מילון מונחים

הערכים מסודרים לפי סדר האלף-בית העברי. מונחים לועזיים שנשמרו בכתיב המקורי ממוינים לפי מקבילתם העברית. הפניות מצולבות מסומנות במילה ראה.

אדר. החודש ה־12 של הלוח העברי הדתי (סוף החורף). בשנים מעוברות מוסיפים הפוסקים חודש 13 — אדר ב׳ — כדי לשמור על התאמת חודשי הירח לעונות השמש. ראה חודש מעובר, כלל האביב.

אירוסין. השלב הראשון של מסורת הנישואין הגלילית הדו-שלבית: האירוסים המחייבים משפטית שבהם הכלה מובדלת, אך החתן נעדר ובונה את חדר הכלולות. הטיפוס המקראי של תקופת הכנסייה הנוכחית. ראה נישואין.

אירנאוס מליון. אב כנסייה בן המאה השנייה (כ-130–200 לספירה). חיבורו Adversus Haereses 5.28.3 הוא אחד העדים הנוצריים הקדומים ביותר למסגרת בת ששת אלפי השנים. ראה עקרון שנה-תמורת-יום, ברנבא.

אלהים. שם עברי לאלוהים בתפקידו כבורא. ערכו המספרי (גימטריה) 86. ספירת המילים הכוללת של דניאל ט:כד–כז בעברית היא 86 — אחת מחתימות הטקסט של הנבואה.

Anno Mundi (AM). לטינית למשמעות שנת העולם. הרישום הכרונולוגי של שעון העל, המונה מבריאת אדם ב-AM 0 ועד סגירת לוח השעון ב-AM 6000. שנת 31 לספירה מקבילה ל-AM 3996 (אמצע השרטוט המשפטי); שנת 2034 לספירה מקבילה ל-AM 6000. ראה שעון העל.

Autumn cluster (אשכול הסתיו). מונח הספר לשלושת חגי הסתיו של ויקרא כג — חג התרועה (יום תרועה), יום הכיפורים (יום כיפור), וחג הסוכות (סוכות) — אותם שעון העל מקרין כחגי חלון-הנעילה של לוח השעון. ראה יום תרועה, יום כיפור, סוכות.

אשם. קרבן אשם (ויקרא ה–ו); קרבן השבה על מעילה. אחד משלושת קרבנות הכפרה (עם עולה וחטאת) המקדימים טיפולוגית את הצלב. ראה עולה, חטאת, זבח ומנחה.

בצרה. אזור ממזרח לירדן, במדבר הסלעי שמדרום לים המלח. לעניין מקלטה של שארית ישראל בצרת הנעילה מורים הנביאים העבריים שוב ושוב אל אדום ואל בצרה (ישעיה סג; מיכה ב:יב — שם המילה עשויה להיות גם "מכלאת צאן"; הניקוד מכריע). זיהוי: שקול; המיקום המדויק: הַשְׁעָרָה. בצרה היא גם ונקודת המוצא ממנה פותח הגואל את סבב המשפט הסוגר שלו.

ברנבא, אגרת. כתב נוצרי אנונימי מסביבות שנת 100 לספירה. פרק טו מפתח את המסגרת בת ששת אלפי השנים המבוססת על בראשית א + פטרוס ב׳ ג:ח — אחד המקורות הנוצריים הקדומים ביותר להרמנויטיקה של שנה-תמורת-יום בקנה מידה של 1,000 שנים. ראה עקרון שנה-תמורת-יום, סנהדרין צז ע״א.

גבר. פועל עברי שמשמעותו להיות חזק, לגבור. השורש שמאחורי גיבור (לוחם אדיר), גבורה (כוח, גבירה), והגביר (הפועל של דניאל ט:כז — לחזק בעוצמה מכרעת). ראה הגביר.

גואל (גואל). הגואל-בדם של דיני הברית העברית: הקרוב הזכר הקרוב ביותר שיש לו הזכות והחובה לגאול נחלת משפחה, לפדות בני משפחה מעבדות חוב, ולנקום את דם המשפחה (ויקרא כה, רות ד). התואר הטיפולוגי המרכזי של ישוע בשעון העל. ערכו המספרי (גימטריה) 40 (ג3 + ו6 + א1 + ל30); הפועל גָּאַל (גאל, לגאול) מונה 34 (ג3 + א1 + ל30). ראה כרת, משיח.

