אחרית דבר — כאשר החלון נע

ספר שמשמיע תחזיות תאריך מסוימות נוטל על עצמו סיכון מסוים. כאשר התאריכים חולפים והאירועים אינם מתרחשים, מצטרף הספר לחבורה ארוכה ואומללה של חיבורים שהזיקו לאמונה יותר משירתו אותה. ויליאם מילר בשנת 1843. אדגר וויזננט בשנת 1988. הרולד קמפינג בשנת 2011. הרשימה ארוכה, האכזבות ממשיות, וההשלכות על הקוראים — שרבים מהם בנו את חייהם סביב התחזיות רק כדי לראות את היום המבושר חומק באור יום רגיל מבלי שדבר התרחש — אינן מופשטות. אלה אסונות פסטורליים בבתים ממשיים.

כתבתי ספר זה מתוך מודעות לאותה חבורה. למרות זאת נקבתי בתאריכים מסוימים, משום שהחלופה — רוחניזציה מעורפלת של כל מספר נבואי שבו טרח הכתוב להיות מסוים — היא בגידה יסודית יותר בטקסט מאשר הסתכנות בשנה השגויה. דניאל קיבל מספרים מסוימים. גבריאל היה מסוים עד כדי העונה. הושע היה מסוים עד כדי היום. השבועות ה־69 הראשונים של דניאל נחתו על אחר הצהריים הסתווי המדויק שאותו ניבא החשבון. לסרב לחשב קדימה באותו מרשם משום שהחישוב מסוכן, פירושו לסרב להעניק את אותו סוג של תשומת לב שהוענק לנביא עצמו.

אך הבית הקורא מילים אלה לאחר שתאריך מבושר חלף, זקוק ליותר מהגנה זו. הוא זקוק להדרכה. הרשו לי אפוא לדבר על שני תרחישים.

תרחיש ראשון: השנה היא 2027 או מאוחר יותר, וא׳ בתשרי חלף מבלי שחוזקה ברית בעוצמה מכרעת.

אם אתה על דף זה בנובמבר או דצמבר של 2027, או בכל חודש לאחר מכן, מבלי שאירע בגבול הסתווי אירוע פוליטי הדומה להגביר ברית לרבים של דניאל ט׳:27, הרי שהתגובה הנכונה איננה להשליך את הארכיטקטורה. היא לשאול אילו מן ההנחות הקלנדריות שבהיטל עשויות להיות מכוילות בטעות.

ההנחה הראשונה היא מיקום שנת הראשית של 70 השבועים בסתיו 457 לפנה״ס. כאשר שחזור שנות המלוכה הפרסיות סוטה בשנה, נע החלון כולו בשנה. נספח א׳ מגן על 457; החלופות הן 458 ו-456. טיעון הורן–ווד מתשרי לתשרי הוא הטיעון החזק ביותר הזמין, אך אין הוא הטיעון היחיד שנעשה.

ההנחה השנייה היא מיקום סגירת לוח השעון בשנת 6000 של שעון העל. כאשר סך השנים מבריאת העולם סוטה במספר קטן של שנים — וספרי היוחסין של בראשית י״א מכילים אי-בהירויות קטנות, בעיקר סביב תרח ואברהם — נע לוח השעון בהתאם.

ההנחה השלישית היא המיקום הרבני של חודשי העיבור הממיר את העוגנים העבריים לתאריכים גרגוריאניים מסוימים, סוגיה שבה כבר טיפלו ההערה בפרק 12 ונספח ד׳.

מה נחשב פגיעה ומה החטאה קובע הפרוטוקול המופקד (מודל טרם-התועבה, פרק 13), והוא מחייב: כמעט-פגיעות הן החטאות. אם שער הברית של אוקטובר 2027 נותר ריק, נפלה התצורה העיקרית של ספר זה, על כל הנובע ממנה. הארכיטקטורה אינה נופלת עמה: המסגרת בת 6,000 השנים, החלוקה 2520 + 480 + 480 + 2520, המראה הכיאסטית, המסורת הפטריסטית-רבנית שמאחורי הרמנויטיקת השנה-ליום, הלקסיקון של זבח ומנחה, שני הנגידים הנבדלים של דניאל ט׳. מה שהופרך אז הוא התיארוך.

