנו מונדי, חוזה האב.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

הוֹשַׁעְנָא רַבָּא

עברית ל-ההושענא הגדולה. היום השביעי והאחרון של חג הסוכות, הנחשב מסורתית ליום הנעילה של הדין האלוהי. במודל חל יום ה-1,335 של נבואת דניאל בהוֹשַׁעְנָא רַבָּא / שְׁמִינִי עֲצֶרֶת בשנת 2034 (ספקולטיבי). מטופל בפרק 17 ובנספח א.

מופיע ב:שעון העל →

הוֹשַׁעְנָא רַבָּה

ההושענא רבה — היום השביעי והחותם של חג הסוכות, החל בכ"א בתשרי. היום שבו, על פי תחזית שעון העל, הלוח נסגר ב-AM 6000 והגואל שב. ראה סוכות, שמיני עצרת.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

המודל הטרום־שיקוצי

מודל ההילקחות של הטרילוגיה: הכלה נלקחת בחותם השישי (שקול), לפני השיקוץ (שנוי במחלוקת: הדבר נשען על הרצף), לפני־החרון במנגנון, טרום־שיקוץ בעיתוי. בחלון חל החותם השישי בסביבות 2028-2029 והשיקוץ בפורים 2031 (השנים ספקולטיביות).

מופיע ב:שעון העל →

הנגיד הבא

(הנגיד הבא). ראה נגיד הבא.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

הסיטנה

נקודת הציר (487/486 לפנה״ס) הפותחת את עת הגויים — סוף הגשר הזהוב.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

הפולש (המשׁתכן שלא כדין)

מונח העבודה של ספר זה לשטן ולכוחות המורדים המחזיקים בכדור הארץ כבעלים בלתי חוקיים. הפולש מחזיק ברכוש שאין לו עליו זכות משפטית כלשהי, ומסרב לעזוב עד שובו של הבעלים הצודק לפנותו בכוח.

מופיע ב:שעון העל →

הַרְפַּזוֹ (ἁρπάζω)

יוונית ל-לחטוף או להעלות. הפועל המשמש בתסלוניקים א ד 17 לתיאור היאספות הכלה השוקדת, לפגישה עם האדון באוויר. הוולגטה הלטינית מתרגמת זאת ב-rapiemur, שממנו נגזר המונח האנגלי rapture (חטיפה).

מופיע ב:שעון העל →

השבוע ה־70

שבע השנים האחרונות של החוזה: שבוע הנגיד הבא, כולו עתידי (שקול). השבוע המשפטי של 27 עד 34 הוא הטיפוס שלו, לא התגשמות ראשונה.

מופיע ב:החותם →שעון העל →הברית →

השלם והשיא

יש צרה גדולה אחת: השלם (כל השבוע ה־70, התגלות ז׳:14) עם שיאו (המחצית השנייה שלאחר השיקוץ — שעת השטן, מתי כ״ד:21; החמור ביותר בשעה של התגלות ג׳:10, הפורצת בחותם השישי). השלם והשיא נושאים בצדק את אותו השם, כמלחמה וקרבהּ העז ביותר — לא שתי צרות נפרדות.

מופיע ב:שעון העל →

התכנסות 2034

השנה (AM 6000) שבה מתלכדות כמה ספירות נבואיות; הן אינן עצמאיות, והתאריך ספקולטיבי.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →שעון העל →הברית →

וָו

(חיבור/התגלמות-בבשר) = 40. המעשה הופך לאדם.

מופיע ב:החותם →

זֶבַח

קָרְבַּן שְׁלָמִים אוֹ קָרְבַּן חֲבֵרוּת (ויקרא ז׳:11–21); קָרְבַּן סְעוּדַת הַבְּרִית הַנִּדְבָתִי הַנֶּאֱכָל בְּנוֹכְחוּת יהוה. יַחַד עִם מִנְחָה, הַקִּצּוּר הָעִבְרִי הַתִּקְנִי לַעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ הַשּׁוֹטֶפֶת. בִּמְיֻחָד אֵינוֹ קָרְבַּן כַּפָּרָה (הַצְּלִיבָה מְקַיֶּמֶת טִיפּוֹלוֹגִית אֶת עוֹלָה, חַטָּאת וְאָשָׁם). רְאֵה מִנְחָה, זֶבַח וּמִנְחָה, עוֹלָה.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

זֶבַח וּמִנְחָה

הֶנְדִּיאַדִיס (נֻסְחַת שְׁתֵּי־מִלִּים הַמְצַיֶּנֶת מֻשָּׂג מְאֻחָד) לַעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ הַשּׁוֹטֶפֶת — מַחֲזוֹר הַקָּרְבָּנוֹת הַיּוֹמִי וְהֶחַגִּי שֶׁל קָרְבְּנוֹת חֲבֵרוּת וּמַס. בְּדָנִיֵּאל ט׳:27 מְשַׁמֵּשׁ לְמַה שֶּׁהַנָּגִיד הַבָּא מַשְׁבִּית פִיזִית בַּחֲצִי שְׁבוּעוֹ. הַבִּטּוּי מוֹפִיעַ בִּשְׁמוּאֵל א׳ ב׳:29, תְּהִלִּים מ׳:6, יִרְמְיָהוּ י״ז:26, עָמוֹס ה׳:25, וְדָנִיֵּאל ט׳:27 — וּבְכָל חֲמֵשֶׁת הַהֶקְשֵׁרִים מַשְׁמָעוֹ מַעֲרֶכֶת הַקָּרְבָּנוֹת הַפְּעִילָה כִּשְׁלֵמוּת אַחַת.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

חוזה האב בן 490 השנים

70 השבועים של דניאל 9 כברית אחת בת 490 שנה; לאחר השבוע ה־69 השעון עומד מלכת, ושבוע הסיום כולו עתידי.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →שעון העל →החותם →

חוזה העל

מונח ספר זה ל־70 השבועים של שנים (490 שנה) של דניאל ט, המסגרת המשפטית שבתוכה הגואל קונה בחזרה את כלתו ונוטל מחדש את כיסאו.