גשר הושע. מונח הספר לפרוזדור בן 2,000 השנים המוכרז בהושע ו:ב, הספירה הכפולה של יומיים: מן הטבילה (סתיו 27) עד סתיו 2027, ומן הסגירה בשנת 34 עד 2034 (נספח E). ראה תקופת הכלה, עקרון שנה-תמורת-יום.

האב (אבינו). אחד מארבעת הפנים של אבינו בשמות לד:ו–ז: רחום וחנון, ארך אפיים, ורב חסד. הדמות הראשית של הספר. ראה האדריכל, הריבון, כורת הברית.

האדריכל. אחד מארבעת הפנים של אבינו בשמות לד:ו–ז: המעצב, הבונה, מחוקק הקוסמוס הפיזי ולוח השנה של תולדות הגאולה. ראה הריבון, האב, כורת הברית.

הגביר. צורת ההפעיל-הגורם של גבר: לחזק, לגרום לגבור. הפועל של דניאל ט:כז למעשה הנגיד הבא: בעוצמה מכרעת הוא מחזק ברית לרבים. שני צדדים: שררה לו (תהלים יב:ה, ההפעיל האחר היחיד; היוונית הקדומה: "הברית תשלוט", dynasteusei) וחיזוק למקבלים (תאודוטיון dynamōsei; זכריה י:ו, יב). התרגומים הישנים מתרגמים לחזק/לאשר; הם תופסים את הטובה, אך מחמיצים את השררה. ראה גבר, נגיד הבא.

Horn & Wood. זיגפריד הורן ולין ווד, כרונולוגים בני המאה ה־20 שמחקרם The Chronology of Ezra 7 משנת 1953 הציע שחזור מתשרי-לתשרי של שנות המלוכה הפרסיות. בספר זה הוא תומך בספירה מסתיו 457 לפנה״ס; ספירה זו נשענת על גבול מחזור השמיטה. ראה Anno Mundi, חוזה-האב.

הושענא רבה. ההושענא הגדולה — היום השביעי והחותם של חג הסוכות, החל בכ״א בתשרי. היום שבו, לפי הקרנת שעון העל, נסגר לוח השעון ב-AM 6000: היום האחרון האפשרי לשיבת הגואל. ראה סוכות, שמיני עצרת.

החותם השישי. החותם של התגלות ו:יב–יז: התהפוכה הקוסמית (השמש חשכה, הירח כדם, הכוכבים נופלים) שבה, בשעון העל, נלקחת הכלה וראשית החרון. הוא נופל סביב 2028–2029, במחצית הראשונה של שבוע הנעילה, לפני השיקוץ של פורים 2031. האנשים עדיין מסתתרים בלא כל מודעות לחיה או לאות (ו:טו–יז) — רגע אחר מאותות שלאחר-הצרה של מתי כד:כט המבשרים את השיבה הנראית. ראה יום יהוה, חרון, השבוע הפיזי.

הכובש. מונח הספר למתנגד המחזיק בחוזה החכירה על הגאוגרפיה של הארץ הקדושה במהלך הצהריים הארוכים. חוזה החכירה פג בסגירת שעון העל. ראה שִׂטְנָה.

Coming Prince (הנגיד הבא). ראה נגיד הבא.

הריבון. אחד מארבעת הפנים של אבינו בשמות לד:ו–ז: הוא המושיב מלכים על כיסאות ומסירם, השומר על פנקס הקוסמוס באיזון מוחלט, ואשר נקה לא ינקה. ראה האדריכל, האב, כורת הברית.

השבוע הפיזי. מונח הספר לחלון בן שבע השנים של 2027–2034, שבו הנגיד הבא מחזק את הברית בעוצמה מכרעת (סתיו 2027), מקים את השיקוץ, משבית את זבח ומנחה ומתיישב במקום הקודש בפורים 2031, תופס 30 יום אחר כך את מלוא סמכותו בפסח 2031 (נקודת האמצע הפיזית), ומושמד בקץ הנשפך בהושענא רבה של 2034. ראה שרטוט משפטי, מראה כיאסטית, הגביר.

זבח. קרבן שלמים או קהילה (ויקרא ז:יא–כא); קרבן משתה הברית מרצון הנאכל בנוכחות יהוה. יחד עם מנחה הקיצור העברי התקני לעבודת המקדש השוטפת. במיוחד אינו קרבן כפרה (הצלב מגשים טיפולוגית את עולה, חטאת, ואשם). ראה מנחה, זבח ומנחה, עולה.