אז הוגן לשקול אם אחד העוגנים הכרונולוגיים הנושאים שגוי ברמה יסודית יותר. האם הצליבה התרחשה אולי בשנת 30 לספירה או 33 לספירה במקום 31 לספירה? האם 70 השבועים החלו אולי בכל זאת בשנת 444 לפנה״ס, כך שחישובו של אנדרסון דורש עיון מחדש? האם מסגרת ה-AM 6000 עצמה, ייתכן, על כרונולוגיה אחרת ארוכה מ־6,000 שנה? אלה שאלות הוגנות, והבית שעבר דרך ספר זה מסוגל עתה לשאול אותן באופן ממושמע במקום להשליך את המסגרת כולה לים.

תרחיש שני: השנה היא 2034 או מאוחר יותר, והושענא רבה של 2034 חלף מבלי שובו של הגואל.

אם אתה על דף זה לאחר סתיו 2034 מבלי שדבר אסכטולוגי מכריע אירע בחודשי הסיום של אותה שנה, הרי שהשיחה היא בהכרח שונה וקשה יותר. הספר קשר את עניינו לסגירת לוח השעון ב-AM 6000 בסתיו 2034. אם 2034 חולף בשקט, אין העניין מאושר בצורה שאותה היטל הספר. לא אעמיד פנים שאין זה כך. האכזבה בתרחיש זה תהיה ממשית. מחבר מילים אלה יעמוד על אותו דף כמו הקורא, ואיש מאיתנו לא ימצא זאת קל.

מה שהספר גם לא יעשה בתרחיש זה, הוא להיכשל באופן שבו נכשלו מילר בשנת 1843 או קמפינג בשנת 2011. מילר וקמפינג עשו תחזיות תאריך מסוימות על מסגרות פרשניות חלשות. מסגרתו של ספר זה — הארכיטקטורה בת 6,000 השנים הנטועה בפטרוס ב׳ ג׳:8 ובסנהדרין צז ע״א ובברנבא 15, המבנה הכיאסטי של דניאל ט׳, המסורת הפטריסטית-רבנית הנמתחת מברנבא דרך אירנאוס עד עורכי התלמוד — אינה עומדת או נופלת בשאלה אם ההיטל נוחת על 2034 או על שנה אחרת בתוך דור אחד. היא עומדת בשאלה אם הארכיטקטורה ניצבת בכתוב ובמסורת. כן היא ניצבת. ההיטל הוא היישום.

וכאן מדבר הרועה ולא החשבונאי; ההבחנה הזאת ראויה להיאמר בקול, שכן כשקילה היה המשפט הבא מרחיב את החלון מראש ומרכך את המפריך. כשקילה תקף מה שאבן הפינה אומרת: אם 2034 חולפת בדממה, הרי הופרך חשבון, ולא יותר מזה. אך כנחמה תקף זה. אם ההיטל סוטה בדור — אם סגירת לוח השעון נופלת ב-2050 או 2070 במקום ב-2034 — הרי שנותרת הארכיטקטורה, נותרת המראה הכיאסטית, ונותרת הקריאה אל הבית. לצפות. להיות מוכן. לסרב לכוון את חייך ללוח השנה של הממלכה, בעוד אתה מחזיק את לוח השנה של האדריכל פתוח על שולחנך. החתן בדרכו. הוא, בכל קריאה של כל מסגרת הוגנת, אינו רחוק. היום המדויק היה תמיד שמור. העונה המדויקת הייתה תמיד בתוך חלון. אם החלון שהוטל כאן מתברר כצר מדי, נותר החלון הרחב יותר קיים, ונותר הבית על משמרתו.

