ביבליוגרפיה — הערה על ביבליוגרפיה זו

ספר זה הוא סינתזה. טענותיו נשענות על התכנסותם של מספר תחומים עצמאיים — לקסיקוגרפיה עברית, כרונולוגיה רגנלית פרסית, מתאם שושלתי מצרי, רשימות אֶפּונים אשוריות, לוחות אסטרונומיים בבליים, פפירוסים פרובינציאליים רומיים, אסטרונומיה חישובית של נאס״א, גאולוגיה סיסמית של ים המלח, אפיגרפיה ארכאולוגית מתל דן ומקיסריה, אקסגזה פטריסטית, מסורת רבנית, ועבודתם המפורסמת של כרונולוגים מקראיים מ-Ussher דרך Thiele ועד Floyd Jones. הביבליוגרפיה שלהלן מתעדת את המקורות העיקריים שעליהם נשענת הסינתזה. אין היא ממצה. נועדה היא להציע לקורא הרציני את שערי הכניסה לכל תחום ותחום.

הביבליוגרפיה מאורגנת לפי קטגוריה ולא לפי סדר אלפביתי, משום שאותו שם משפחה (Newton, למשל) מופיע בכמה קטגוריות, וסידור לפי קטגוריות הופך את ארכיטקטורת התחום-אחר-תחום של העניין לגלויה לעין.

I. כרונולוגיה מקראית

Anderson, Sir Robert. The Coming Prince. London: Hodder and Stoughton, 1894 (מספר מהדורות מאוחרות, כיום זמין דרך Kregel Classics). הטיפול הדיספנסציוני הקלאסי ב־70 השבועות של דניאל, מעוגן ל-444 לפנה״ס ולצו של נחמיה. ספר זה חולק על העיגון של Anderson (ראו פרק 7), אך מכיר ביושר השיטתי שלו.

Horn, Siegfried H., ו-Lynn H. Wood. The Chronology of Ezra 7. Washington, D.C.: Review and Herald, 1953 (מתוקן 1970). השחזור הפורנזי של מוסכמת שנת המלוכה הפרסית שבה השתמשה קהילת התפוצה היהודית ביֵב, הקובע את השנה השביעית של ארתחשסתא א׳ לפי מניין תשרי-עד-תשרי על סתיו 458 עד סתיו 457 לפנה״ס. תומך בעוגן הפתיחה של שעון העל; הספירה מ-457 נשענת על גבול מחזור השמיטה (נספח A, חלק ראשון).

Jones, Floyd Nolen. The Chronology of the Old Testament. Green Forest, AR: Master Books, 2005 (מהדורה 16). השחזור המודרני היסודי ביותר של תולדות היוחסין שבבראשית ה׳ ובבראשית י״א, המעגן את בריאת אדם לסביבות 4004 לפנה״ס ופותר את עמימות תרח-אברהם בארכיון האבות.

Newton, Sir Isaac. Observations upon the Prophecies of Daniel and the Apocalypse of St. John. London: Darby and Browne, 1733 (לאחר מותו; מספר הדפסות מודרניות, ובהן Cambridge University Press, 1991). מסקנתו הפורנזית העצמאית של Newton ש־70 השבועות מוכרחים לפעול מן השנה השביעית של ארתחשסתא (457 לפנה״ס), אליה הגיע ללא יתרון פפירוסי יֵב או הכרונולוגיה הפרסית המודרנית.

Thiele, Edwin R. The Mysterious Numbers of the Hebrew Kings. Grand Rapids: Eerdmans, 1965 (מהדורה שלישית מתוקנת, 1983). שחזור שלושת-העקרונות של כרונולוגיית הממלכה המפולגת, הפותר את הסתירות לכאורה במלכים א׳-ב׳ אל מול רשימות האפונים האשוריות. יסודי לכרונולוגיה שבין מקדש שלמה לחורבן הבבלי.

Ussher, James. Annals of the World. London: 1658 (מהדורה מתוקנת מודרנית: Larry ו-Marion Pierce, עורכים, Master Books, 2003). הסינתזה הכרונולוגית של הארכיבישוף האנגליקני בן המאה ה־17, המציב את הבריאה ב-4004 לפנה״ס. לעיתים קרובות מקורקטר בלמדנות המודרנית; נתבע מחדש כיסודי בידי Floyd Jones ואחרים.