זבח ומנחה. הנדיאדיס (נוסחת שתי-מילים המכנה מושג מאוחד) לעבודת המקדש השוטפת — סבב הקרבנות היומי והחגיגי של קרבנות הקהילה והמס. בדניאל ט:כז בשימוש למה שהנגיד הבא משבית פיזית באמצע שבועו. הביטוי מופיע בשמואל א׳ ב:כט, תהלים מ:ו, ירמיה יז:כו, עמוס ה:כה, ודניאל ט:כז — בכל חמש העדויות שמשמעותו מערכת הקרבנות הפועלת כשלמות, נבדל מאוצר מילות הכפרה של עולה / חטאת / אשם. ראה ישבית, שני הנגידים, נספח E.

חודש מעובר. ראה אדר.

חוזה-האב. מונח הספר לחלון הנבואי בן 490 השנים המיועד לישראל בדניאל ט:כד. ראה שרטוט משפטי, שעון העל.

חטאת. קרבן חטאת (ויקרא ד); קרבן כפרה על חטא בשגגה. אחד משלושת קרבנות הכפרה המתמלאים טיפולוגית בצלב. ראה עולה, אשם, זבח ומנחה.

חרון. משפט אבינו על העולם הרשע בשבוע הנעילה. בשעון העל אין הוא נקודה אלא תקופה: הוא מתחיל בחותם השישי (התגלות ו:יז), לפני השיקוץ, ונמשך דרך השופרות והקערות כיום יהוה. הכלה נלקחת לפני אותו חרון; השארית נשמרת לכל אורכו. ראה יום יהוה, החותם השישי.

חתך. פועל עברי שמשמעותו לחתוך, לגזור, למוד. הפועל של דניאל ט:כד המציין כי 70 השבועים נחתכו בידי האדריכל לתכלית מדויקת.

יום יהוה. יום יהוה; יום המשפט של הברית הישנה אצל יואל, עמוס, צפניה וישעיהו. בשעון העל אין הוא 24 שעות יחידות אלא תקופה מורחבת של משפט על העולם הרשע, עם שמירת השארית לכל אורך אותו משפט. הוא נפתח בחותם השישי (בא יום אפו הגדול, התגלות ו:יז) סביב 2028–2029, משתרע על השופרות והקערות, ומכיל את עליית החיה והשמדתה. החרון מתחיל אפוא לפני השיקוץ, לא רק במחצית השנייה. ראה החותם השישי, חרון.

יום כיפור. יום הכיפורים; י׳ בתשרי. היום השנתי שבו נכנס הכוהן הגדול אל קודש הקודשים בדם השעיר על חטאות העם. סגירת השבוע הראשון של אשכול הסתיו.

יום תרועה. חג התרועה; א׳ בתשרי. חג ראש השנה של הסתיו שבו תקעו בשופרי הכסף במקדש. החג שבו, לפי הקרנת שעון העל, פותח השבוע ה־70 את מהלכו הפיזי בסתיו 2027.

ישבית. צורת ההפעיל של שבת: להפסיק, להביא לעצירה. הפועל של דניאל ט:כז המציין כי הנגיד הבא משבית פיזית את זבח ומנחה באמצע שבועו. הפועל מתאר השבתה פיזית בידי פועל פעיל, לא התיישנות טיפולוגית. ראה זבח ומנחה.

ישוע. הצורה העברית של השם ישו. הספר משתמש בישוע דרך כלל כדי לשמר את הרגיסטר העברי של הדמות המגשימה את נבואות התנ״ך.

כורת הברית. אחד מארבעת הפנים של אבינו בשמות לד:ו–ז: נוצר חסד לאלפים. האל הקושר את עצמו במילים, משכים וחתימות מסוימות. ראה האדריכל, הריבון, האב.

כיאזם פנימי. המבנה הכיאסטי הטקסטואלי החמישוני של דניאל ט:כו–כז עצמו, עם ספירות אותיות וספירות מילים הנועלות את מבנה ארבעת הפסוקים מבפנים. מפותח בנספח E. נבדל מן המראה הכיאסטית של מאורעות היסטוריים. ראה מראה כיאסטית.