מופיע ב:שעון העל →

חַטָּאת

קרבן חטאת (ויקרא ד׳); קרבן כפרה על עבירה בשגגה. אחד משלושת קרבנות הכפרה המתקיימים טיפולוגית בצלב. ראה עולה, אשם, זבח ומנחה.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

חֵירוֹגְרָפוֹן (שטר חוב)

יוונית ל-מסמך בכתב יד או שטר חוב. שטר החוב המשפטי שייצג את חוב האנושות, אשר נתקע על הצלב (קולוסים ב 14). מוזכר בחטף; מטופל באופן מובלע לאורך פרקים 1 ו-5.

מופיע ב:שעון העל →

חֲצִי

(חֲצִי) — חצי, אמצע. פסוק כ״ז ג: "בחצי השבוע" — הציר שבו מושבת הקרבן.

מופיע ב:החותם →

חַרַגְמָה (χάραγμα)

יוונית ל-חריטה או צריבה. אות הקלון שמשטר האנטיכריסט מטיל על יד ימין או על המצח (התגלות יג 16-18). המילה זהה לזו המשמשת לכווייה שבעל עבדים היה צורב ברכושו.

מופיע ב:שעון העל →

חרון (orgē)

חרון אלוהים, שרוקן בידי החתן בגת שמנים; לעולם אינו חלקה של הכלה (תסל״א ה׳:9). תפר הצרה/החרון בחותם השישי.

מופיע ב:שעון העל →

חָרַץ / חָרוּץ

(חרץ / חָרוּץ) — לחתוך בחדות, להחליט / חפיר חתוך. מן חפיר ההגנה (פסוק כ״ה ט) אל "השוממות הנחרצות" (פסוק כ״ו ח) אל "ההחלטה הנחרצת" (פסוק כ״ז ו). החתך המגן בתחילה גוזר דין לאחר מכן.

מופיע ב:החותם →

חֶשְׁוָן

החודש השמיני של הלוח הדתי היהודי, המקביל לאוקטובר-נובמבר. ה־17 בחֶשְׁוָן הוא היום שבו נכנס נח לתיבה, שבעה ימים לפני המבול (בראשית ז 11). מוזכר בפרק 2 כאחד מחלונות המועמדים להיאספות הכלה השוקדת.

מופיע ב:שעון העל →

חָתַךְ

פועל עברי שמשמעותו לחתוך, לקבוע, למדוד. הפועל של דניאל ט׳:24 המציין כי 70 השבועים נחתכו בידי האדריכל למטרה מדויקת.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

חָתַךְ

(חתך) — לחתוך, לקבוע נחרצות. פסוק כ״ד א: 70 השבועים "נחתכים" מן הזמן. הוא פותח את שדה-החיתוך (יחד עם חרץ, כרת, גזר) השזור לאורך הפרק כולו.

מופיע ב:החותם →

חָתַם

(חתם) — לחתום. מילת הציר של פסוק כ״ד, בעלת שתי משמעויות פעילות: לחתום חטאים (פסוק כ״ד ה) וגם לחתום חזון ונביא (פסוק כ״ד ח). שם הספר חי כאן.

מופיע ב:החותם →

טֵטֵלֵסְטַאי (τετέλεσται)

יוונית ל"נשלם" (כֻּלָּה). המילה האחרונה של הגואל מעל הצלב (יוחנן יט 30). זמן ההווה השלם היווני מציין פעולה שהושלמה בעלת תוצאה נמשכת — המלאכה נעשתה ונותרת עשויה. מוזכר בפרק 5.

מופיע ב:שעון העל →

יום יהוה

לא יום אחד אלא תקופה שבה אלוהים מתערב: היא פורצת בחותם השישי (התגלות ו׳:17; שקול), משתרעת על החרון בשני שלבים עד ההופעה, וכוללת את המלכות עד חלוף הבריאה הראשונה (פטרוס ב ג׳:10; שקול).

מופיע ב:שעון העל →האלגוריתם של אלוהים →

יוֹם כִּפּוּר

עברית ליום הכיפורים, היום החגיגי ביותר של השנה היהודית, החל ב־10 בתשרי. נדון בפרק 15.