מה שאסור לבית לעשות, בכל תרחיש שהוא.

שני דברים.

אסור לו, באכזבה של תאריך שהוחמץ, להסיק שהמסגרת כולה הייתה אשליה. הארכיטקטורה ניצבת בכתוב. המסגרת בת 6,000 השנים ניצבת בפטרוס ב׳ ובסנהדרין ובברנבא. 70 השבועים של דניאל ניצבים בדניאל. המראה הכיאסטית ניצבת בטקסט של דניאל ט׳ עצמו. האכזבה של היטל מסוים אינה הפרכה של המבנה שהוליד את ההיטל. זוהי שגיאת כיול בתוך מבנה הנותר תקף.

ואסור לו, באכזבה של תאריך שהוחמץ, להתקשות בציניות האומרת שלעולם לא ניתן לעשות היטל מתוך הכתוב — שהעמדה הפרשנית הבטוחה היחידה היא אגנוסטיציזם מוחלט באשר לתזמון. עמדה זו אף היא אינה מקראית. הנביאים עשו היטלים מסוימים. התלמידים שאלו את ישוע על אודות התזמון. הוא לא סירב לשאלה. הוא נתן להם אות אחר אות. הבית הצופה הוא הבית שאותו הילל. הבית המסרב לצפות משום שהצפייה מסוכנת הוא הבית שאותו גער.

צפה. כאשר התאריכים שאותם היטלתי יתממשו, אזי תדע זאת ביום ההוא. כאשר התאריכים ינועו, תבדוק שוב את העוגנים ותמשיך לצפות בלוח שנה מותאם מעט. כאשר התאריכים לא יתממשו בתוך דור, אזי תמסור את הארכיטקטורה לילדיך והם ימשיכו לצפות. לוח השעון הוא של האדריכל. הצפייה היא שלנו. אף אחד מהשניים אינו תלוי בשאלה אם החשבון שלי היה נכון עד כדי השנה.

מילה אחרונה מן הכותב אל הקורא.

אם אתה קורא זאת בשנת 2034 או 2035, כשהתאריכים עומדים על כנם, הרי שדפי הסיום של ספר זה הם בעצמם פרק סיום של התקופה, ושאר מה שאתה זקוק לו ניצב בפרקים שלמעלה ובנספחים שלמטה.

אם אתה קורא זאת בשנת 2028 או 2029, כשא׳ בתשרי של 2027 חלף בשקט, הרי שהתיארוך של ספר זה נפל, וראוי לומר זאת במפורש. בדוק שוב את העוגנים, והישאר על משמרתך.

אם אתה קורא זאת בשנת 2050 או 2070, כשהמסגרת דרשה התאמה ניכרת, הרי שנותרת הארכיטקטורה בידיך ונותרת הקריאה לצפות ניצבת על הדף. מסור את לוח השעון לילדיך. ספר להם למה ציפית. ספר להם מדוע לא התביישת בצפייה, אף כשהשנה שבה צפית התבררה כשגויה. האדריכל אינו ממהר. הכלה אינה באה בטרם נשלח החתן. שניהם באים. החשבון שבספר זה היה הוגן. כאשר היה בלתי שלם בשנה מסוימת, אזי לא הייתה הצפייה בלתי שלמה בנקודתה המהותית.

עשיתי כמיטב יכולתי עם לוח השנה. לא הסתרתי דבר מן הבית. התאריכים שנתתי הם התאריכים ששעון העל מֵטִיל. הארכיטקטורה שהצגתי היא הארכיטקטורה שאני מאמין כי הכתוב והמסורת העתיקה יותר נשאו אותה במשך 2,000 שנה. כאשר תעיתי בהיטל, אזי לא תעיתי בצפייה. הצפייה היא מה שביקש החתן. הצפייה היא מה שהכלה עושה עד בואו.

החתן בדרכו. הכלה על משמרתה. באיזו שנה שתקרא זאת, דבר זה לא השתנה.

מרנא תא.