כלל האביב. הדרישה המקראית שתבואת השעורה תהיה בשלה דיה לקרבן הביכורים (בנוהג המאה הראשונה בט״ז בניסן; לפי לשון ויקרא כג:יא ממחרת שבת השבוע). כאשר השעורה אינה בשלה עדיין, מוסיפים הפוסקים חודש מעובר (אדר ב׳) כדי לדחות את ראשית השנה החדשה. ראה אדר, חודש מעובר.

Covenant cutting (כריתת ברית). ראה כרת.

כרת. פועל עברי שמשמעותו לחתוך. בשימוש בהקשרי ברית לכריתת ברית באמצעות השחיטה הפורמלית של קרבן הברית. הפועל של דניאל ט:כו המכריז כי המשיח ייכרת ואין לו — כלומר הצלב ככריתת ברית.

לכפר. מקור עברי לכפר, לכסות, מן השורש כפר. החמישית מבין שש משימות 70 השבועים (דניאל ט:כד). ערכה המספרי (גימטריה) 330 — ערך המילה עצמה. (קריאה קודמת לקחה את 330 כספירת אותיות השלד של הנבואה כולה; הספירה המאומתת היא 326, ולכן 330 מייצג כעת רק את ערכה העצמי של המילה.) ראה דניאל ט:כד, חותם האדריכל.

מזרות. מזלות גלגל המזלות העברי (איוב לח:לב). הספר קורא למזרות במקום שבו מאורעות נבואיים מצומדים לאותות שמימיים. ראה השליש המוכה.

מחזור מטוני. המחזור הירחי-שמשי בן 19 השנים המתאים את חודשי הירח לשנות החמה; הבסיס למיקום החודש המעובר בלוח הרבני התקני. ראה אדר, חודש מעובר.

מנחה. קרבן תבואה או מס (ויקרא ב); קרבן המתנה שליווה את התמיד היומי. במקורה משמעותה מס המשולם לריבון. בדניאל ט:כא בשימוש לקרבן הערב היומי, ובדניאל ט:כז (מצומד לזבח) לעבודת המקדש השוטפת שהנגיד הבא ישבית. ראה זבח, זבח ומנחה, תמיד.

מראה כיאסטית. השיקוף ההיסטורי של מאורעות לאורך 2,000 שנה בין השרטוט המשפטי של 27–34 לספירה לבין הביצוע הפיזי של 2027–2034. נבדל מן הכיאזם הפנימי של דניאל ט:כו–כז, שהוא מבנה טקסטואלי בתוך ארבעה פסוקים. ראה כיאזם פנימי, שרטוט משפטי, השבוע הפיזי.

משיח (משיח). הממושח; המשיח. ערכו המספרי (גימטריה) 358 — ספירת אותיות העיצורים הגולמית של דניאל ט:כד–כז.

משיח נגיד. משיח נגיד; התואר הניתן לממושח בדניאל ט:כה בסגירת השבוע ה־69 (סתיו 27 לספירה). הראשון מבין שני הנגידים בנבואה. ראה נגיד הבא, שני הנגידים.

נגיד. עברית לנגיד, מושל, מנהיג. ערכו המספרי (גימטריה) 67 (נ50 + ג3 + י10 + ד4). ה-34 אינו שייך למילה אלא לפסוקית הכריתה של דניאל ט:כו, המונה 34 אותיות: ערכו של גָּאַל (ראה נספח ה). התואר מופיע פעמיים בדניאל ט, ובכך מזהה שתי דמויות נבדלות — המשיח והנגיד הבא. ראה משיח נגיד, נגיד הבא, שני הנגידים.

נגיד הבא. הנגיד אשר יבוא; הדמות השנייה המוצגת בדניאל ט:כו. נבדל דקדוקית ממשיח נגיד: מסומן ביידוע ובבינוני בא (הבא), מה שמציב את הופעתו בעתיד מנקודת מבטו של הנביא. הפועל של דניאל ט:כז (שקול, נספח E). ראה שני הנגידים, הגביר.

ניסן. החודש הראשון של הלוח העברי הדתי (ראשית האביב). הפסח חל בי״ד בניסן; הצליבה חלה בי״ד בניסן בשנת 31 לספירה.

נישואין. השלמת הנישואין: החתן מביא את הכלה אל ביתו; בא בעקבות האירוסין. הטיפוס המקראי של פרק הנעילה של שעון העל, כאשר החתן בא לכלתו. ראה אירוסין, Harpazo.