מופיע ב:שעון העל →

יוֹם כִּפּוּר

יוֹם הַכִּפּוּרִים; י׳ בְּתִשְׁרֵי. הַיּוֹם הַשְּׁנָתִי שֶׁבּוֹ נִכְנַס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עִם דַּם הַשָּׂעִיר עַל חַטֹּאות הָעָם. חֲתִימַת הַשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן שֶׁל אַשְׁכּוֹל הַסְּתָו.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

יוֹם תְּרוּעָה

יוֹם הַתְּרוּעָה; א׳ בְּתִשְׁרֵי. חַג רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל הַסְּתָו שֶׁבּוֹ תָּקְעוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת הַכֶּסֶף בַּמִּקְדָּשׁ. הֶחָג שֶׁבּוֹ, לְפִי הַהַשְׁלָכָה שֶׁל שְׁעוֹן הָעַל, פּוֹתֵחַ הַשָּׁבוּעַ הַשִּׁבְעִים אֶת מַהֲלָכוֹ הַפִיזִי בִּסְתָו 2027.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

יַשְׁבִּית

צוּרַת הִפְעִיל שֶׁל שָׁבַת: לְהַשְׁבִּית, לַעֲצֹר. הַפֹּעַל שֶׁל דָּנִיֵּאל ט׳:27 הַמְפָרֵט שֶׁהַנָּגִיד הַבָּא מַשְׁבִּית פִיזִית אֶת זֶבַח וּמִנְחָה בַּחֲצִי שְׁבוּעוֹ. הַפֹּעַל מְתָאֵר הַשְׁבָּתָה פִיזִית בִּידֵי גּוֹרֵם פָּעִיל, וְלֹא הִתְיַשְּׁנוּת טִיפּוֹלוֹגִית. רְאֵה זֶבַח וּמִנְחָה.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

יֵשׁוּעַ

הַצּוּרָה הָעִבְרִית שֶׁל הַשֵּׁם יֵשׁוּעַ. הַסֵּפֶר מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֵּׁם יֵשׁוּעַ לְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הַמִּשְׁלָב הָעִבְרִי שֶׁל הַדְּמוּת הַמְקַיֶּמֶת אֶת נְבוּאוֹת הַמִּקְרָא הָעִבְרִי.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

יֵשׁוּעַ (ישוע)

השם העברי של ישוע, שמשמעו הוא מושיע או יהוה הוא ישועה. הספר משתמש בישוע ובישו לסירוגין, ומעדיף את ישוע במקום שבו הרקע העברי נושא משקל טיעוני.

מופיע ב:שעון העל →

כִּיאַזְם פְּנִימִי

הַמִּבְנֶה הַכִּיאַסְטִי הַטֶּקְסְטוּאָלִי הַחֲמֵשֶׁת־הַחֵלְקִים שֶׁל דָּנִיֵּאל ט׳:26–27 עַצְמוֹ, עִם סְפִירוֹת אוֹתִיּוֹת וּסְפִירוֹת מִלִּים הַנּוֹעֲלוֹת אֶת מִבְנֵה אַרְבַּעַת הַפְּסוּקִים מִבִּפְנִים. מְפֻתָּח בְּנִסְפָּח ה. נִבְדָּל מִן הַמַּרְאָה הַכִּיאַסְטִית שֶׁל אֵרוּעִים הִיסְטוֹרִיִּים. רְאֵה מַרְאָה כִּיאַסְטִית.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

כָּלָא

(כלא) — לכלוא, לרסן. קריאת האל"ף של פסוק כ״ד ד; לצד כלה דו-משמעות מבוססת (חטא שהוסר או חטא שנכלא).

מופיע ב:החותם →

כָּלָה

(כלה) — להשלים, לשים קץ. פסוקים כ״ד ד וכ״ז ו מהווים את הקשת החיצונית: מ"לכלא הפשע" אל "הכלייה על המשומם".

מופיע ב:החותם →

כָּנָף

(כְּנַף) — כנף, שוליים, כנף-בגד, פינת המקדש. כנף-הברית של ההגנה על הכלה (רות ג׳:ט; יחזקאל ט״ז:ח), בפסוק כ״ז ה הפוכה ל"כנף שיקוצים" — הגנה שהפכה לשממה (נספח E §3).

מופיע ב:החותם →

כָּפַר

(כפר) — לכפר (למחות / לפדות בכופר, לא "לכסות"). מטרה 3 (פסוק כ״ד ו); המעשה השייך ליום הכיפורים הגדול (נספח D §5).

מופיע ב:החותם →

כְּרִיתַת בְּרִית

(כריתת ברית). ראה כרת.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

כָּרַת

פועל עברי שמשמעותו לכרות. משמש בהקשרי ברית לכריתת ברית באמצעות השחיטה הרשמית של קרבן הברית. הפועל של דניאל ט׳:26 המבשר שהמשיח ייכרת, ואין לו — כלומר הצלב ככריתת ברית.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

כָּרַת (כרת)

עברית ל-נכרת, נגדע, נהרג. הפועל המשמש בדניאל ט 26 לתיאור הכרתת המשיח לאחר השבוע ה־69.

מופיע ב:שעון העל →

כָּרַת / יִכָּרֵת

(כרת) — לכרות, להכרית; בסביל יכרת "יכרת" (פסוק כ״ו ב). שני שדות במילה אחת: כריתת הברית מזה וההיכרתות (ההומתה) של המשיח מזה.

מופיע ב:החותם →

כְּתִיב וּקְרִי

— כְּתִיב = מַה שֶּׁכָּתוּב (הָעִצּוּרִים); קְרִי = מַה שֶּׁנִּקְרָא (מָסֹרֶת הַקְּרִיאָה). סֵפֶר זֶה קוֹרֵא אֶת גּוּף הָעִצּוּרִים הַכָּתוּב; אֵצֶל מָשִׁיחַ הַקְּרִי נוֹתֵן 358, הַכְּתִיב 359 (נִסְפָּח A).