II. כרונולוגיה וארכאולוגיה של המזרח הקדום

Frova, Antonio. "L'iscrizione di Ponzio Pilato a Cesarea." Rendiconti dell'Istituto Lombardo, Accademia di Scienze e Lettere 95 (1961): 419–434. הפרסום הראשון של אבן פילטוס, שנתגלתה ליד התיאטרון הרומי בקיסריה ביוני 1961.

Parker, Richard A., ו-Waldo H. Dubberstein. Babylonian Chronology, 626 B.C.–A.D. 75. Brown University Studies, vol. 19. Providence: Brown University Press, 1956. ספר העיון הסטנדרטי לכרונולוגיה הרגנלית הבבלית והפרסית, הנגזר מן הלוחות האסטרונומיים בכתב היתדות שנתגלו מאוסף ה-British Museum. יסודי לעוגן 457 לפנה״ס.

Williams, Jefferson B., Markus J. Schwab, ו-Achim Brauer. "An early first-century earthquake in the Dead Sea." International Geology Review 54 (2012), פורסם ברשת ב־23 בדצמבר 2011. doi:10.1080/00206814.2011.639996. מחקר קידוח המשקעים של עין גדי, המתארך סייסמיט אל חלון השנים 26–36 לספירה (31 או 32 לספירה ±5, לפי אופן הספירה). אין הוא מצביע על שנה כלשהי: שוליים של ±5 שנים אינם מבחינים בין שנות המועמדוּת, ועל כן אין ביכולתו לקשור את רעידת האדמה שבמתי כ״ז:51 לשנת 31 לספירה — ראו נספח A, סעיף 9.

Biran, Avraham, ו-Joseph Naveh. "An Aramaic Stele Fragment from Tel Dan." Israel Exploration Journal 43 (1993): 81–98; "The Tel Dan Inscription: A New Fragment." IEJ 45 (1995): 1–18. גילויה ופרסומה של מצבת תל דן הנושאת את כתובת bytdwd — בית דוד — שבה נחתכת ההיסטוריוּת של השושלת הדוידית.

גליל כורש. British Museum, item ANE 90920 (נתגלה בבל, 1879). ההכרזה הרשמית של כורש ב׳ שבה הוא מודיע על מדיניות הסובלנות הדתית כלפי העמים השבויים, ובכלל זה צו ההשבה היהודי משנת 538 לפנה״ס.

מצבת מישע. The Louvre, item AO 5066 (נתגלתה דיבון, ירדן של ימינו, 1868). הכתובת המואבית משנת 840 לפנה״ס המכילה עדות חוץ-מקראית שנייה לבית דוד.

האובליסק השחור של שלמנאסר ג׳. British Museum, item ANE 118885 (נתגלה נמרוד, 1846). הכתובת האשורית משנת 841 לפנה״ס המתארת את מנחת יהוא מישראל לשלמנאסר ג׳.

פפירוסי יֵב. מספר פרסומים; המהדורה המודרנית העיקרית: Bezalel Porten ו-Ada Yardeni, עורכים, Textbook of Aramaic Documents from Ancient Egypt, 4 כרכים. ירושלים: Hebrew University, 1986–1999. עדות תיעודית למוסכמת שנת המלוכה היהודית תשרי-עד-תשרי שבה השתמשו במנהל התקופה הפרסית בתפוצה.

III. חישוב אסטרונומי

Espenak, Fred, ו-Jean Meeus. Five Millennium Canon of Solar Eclipses: −1999 to +3000. NASA Technical Publication TP–2006–214141. Greenbelt, MD: Goddard Space Flight Center, 2006. ספר העיון האסטרונומי הסטנדרטי לחישוב ליקויי חמה לאורך חמשת אלפי שנה, המשמש בספר זה עבור ליקויי החמה החזויים של 2 באוגוסט 2027 ושל 20 במרץ 2034.

Espenak, Fred, ו-Jean Meeus. Five Millennium Canon of Lunar Eclipses: −1999 to +3000. NASA Technical Publication TP–2009–214172. Greenbelt, MD: Goddard Space Flight Center, 2009. ספר העיון המלווה לליקויי ירח, המשמש עבור ליקוי הירח של הפסח בשנת 31 לספירה בעוצמה 0.34 — ולא 0.347; הספרה העשרונית השלישית רמזה על דיוק שאין המקור נושא אותו — כמתועד בנספח A, ועבור רביעיית ליקויי הירח של 2032–2034 כמתועד בפרק 12.