סוכות. חג הסוכות; חג הסתיו בן שבעת הימים המזכיר את שהיית ישראל במדבר, החל בט״ו בתשרי. החג שבו חלה הושענא רבה. ראה הושענא רבה, שמיני עצרת.

סנהדרין צז ע״א. מסכת מן התלמוד הבבלי המשמרת את מסורת תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא; שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח. הצורה הכתובה הקדומה ביותר של קריאת שלושת הזוגות של שעון העל. ראה עקרון שנה-תמורת-יום, תנא דבי אליהו.

עולה. קרבן עולה (ויקרא א); הקרבן העולה בשלמותו אל אלוהים. קרבן הכפרה הראשי, המתמלא טיפולוגית בצלב (אפסים ה:ב). ראה חטאת, אשם, זבח ומנחה.

עקרון שנה-תמורת-יום. ההרמנויטיקה שבה יום נבואי נקרא כ־1,000 שנים מילוליות (או, בהיקף קצר יותר, כשנה מילולית אחת). מעוגן בפטרוס ב׳ ג:ח ובתהלים צ:ד. מיושם במסורת האבות והחכמים: ברנבא טו, אירנאוס Adv. Haer. 5.28.3, היפוליטוס Comm. Daniel, לקטנטיוס Div. Inst. 7.14, מתודיוס Symposium 9.1, סנהדרין צז ע״א. ראה גשר הושע, סנהדרין צז ע״א.

Plērōma. יוונית למלוא, השלמה, מידה מלאה. מתוך רומים יא:כה, שם פאולוס מדבר על מלוא הגויים הנכנס. השלמת איסוף הכלה מכל אומה; סגירת גשר הושע. ראה תקופת הכלה, גשר הושע.

פסח. חג הפסח; חג האביב המזכיר את יציאת מצרים, החל בי״ד בניסן. החג שבו חל הצלב בשנת 31 לספירה. במודל של ספר זה אין השיקוץ מוקם בפסח אלא בפורים 2031 (יום 0); באותו יום מתיישב האנטיכריסט במקום הקדוש (תסלוניקים ב׳ ב׳:4), ו־30 יום לאחר מכן, בפסח 2031, מתחילה מלוא סמכותו והאות נכנס לתוקף בכל העולם. ראה פורים, השבוע הפיזי.

פרוטוקול רות. מונח הספר לטיפולוגיית רות-בועז המיושמת על שילוב הגויים בבית ישראל במהלך תקופת הכלה. נעמי = ישראל; רות = העמים שבכלה; בועז = הגואל. ראה תקופת הכלה.

צהריים ארוכים. מונח הספר לתקופת הכלה כפי שהיא נראית מצד הדממה האלוהית הנתפסת — המאות שבהן הכלה ממתינה, בעוד האדריכל מאחורי פני השטח מריץ את שעוניו מתחת לכותרות העיתונים.

קנוזיס. יוונית להתרוקנות עצמית. מתוך פיליפים ב:ז, שם ישוע הריק את עצמו כדי ללבוש דמות עבד. המונח התיאולוגי להגבלה העצמית האלוהית מרצון של הגואל במעשה הכפרה.

רקפיטולציה. המונח התיאולוגי הקלאסי לשיקוף הטיפולוגי של מאורע מקורי בצורה מזויפת. הנגיד הבא של 2027–2034 מבצע רקפיטולציה של שרטוט הגואל של 27–34 לספירה ברגיסטר מזויף. ראה מראה כיאסטית.

Shavua / Shavuim (שבוע / שבועים). שבוע / שבועות; מילולית שבע / שבעות. יחידת המידה בשבעים השבועים של דניאל ט:כד, שמשמעותה 70 יחידות של שבע שנים.

שִׂטְנָה. עברית להאשמה, עוינות (השורש ש-ט-נ, הוא שורש שטן). איגרת ההאשמה הפורמלית נגד הקהילה השבה, עזרא ד׳:ו, שהוגשה בשנת העלייה של חשירש הראשון — חורף 486/485 לפנה״ס, ולפיכך AM 3481.