מופיע ב:החותם →

מבנה ארבעת הבלוקים

המבנה הסימטרי 2520 + 480 + 480 + 2520 — כיאזם סביב המקדש (שנת 3000).

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →החותם →

מַזָּרוֹת

מערכות הכוכבים של גלגל המזלות העברי (איוב ל"ח:32). הספר קורא למזרות במקומות שבהם אירועים נבואיים נקשרים עם אותות שמימיים. ראה השליש המוכה.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

מַחֲזוֹר מֶטוֹנִי

הַמַּחֲזוֹר הַיָּרֵחַ־שִׁמְשִׁי בֶּן תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה הַשָּׁנִים הַמַּתְאִים אֶת חָדְשֵׁי הַיָּרֵחַ לִשְׁנוֹת הַחַמָּה; הַבָּסִיס לְמִקּוּם חֹדֶשׁ הָעִבּוּר בַּלּוּחַ הָרַבָּנִי הַתִּקְנִי. רְאֵה אֲדָר, חֹדֶשׁ הָעִבּוּר.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

מִנְחָה

קרבן מנחה או מס (ויקרא ב׳); קרבן המתנה שליווה את התמיד היומי. במקור משמעותו מס המשולם לריבון. בדניאל ט׳:21 משמש לקרבן הערב היומי, ובט׳:27 (יחד עם זבח) לעבודת המקדש המתמשכת שהנגיד הבא יבטל. ראה זבח, זבח ומנחה, תמיד.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

מניפה ושרשרת

המבנה (השלם/השיא, שתי הקבוצות, thlipsis/orgē) הוא מניפה, יתיר ואיתן: הסר תֶּמֶךְ אחד והוא עומד (המסגרת, המוגנת ביד יציבה). מקום ההילקחות בחותם השישי אינו מניפה אלא נקודה אחת עם אישושים, ו-ek אינו נושא דבר. הכרונולוגיה (התאריך 2034) היא שרשרת — חזקה כחוליה החלשה ביותר, תקופת הבריאה המסורתית (החלון, הנאחז ביד פתוחה; השנים ספקולטיביות).

מופיע ב:שעון העל →

מִסְפָּר הֶכְרֵחִי

— הַגִּימַטְרִיָּה הַסְּטַנְדַּרְטִית (כָּל אוֹת וְעֶרְכָּהּ הַמִּסְפָּרִי הָרָגִיל). שִׁטַּת הַסְּפִירָה הַיְּחִידָה שֶׁעָלֶיהָ סֵפֶר זֶה נִשְׁעָן לְגַבֵּי הָאוֹתוֹת ה"גְּלוּיִים".

מופיע ב:החותם →

מַקְבִּילוּת יָאנוּס

— מִלָּה הַנּוֹשֵׂאת שְׁתֵּי מַשְׁמָעוּיוֹת בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת, מַבִּיטָה אָחוֹרָה וְקָדִימָה (סַיְרוּס גּוֹרְדּוֹן; סְקוֹט נֵגֶל). רְאֵה נִסְפָּח E.

מופיע ב:החותם →

מֵרִיזְם

— שְׁנֵי קְצָווֹת הַמְּצַיְּנִים אֶת הַשָּׁלֵם (דָּמִי + לֹא־דָּמִי = כָּל עֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת, 27ד).

מופיע ב:החותם →

מָרַנָא תָא

ברכה ארמית שהייתה בשימוש בקרב הנוצרים הראשונים, שמשמעה אדוננו, בוא. מצויה בקורינתים א טז 22. נשמת הכלה, כפי שהספר מתאר זאת.

מופיע ב:שעון העל →

מָשִׁיחַ

(משיח). המשוח; המשיח. ערכו המספרי (גימטריה) 358 — ספירת האותיות העיצוריות הגולמית של דניאל ט׳:24–27.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

מָשִׁיחַ נָגִיד

משיח נגיד; התואר הניתן למשוח בדניאל ט׳:25 בסיום השבוע ה־69 (סתיו AD 27). הראשון מבין שני הנגידים בנבואה. ראה נגיד הבא, שני הנגידים.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

מַשְׂכִּיל / מַשְׂכִּילִים

(מַשְׂכִּיל) — הנבון(ים), בעלי התבונה. אלה ש"יבינו לרבים" (י״א:ל״ג) ו"יבינו" (י״ב:י): תפקיד, לא תואר. דמותם מהדהדת בדיוקן ה-144,000 (שקול); הזיהוי שנוי במחלוקת (נספח C §5).

מופיע ב:החותם →

מַשְׂכִּילִים (משכילים)

עברית ל-המשכילים או אלה המלמדים. המונח המשמש בדניאל יא 33-35 וב-יב 3 למורים המשכילים הזוהרים ככוכבים בשבוע ה־70. מטופל בפרק 17.

מופיע ב:שעון העל →

מְשֹׁמֵם

(מְשֹׁמֵם) — משומם, מחריב (בינוני פועל, פסוק כ״ז ה). חולק את צירוף מ״ם-שי״ן עם משיח — דמות-הנגד המשתקפת (נספח E §4).