Schaefer, Bradley E. "Lunar Visibility and the Crucifixion." Quarterly Journal of the Royal Astronomical Society 31 (1990): 53–67. מחקר חישובי של ליקוי הירח של הפסח בשנת 33 לספירה (והניתוח ההשוואתי של 30 לספירה ו-31 לספירה), יסודי להגנה האסטרונומית על תאריך הצליבה 31 לספירה.

Humphreys, Colin J., ו-W. G. Waddington. "The Date of the Crucifixion." Journal of the American Scientific Affiliation 37 (1985): 2–10; "Astronomy and the Date of the Crucifixion." Nature 306 (1983): 743–746. עבודה חישובית מוקדמת יותר על ליקוי הפסח ועל תאריך הצליבה.

IV. מקורות פטריסטיים ונוצריים קדומים

אגרת ברנבא (אנונימי, בערך 100 לספירה). מהדורה ביקורתית: Robert A. Kraft, The Apostolic Fathers, Volume 3: Barnabas and the Didache. New York: Thomas Nelson, 1965. פרק 15 מפתח את המסגרת בת ששת אלפי השנים המבוססת על בראשית א׳ ועל פטרוס ב׳ ג׳:8.

Irenaeus מליון. Adversus Haereses (בערך 180 לספירה). תרגום אנגלי ב-Ante-Nicene Fathers, כרך 1, עורכים Alexander Roberts ו-James Donaldson. Edinburgh: T&T Clark, 1885. ספר 5, פרק 28, מפתח את מסגרת האלף המבושרת מראש על ידי שבעת ימי הבריאה.

Hippolytus מרומא. Commentary on Daniel (בערך 220 לספירה). מהדורה ביקורתית: T. C. Schmidt, Hippolytus of Rome: Commentary on Daniel and "Chronicon". Charleston: CreateSpace, 2010. הפירוש הנוצרי המוקדם ביותר ששרד על דניאל; מעביר הלאה את המסגרת בת ששת אלפי השנים אל המאה השלישית.

Lactantius. Divinae Institutiones (בערך 310 לספירה). תרגום אנגלי ב-Ante-Nicene Fathers, כרך 7. ספר 7, פרק 14, מפתח את המסגרת בת ששת אלפי השנים בראשית המאה הרביעית.

Methodius מאולימפוס. Symposium of the Ten Virgins (בערך 320 לספירה). תרגום אנגלי ב-Ante-Nicene Fathers, כרך 6. מאמר 9, פרק 1, מפתח את מסגרת האלף-שבת.

Augustinus מהיפו. De Civitate Dei (413–426 לספירה). מהדורה ביקורתית: Bernhard Dombart ו-Alfons Kalb, עורכים, Sancti Aurelii Augustini De Civitate Dei, Corpus Christianorum Series Latina 47–48. Turnhout: Brepols, 1955. ספר 20, פרק 7, מניח בצד את מסגרת האלף המילולית שפיתחה המסורת הפטריסטית הקודמת; בנספח E מצוטט כציר ההיסטורי שבו נסוגה המסגרת בת ששת אלפי השנים מן ההוראה הנוצרית הזרמית.

V. מקורות רבניים ויהודיים

תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ״ז ע״א. מהדורות סטנדרטיות: Soncino English Talmud (1935–1948); Steinsaltz Talmud Bavli (1965–2010). מסורת תנא דבי אליהו: שית אלפי שני הוי עלמא; שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח. יסודי לקריאת שלושת-הזוגות של שעון העל המפותחת בפרק שמונה.

תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ט׳ ע״א. מקביל לסנהדרין צ״ז ע״א; אותה מסגרת בת ששת אלפי השנים בהקשר רבני אחר.

משנה, מסכתות פסחים וסוכה. מהדורות סטנדרטיות ובהן משנת Steinsaltz. יסודי ללוח החגים העברי ולמועדים של ויקרא כ״ג כמפותח בפרק תשע.