הערה — עיגון שספר זה משך בחזרה. מהדורות קודמות נתנו ערך זה כ"מונח הספר לבלוק הרביעי, הנפתח בשִׂטְנָה בסוגר הסתיו 487/486 (AM 3480)". זה שגוי: חשירש עולה על כס המלכות בנובמבר/דצמבר 486, אחרי סתיו 486, כך שהשִׂטְנָה נופלת ב־AM 3481 — שנה אחת אחרי קו הבלוק. ו־AM 3480 אינה נובעת מן השִׂטְנָה אלא מן השיקוף של 480 + 480 סביב האמצע AM 3000. הבלוק הרביעי אינו נפתח בשום אירוע. הוא מתח על סולם ה־AM (AM 3480 ← AM 6000), ושהמתח מודד 2,520 שנה הוא שמו, לא קרקעו. השִׂטְנָה עומדת כקול הראשון של העידן — ההאשמה הנשמעת ברגע שמעצמות הגויים מולכות — אך אין היא מריצה שום שעון. ראה פרק שש; שעון העל; פרשנות ה־2520 (נספח ד).

שמיני עצרת. אסיפת היום השמיני; חג הנעילה הנספח לסוכות, החל בכ״ב בתשרי. יחד עם הושענא רבה של כ״א בתשרי, חתימת היום השמיני של הבריאה החדשה. ראה הושענא רבה, סוכות.

שני הנגידים. ההבחנה הדקדוקית והתיאולוגית בין שתי הדמויות הנקראות נגיד בדניאל ט:כה–כז. הראשונה היא משיח נגיד (המשיח, המוצג בסגירת השבוע ה־69 בשנת 27 לספירה); השנייה היא נגיד הבא (הנגיד הבא, הפועל של השבוע ה־70 העתידי). אי-ההבחנה ביניהן היא מקור כמעט כל בלבול פרשני של הפרק. מפותח בנספח E. ראה משיח נגיד, נגיד הבא.

שעון העל. מונח הספר לארכיטקטורה בת ששת אלפי השנים של תולדות הגאולה מבריאת אדם (AM 0) ועד סגירת לוח השעון (AM 6000 = סתיו 2034). בנוי על תכנית ארבעת הבלוקים 2520 + 480 + 480 + 2520. ראה Anno Mundi, גשר הושע.

שרטוט משפטי. מונח הספר לחלון בן שבע השנים של 27–34 לספירה, שבו נמשח הגואל (סתיו 27), נכרת באמצע השרטוט (אביב 31), נמשך אישרור שליחי (אביב 31 עד סתיו 34), וההצעה לישראל נסגרה על פי הספירה בסתיו 34, הסגירה שסקילת סטפנוס מגלמת. השרטוט המשפטי הוא הטיפוס של השבוע ה־70, לא השבוע עצמו, שמולו השבוע הפיזי של 2027–2034 הוא המראה הכיאסטית. ראה השבוע הפיזי, מראה כיאסטית.

תמיד. עברית להמתמיד — קרבן העולה היומי של הבוקר והערב של עבודת המקדש. הושבת בידי אנטיוכוס הרביעי במאה השנייה לפנה״ס והושבת מחדש נבואית בידי הנגיד הבא בדניאל ח:יא–יג, יא:לא, ויב:יא. ראה זבח ומנחה.

תנא דבי אליהו. בית מדרשו של אליהו; המסורת הרבנית שאליה מיוחסת האמירה בת ששת אלפי השנים המשומרת בסנהדרין צז ע״א. ראה סנהדרין צז ע״א.

Bridal age (תקופת הכלה). מונח הספר לתקופה שבין השרטוט המשפטי (27–34 לספירה) לבין השבוע הפיזי (2027–2034): שתי ספירות של 2,000 שנה, זו לצד זו. הפרוזדור שבו נאספת הכלה מכל אומה. ראה גשר הושע, Plērōma, פרוטוקול רות.

תשובה. עברית לשיבה, חרטה. תקופת השיבה התקנית בת 40 הימים הנהוגה במסורת העברית בין אלול ליום כיפור, חיקוי ל־40 הימים השניים של משה בסיני. ראה יום כיפור.

תשרי. החודש השביעי של הלוח העברי הדתי; החודש הראשון של הלוח העברי האזרחי (ראשית הסתיו). אשכול הסתיו חל בתשרי: יום תרועה בא׳ בתשרי, יום כיפור בי׳ בתשרי, סוכות נפתח בט״ו בתשרי, הושענא רבה בכ״א בתשרי. ראה Autumn cluster.