מופיע ב:החותם →

נָגִיד

עברית ל"נגיד, שליט, מנהיג". ערכו המספרי (גימטריה) 34, זהה לגואל. התואר מופיע פעמיים בדניאל ט׳, ובכך מזהה שתי דמויות נבדלות — המשיח והנגיד הבא. ראה משיח נגיד, נגיד הבא, שני הנגידים.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

נָגִיד הַבָּא

הנגיד אשר יבוא; הדמות השנייה המוצגת בדניאל ט׳:26. נבדלת דקדוקית ממשיח נגיד: מסומנת ביידוע ובבינוני "בא" (הבא), המציב את הופעתו בעתיד מנקודת מבטו של הנביא. הפועֵל של דניאל ט׳:27 (שקול). ראה שני הנגידים, הגביר.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

נָגִיד הַבָּא

(נָגִיד הַבָּא) — נסיך בא (פסוק כ״ו ה). הדמות אשר עמו משחית את העיר ואשר פועלת בפסוק כ״ז (שקול) — נסיך הקץ, לא המשיח (נספח א §1–3).

מופיע ב:החותם →

נִיסָן

החודש הראשון של הלוח הדתי העברי (תחילת האביב). פסח חל בי"ד בניסן; הצליבה חלה בי"ד בניסן בשנת AD 31 (שקול).

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

נִישּׂוּאִין

הבאת הכלה אל בית החתן, השלב השני של הנישואין היהודיים הדו-שלביים, הבא לאחר האירוסין; ההבאה, לא סעודת הכלולות. הטיפוס המקראי של הפרק החותם של שעון העל, כאשר החתן בא לקראת כלתו. ראה אירוסין, הרפזו.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

נָתַךְ

(נתך) — לִשְׁפֹּךְ (בְּאֹפֶן אִידְיוֹמָטִי: חֵמָה שְׁפוּכָה). 27ז מְהַדְהֵד אֶת 9:11: מִקְּלָלָה־עַל־הָעָם אֶל מִשְׁפָּט־עַל־הַמְּשׁוֹמֵם.

מופיע ב:החותם →

סֵדֶר עוֹלָם רַבָּה

— הַכְּרוֹנוֹלוֹגְיָה הָרַבָּנִית (הַמֵּאָה הַשְּׁנִיָּה לִסְפִירָה) וִיסוֹד הַסְּפִירָה הַיְּהוּדִית; הִיא מְכַוֶּצֶת אֶת הַתְּקוּפָה הַפַּרְסִית (~165 שָׁנִים — הַחֵלֶק הַמְּתֹעָד בְּיוֹתֵר שֶׁל הֶפְרֵשׁ ~הַשְּׁתֵּי־מֵאוֹת עִם הַסְּפִירָה הַנִּגְזֶרֶת גֵּנֵאָלוֹגִית שֶׁל אַלְגּוֹרִיתְם הָאֱלֹהִים). הִיא מַסְבִּירָה מַדּוּעַ הַסְּפִירָה הַיְּהוּדִית גּוֹרֶמֶת לְ-70 הַשָּׁבוּעוֹת לְהַחְטִיא בְּצִמְצוּם אֶת הַנְּחִיתָה עַל יֵשׁוּעַ (פֶּרֶק 13).

מופיע ב:החותם →

סְטֵפָנוֹס (στέφανος)

יוונית לכתר, ובמיוחד זר הדפנה המוענק למנצח או לאתלט. נבדל מדִיאָדֵמָה, הכתר המלכותי של שליט. הגאולים מוכתרים בסטֵפָנוֹס בירושלים החדשה. מוזכר בפרקים 4 ו־17.

מופיע ב:שעון העל →

סֻכּוֹת

עברית לחג הסוכות, החג הסתווי בן שבעת הימים המנציח את נדודי ישראל במדבר (ויקרא כג 33–43). אחד משלושת חגי העלייה לרגל. נדון בפרק 16.

מופיע ב:שעון העל →

סֻכּוֹת

חַג הַסֻּכּוֹת; חַג הַסְּתָו בֶּן שִׁבְעַת הַיָּמִים הַמַּזְכִּיר אֶת שֵׁבֶת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הַמַּתְחִיל בְּט״ו בְּתִשְׁרֵי. הֶחָג שֶׁבּוֹ חָלָה הוֹשַׁעְנָא רַבָּה. רְאֵה הוֹשַׁעְנָא רַבָּה, שְׁמִינִי עֲצֶרֶת.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

סַנְהֶדְרִין

המועצה היהודית העליונה של 70 זקנים בתקופת הבית השני, אשר התכנסה בירושלים והפעילה סמכות דתית ומשפטית על האומה. מוזכר לאורך כל הספר.

מופיע ב:שעון העל →

סַנְהֶדְרִין צ״ז ע״א

מַסֶּכֶת מִן הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי הַמְשַׁמֶּרֶת אֶת מָסֹרֶת תַּנָּא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: הָעוֹלָם יִתְקַיֵּם שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה; אַלְפַּיִם מֵהֶן תֹּהוּ, אַלְפַּיִם תּוֹרָה, אַלְפַּיִם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. הַצּוּרָה הַכְּתוּבָה הַקְּדוּמָה בְּיוֹתֵר שֶׁל קְרִיאַת שְׁלוֹשׁ הַזּוּגוֹת שֶׁל שְׁעוֹן הָעַל. רְאֵה עִקָּרוֹן שָׁנָה־לְיוֹם, תַּנָּא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

עוֹלָה

קָרְבַּן עוֹלָה (ויקרא א); הקרבן העולה כֻּלּוֹ אל אלוהים בִּשְׁלֵמוּת. קרבן הכפרה העיקרי, שנתממש טיפולוגית בצליבה (אפסים ה׳:2). ראה חַטָּאת, אָשָׁם, זֶבַח וּמִנְחָה.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

עָוֹן

(עָוֹן) — עוון, עקמומיות. מילת החטא השלישית של פסוק כ״ד; הנטייה המעוותת ש"מתכפרת".