VI. מקורות היסטוריים מן התקופה הברית-חדשה

Josephus, Flavius. The Antiquities of the Jews ו-The Wars of the Jews (בערך 75–95 לספירה). מהדורה אנגלית סטנדרטית: William Whiston, עורך, The Works of Josephus. Peabody: Hendrickson, 1987 (מספר הדפסות מאוחרות). הארכיון ההיסטורי היהודי העיקרי של תקופת הבית השני, הנציבות הרומית ובכללה פילטוס, וחורבן ירושלים בשנת 70 לספירה.

Tacitus, Cornelius. Annales (בערך 115 לספירה). מהדורה אנגלית סטנדרטית: A. J. Woodman, מתרגם, Tacitus: The Annals. Indianapolis: Hackett, 2004. הארכיון ההיסטורי הרומי של הקיסרות המוקדמת, ובכלל זה האזכור הקצר אך המפורש של ישוע כChristus שהוצא להורג תחת פילטוס (Annales 15.44).

Suetonius, Gaius. Lives of the Twelve Caesars (בערך 121 לספירה). מהדורה אנגלית סטנדרטית: Robert Graves, מתרגם, The Twelve Caesars. London: Penguin Classics, 1957. שותפות השלטון של טיבריוס משנת 12 לספירה (Tiberius, פרק 21) היא עובדה חוקתית מְתֻעֶדֶת, אך היא אינה נושאת את תיארוך לוקס ג׳:1: שום מסמך עתיק אינו מונה את שנות מלכותו של טיבריוס מן שותפות השלטון. הטבילה של שנת 27 לספירה נשענת על מניין הסתיו המזרחי — מסלול אחד, ראו נספח A, סעיף 7.

VII. ביקורת הטקסט ולקסיקוגרפיה עברית

Tov, Emanuel. Textual Criticism of the Hebrew Bible. Minneapolis: Fortress Press, 2012 (מהדורה שלישית). ספר העיון המודרני הסטנדרטי לביקורת הטקסט המסורתי; בנספח E מצוטט עבור מתודולוגיית שלד-העיצורים ועבור Codex Leningradensis כטקסט הסטנדרטי.

Cross, Frank Moore, ו-David Noel Freedman. Early Hebrew Orthography: A Study of the Epigraphic Evidence. American Oriental Series, vol. 36. New Haven: American Oriental Society, 1952. המחקר המכונן של הכתיב העברי הקדם-מסורתי; בסיס לקריאת שלד-העיצורים (כתיב חסר) המשמשת בנספח E.

Brown, Francis, S. R. Driver, ו-Charles A. Briggs. A Hebrew and English Lexicon of the Old Testament (הלקסיקון BDB). Oxford: Clarendon Press, 1906 (מספר הדפסות; ספר עיון סטנדרטי). משמש לכל אורך ספר זה לניתוח הלקסיקלי של karat, higbir, yashbit, zevach, minchah, ומונחים טכניים עבריים אחרים.

Köhler, Ludwig, ו-Walter Baumgartner. The Hebrew and Aramaic Lexicon of the Old Testament (ה-HALOT). תורגם ונערך תחת הנהלת M. E. J. Richardson. Leiden: Brill, 1994–2000 (5 כרכים). הלקסיקון העברי הביקורתי המודרני הסטנדרטי; משמש כהשלמה ל-BDB עבור העניין הלקסיקלי בנספח E.

VIII. ספר אחות של המחבר הנוכחי

Visser, H. חותם האדריכל: הספר החתום של דניאל, נפתח. יצא לאור — החלק השלישי של הטרילוגיה. הלוויין האקסגטי לספר הנוכחי, הקורא את כל ספר דניאל טקסט-תחילה ומפתח את הניתוח הפנימי-טקסטואלי העברי המסוכם בנספח E: חתימת מניין-המילים של אלוהים (86), חתימת ga'al→Goël (34→40), רצף מיקום-המילים 17–34–51, עמוד-השדרה של הצו והארכיטקטורה המבנית, ניתוח צפיפות הוא״ו, והשקילה ההוגנת של התהודות המספריות (358 על פי הקרי; 359 ככתיבתו) ושל טענות ה-ELS והאלפבית.

Visser, H. שעון העל של ההתגלות. יצא לאור — החלק הראשון של הטרילוגיה. הכרך המלווה של המחבר על ארכיטקטורת ספר ההתגלות: שבעת החותמות, שבע החצוצרות, האישה של התגלות י״ב, הכלה והחתן של התגלות י״ט, וירושלים החדשה של התגלות כ״א–כ״ב.