מופיע ב:החותם →

עידן הכלה

(עידן הכלה). מונח הספר לתקופה שבין התוכנית המשפטית (27–34 לסה"נ) לבין השבוע הפיזי (2027–2034): שתי ספירות של 2000 שנה, זו לצד זו (השנים ספקולטיביות). הפרוזדור שבו נאספת הכלה מכל אומה. ראה גשר הושע, פְּלֵרוֹמָה, פרוטוקול רות.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

עת הגויים

תקופת שלטון הגויים בירושלים, נפתחה בסיטנה ונמדדת ב-2520 שנה.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →הברית →

עת צרה ליעקב

צרת מתי 24:21 שלאחר השיקוץ (יר׳ ל׳:7; דנ׳ י״ב:1) — השארית היהודאית, 1,260 הימים — נבדלת מצרת השבוע של התגלות ז׳:14.

מופיע ב:שעון העל →

פְּלֵרוֹמָה (πλήρωμα)

יוונית ל-מלוא. המונח המשמש ברומים יא 25 ל-מלוא הגויים — המספר שנקבע מראש של מאמינים מן האומות, אשר היאספותם נועלת את העידן הנוכחי. מוזכר בפרק 2.

מופיע ב:שעון העל →

פְּנֵוּמָה (πνεῦμα)

יוונית לנשימה או רוח. אותה מילה מתרגמת את המילה העברית רוּחַ. בהתגלות יג 15 נותן נביא השקר פְּנֵוּמָה לצלם החיה — היפוך מכוון של בראשית ב 7, שם נפח אלוהים נְשָׁמָה באדם. מוזכר בפרק 11.

מופיע ב:שעון העל →

פֶּסַח

פֶּסַח; חַג הָאָבִיב הַמַּזְכִּיר אֶת יְצִיאַת מִצְרַיִם, הַחָל בְּי״ד בְּנִיסָן. הֶחָג שֶׁבּוֹ חָלָה הַצְּלִיבָה בִּשְׁנַת 31 לַסְּפִירָה (שָׁקוּל). בַּמּוֹדֶל אֵין שִׁקּוּץ הַשּׁוֹמֵם חָל בְּפֶסַח אֶלָּא בְּפוּרִים 2031 (סְפֶּקוּלָטִיבִי).

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

פרוטוקול רות

המונח של הספר עבור הטיפולוגיה של רות-בועז המיושמת על שילוב הגויים בתוך בית ישראל בתקופת הכלה. נעמי = ישראל; רות = העמים שבתוך הכלה; בועז = הגואל. ראו תקופת הכלה.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

פֶּשַׁע

(פֶּשַׁע) — מֶרֶד, פֶּשַׁע. מִלַּת־הַחֵטְא הָרִאשׁוֹנָה וְהַכְּבֵדָה בְּיוֹתֵר (24ד): מֶרֶד מְכֻוָּן.

מופיע ב:החותם →

צֵלָע (צלע)

עברית לצד. בראשית ב 21–22 מציין שחוה נבנתה מצֵלָע של אדם. התרגום המסורתי צלע ממעיט בערך המונח. נדון בפרק 16.

מופיע ב:שעון העל →

צרה (thlipsis)

הצרה — חלקה של הכלה עם החתן (הלילה, הצִיר); נבדלת מן החרון (orgē).

מופיע ב:שעון העל →

קֹדֶשׁ קָדָשִׁים

(קֹדֶשׁ קָדָשִׁים) — קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. בְּעִקָּר הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ; קְרִיאַת מִעוּט: אִישׁ קָדוֹשׁ (דברי הימים א כג 13). מַטָּרָה 6 (24ט); יָאנוּס חָזָק (נִסְפָּח E §3).

מופיע ב:החותם →

קֶנוֹסִיס

יוונית ל"התרוקנות עצמית". מתוך פיליפים ב׳:7, שם ישוע רוקן את עצמו לקבל דמות עבד. המונח התאולוגי להגבלה העצמית האלוהית מרצון של הגואל במעשה הכפרה.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

רַבִּים

(רַבִּים) — הָרַבִּים, הֶהָמוֹן. 27א (לָרַבִּים); מְהַדְהֵד אֶת יְשַׁעְיָהוּ נג 11-12 (הָעֶבֶד מַצְדִּיק אֶת "הָרַבִּים") — כָּאן כִּתְמוּנַת־נֶגֶד בִּבְרִית כְּפוּיָה.

מופיע ב:החותם →

רֵקַפִּיטוּלַצְיָה (סִכּוּם מְחֻדָּשׁ)

הַמֻּנָּח הַתֵּאוֹלוֹגִי הַקְּלַסִּי לַשִּׁקּוּף הַטִּיפּוֹלוֹגִי שֶׁל אֵרוּעַ מְקוֹרִי בְּצוּרָה מְזֻיֶּפֶת. הַנָּגִיד הַבָּא שֶׁל 2027–2034 מְבַצֵּעַ רֵקַפִּיטוּלַצְיָה שֶׁל תָּכְנִית הַגּוֹאֵל מִשְּׁנַת 27–34 לַסְּפִירָה בְּמִשְׁלָב מְזֻיָּף (שְׁנוֹת שְׁבוּעוֹ סְפֶּקוּלָטִיבִיּוֹת). רְאֵה מַרְאָה כִּיאַסְטִית.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

שָׁבוּעַ / שָׁבוּעִים

(שבוע / שבועים). שָׁבוּעַ / שָׁבוּעוֹת; כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁבַע / שְׁבָעוֹת. יְחִידַת הַמִּדָּה בְּשִׁבְעִים הַשָּׁבוּעִים שֶׁבְּדָנִיֵּאל ט׳:24, הַמְצַיֶּנֶת שִׁבְעִים יְחִידוֹת שֶׁל שֶׁבַע שָׁנִים.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

שָׁבוּעוֹת

ראה חג השבועות (פֶּנְטֵקוֹסְט). השם העברי לאותו חג.

מופיע ב:שעון העל →

שָׁבוּעוֹת (חג השבועות)

החג החל 50 יום לאחר חג הביכורים, הנקרא גם שָׁבוּעוֹת (חג השבועות). היום שבו נשפכה הרוח בשנת 31 לספירה (שקול) והכנסייה נולדה כביכורי החיטה (מעשי השליחים ב). מטופל בפרק 2.

מופיע ב:שעון העל →

שָׁבֻעִים שִׁבְעִים (שבעים שבעים)

עברית ל־70 שבועות (מילולית 70 שביעיות). הביטוי המשמש בדניאל ט 24 לציון חוזה־העל בן 490 השנים.

מופיע ב:שעון העל →

שָׁבַת / יַשְׁבִּית

(שבת) — לְהַשְׁבִּית, לְהָנִיחַ (שֹׁרֶשׁ הַשַּׁבָּת). 27ד: יָאנוּס בֵּין עֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁ"הוּנְחָה" (נִתְקַיְּמָה, הַצְּלָב) לְבֵין שֶׁ"הֻשְׁבְּתָה" (דֻּכְּאָה, הַשָּׁבוּעַ הַשִּׁבְעִים) — תָּכְנִית וּבִצּוּעַ (נִסְפָּח E §3).

מופיע ב:החותם →

שׁוּב

(שוב) — לְהָשִׁיב, לְשַׁקֵּם. עִם בָּנָה בְּ-25ד ("לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת").

מופיע ב:החותם →

שִׂטְנָה (שטנה)

עברית לשטנה (האשמה) או אגרת היריב. התלונה המשפטית שהוגשה נגד העם היהודי בשנת המלוכה הראשונה של אחשורוש הראשון (486 לפנה"ס), המתועדת בעזרא ד 6. המילה חולקת את שורשה עם שָׂטָן (המאשים). קבלת אגרת זו פתחה את עת הגויים בת 2,520 השנים. נדון בנספח א; המקרה ההיסטורי המלא מובא בכרך הנלווה האלגוריתם של אלוהים.

מופיע ב:שעון העל →

שֶׁלֶד SSER

— עַמּוּד־הַשִּׁדְרָה הָעִצּוּרִי שֶׁל מִלָּה לְאַחַר רֵדּוּקְצְיָה; מְשַׁמֵּשׁ לִסְפִירַת הַשֶּׁלֶד, וּמְסֻמָּן בְּיֹשֶׁר כְּקָטֵגוֹרְיַת הַסְּפִירָה הַחַלָּשָׁה בְּיוֹתֵר (נִסְפָּח B).

מופיע ב:החותם →

שְׁמִינִי עֲצֶרֶת

עברית ליום השמיני של העצרת. החג הבא מיד לאחר שבעת ימי חג הסוכות, הנחגג לעתים יחד עם הושענא רבה. נדון בפרק 17.

מופיע ב:שעון העל →

שְׁמִינִי עֲצֶרֶת

כֶּנֶס הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי; הֶחָג הַחוֹתֵם הַנִּסְפָּח לְסֻכּוֹת, הַחָל בְּכ״ב בְּתִשְׁרֵי. יַחַד עִם הוֹשַׁעְנָא רַבָּה שֶׁל כ״א בְּתִשְׁרֵי, חֲתִימַת הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שֶׁל הַבְּרִיאָה הַחֲדָשָׁה. רְאֵה הוֹשַׁעְנָא רַבָּה, סֻכּוֹת.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

שָׁמֵם

(שמם) — לְהַשְׁמִים, לְהַחֲרִיד. הַהִתְקַדְּמוּת שֹׁמְמוֹת (26ח) ← מְשֹׁמֵם (27ה) ← שֹׁמֵם (27ז): שְׂדֵה־הַמִּלִּים הַמּוֹצִיא אֶת הַמִּשְׁפָּט לַפֹּעַל.

מופיע ב:החותם →

שֹׁמֵם

(שֹׁמֵם) — מְשׁוֹמֵם (אִישׁ) אוֹ מֻשְׁמָם/נֶעֱזָב (מַצָּב). 27ז; יָאנוּס אֲמִתִּי הַמְבַצֵּעַ אֶת גְּזַר־הַדִּין (נִסְפָּח E §3).

מופיע ב:החותם →

שֹׁמֵם (שמם) / מְשֹׁמֵם (משמם)

שורש עברי שמשמעו להשמים (להחריב). הבינוני מְשֹׁמֵם משמעו זה המשמים (המחריב הפעיל); הצורה הפשוטה יותר שֹׁמֵם משמעה הדבר המושמם (החורבה הפסיבית). דניאל ט 27 משחק על הבחנה זו: המשמיד מצומצם ממְשֹׁמֵם לשֹׁמֵם. נדון בפרק 15 ובנספח א.

מופיע ב:שעון העל →

שני נגידים

ההבחנה הדקדוקית והתיאולוגית בין שתי הדמויות הנקראות נגיד בדניאל ט׳:כ״ה–כ״ז. הראשון הוא משיח נגיד (המשיח, המוצג בסיום השבוע ה־69 בשנת 27 לסה״נ); השני הוא נגיד הבא (הנסיך הבא, הפועל של השבוע ה־70 העתידי). הכשל בהפרדה ביניהם הוא מקור כמעט כל בלבול פרשני בפרק.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

שנת היובל

השנה ה־50 שבה נמחל החוב והנחלה שבה — קצב בשעון העל.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

שעון העל

מנגנון הזמן המקראי המחלק את תולדות הישועה לתקופות קבועות.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →שעון העל →

שעון העל

מונח ספר זה למסגרת בת ששת אלפי השנים של ההיסטוריה האנושית, מבריאת אדם ועד נעילת האלף השישי בשנת 2034. השעון מתקדם בימי-אלף המקבילים לשבעת ימי שבוע הבריאה.

מופיע ב:שעון העל →

שִׁקּוּץ / שִׁקּוּצִים

(שִׁקּוּצִים) — שִׁקּוּץ(ים) (תּוֹעֵבָה אֱלִילִית). 27ה: "כְּנַף שִׁקּוּצִים"; בְּ-11:31 וּבְ-12:11 "הַשִּׁקּוּץ הַמְשׁוֹמֵם".

מופיע ב:החותם →

שתי הקבוצות

שתי קבוצות ביחס מנוגד אל הצרה האחת: הכלה נלקחת מן השלם לפני השיא (התגלות ז׳; י״ב:5 — מעלה, הכס); השארית נשמרת דרך השיא (מתי כ״ד — מטה, המדבר; התגלות י״ב:6; עת צרה ליעקב). שתי קבוצות, לא כלה דו-שכבתית.

מופיע ב:שעון העל →

תאריך מחושב

תאריך הנובע מן החשבון הנבואי החל מתאריך עוגן.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

תאריך עוגן

תאריך היסטורי קבוע המשמש נקודת כיול לחישובים.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

תָּמִיד

מִלָּה עִבְרִית לַתָּמִיד הַמַּתְמִיד — קָרְבַּן הָעוֹלָה הַיּוֹמִי שֶׁל הַבֹּקֶר וְשֶׁל הָעֶרֶב בַּעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ. הֻפְסַק בִּידֵי אַנְטִיּוֹכוֹס הָרְבִיעִי בַּמֵּאָה הַשְּׁנִיָּה לִפְנֵי הַסְּפִירָה, וְהֻפְסַק שׁוּב בִּנְבוּאָה בִּידֵי הַנָּגִיד הַבָּא בְּדָנִיֵּאל ח׳:11–13, י״א:31, וְי״ב:11. רְאֵה זֶבַח וּמִנְחָה.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

תַּנָּא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ

בֵּית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ; הַמָּסֹרֶת הָרַבָּנִית שֶׁאֵלֶיהָ מְיֻחֶסֶת אִמְרַת שֵׁשֶׁת הָאֲלָפִים הַשְּׁנִים הַמְשֻׁמֶּרֶת בְּסַנְהֶדְרִין צ״ז ע״א. רְאֵה סַנְהֶדְרִין צ״ז ע״א.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

תְּשׁוּבָה

מִלָּה עִבְרִית לִשְׁבִיבָה, חֲרָטָה. תְּקוּפַת הַשִּׁיבָה הַתִּקְנִית בַּת אַרְבָּעִים הַיּוֹם הַנֶּהֱגֶת בַּמָּסֹרֶת הָעִבְרִית בֵּין אֱלוּל וּבֵין יוֹם כִּפּוּר, חִקּוּי שֶׁל אַרְבָּעִים הַיָּמִים הַשְּׁנִיִּים שֶׁל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי. רְאֵה יוֹם כִּפּוּר.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →

תְּשׁוּבָה (תשובה)

עברית לשיבה או חזרה בתשובה. תקופת 40 הימים מן הראשון באלול ועד יום הכיפורים, הנשמרת מסורתית בפרקטיקה היהודית האורתודוקסית כעונה של הכנה. במודל זועקת שארית בוצרה בתשובה במהלך 40 ימים אלה בשנת 2034 (ספקולטיבי). נדון בפרק 15.

מופיע ב:שעון העל →

תִּשְׁרֵי

החודש השביעי של הלוח העברי הדתי, אך החודש הראשון של הלוח האזרחי, המקביל לספטמבר–אוקטובר. תשרי 1 הוא חג התרועה (ראש השנה); תשרי 10 הוא יום הכיפורים; תשרי 15–21 הוא חג הסוכות. השבוע ה־70 נפתח בתשרי 1, 2027, בכרונולוגיה המוצעת בספר זה. נדון לאורך הספר, עם פרטים טכניים.

מופיע ב:שעון העל →

AM (לבריאת העולם)

ספירת שנים מבריאת אדם (AM 0 ≈ 3966 לפנה״ס); מתשרי לתשרי.

מופיע ב:האלגוריתם של אלוהים →