הספר הזה התחיל בשאלה שלא הרפתה ממני, ואין זה ספר שכתבתי מרחוק.
זמן רב ברחתי מאלוהים. כשם שיונה ברח מן השליחות שלא רצה בה, כך התחמקתי שנים ארוכות מן הייעוד שבעומק לבי ידעתי היטב. כשאמרתי לו לבסוף כן והלכתי ללמוד תאולוגיה, רכנתי בעבודת הגמר שלי על שלושה פסוקים בסוף ספר מיכה, שיר הלל הפותח במילים מִי אֵל כָּמוֹךָ. ציפיתי לחקור טקסט. במקום זאת, טקסט חקר אותי. אין כמוהו, שר הנביא, ולא בשל עוצמתו או רוממותו של אלוהים, אלא משום שהוא נושא את העוון, שב, ושמח בחסד. האל הגדול מכולם התגלה כאל הרוכן עמוק מכל.
באותה תקופה עצמה השתקעה בגופי מחלה כרונית שנמשכה 14 שנה. בכל בוקר התעוררתי עם פחות כוח מאשר בבוקר שלפניו. את המאבק נאבקתי ברובו לבדי, ניסיתי להיות אמיץ למען אשתי, ובתוכי זעקתי את ה"למה?" שלי. ובכל זאת המשכתי להיאחז בדברו, גם כשלא חשתי אותו. ואז, אלוהים. ביום המדויק בלוח השנה, 14 שנה בדיוק אחרי שהמחלה החלה, הוא התערב, וחיי הושבו לי. האל שלפעמים פחדתי ממנו כקפדן ורחוק, מעולם לא היה האל הזה. כל אותו זמן הוא היה האב שנשא אותי דרך הסערה, במרחק לחישה, אף פעם לא מוקדם מדי, תמיד בעיתו. בכל אשר בי אני יכול לומר עכשיו: שלום לנפשי.
לכן הספר הזה עוקב אחר השאלה "מִי כָמוֹךָ?" לאורך המקרא כולו, מחופן עבדים משוחררים על שפת הים ועד החתונה שבה הכול מסתיים. זהו שיר הלל, לא ספר עיון. מי שקורא רק את הטקסט הראשי אינו מחמיץ דבר מן הסיפור. מי שרוצה לחפור עמוק יותר ימצא את נוסח המקור ואת ההעמקה במסגרות "מומחה", "מסה" ו"לב", ובסוף הספר את תיקי העיון על מבנה הטקסט, מפת קריאה עם החוטים העוברים בספר, ודין וחשבון על הבחירות, ובהן מדוע שם האל נשמע כאן יהוה.
משאלתי העמוקה ביותר היא שבורא שמים וארץ ייראה כפי שהוא באמת. איפשהו בדרך החלה דמותו של אלוהים להידמות לאב קפדן שלעולם אינו מרוצה, בעוד שהאל האמיתי בא בריצה במורד הדרך. אם יורשה לספר הזה לעשות דבר אחד, יהי זה זה: שתלמד להכיר אותו מחדש, ושהספר לא יביא אותך אל מסקנה, אלא אל הברכיים, ומשם אל זרועותיו.
לְאַבָּא, אֲהוּבִי\ אתה מעבר לכל תיאור\ אין כמוך!
הספר הזה התחיל בשאלה שלא הרפתה ממני, ואין זה ספר שכתבתי מרחוק.
זמן רב ברחתי מאלוהים. כשם שיונה ברח מן השליחות שלא רצה בה, כך התחמקתי שנים ארוכות מן הייעוד שבעומק לבי ידעתי היטב. כשאמרתי לו לבסוף כן והלכתי ללמוד תאולוגיה, רכנתי בעבודת הגמר שלי על שלושה פסוקים בסוף ספר מיכה, שיר הלל הפותח במילים מִי אֵל כָּמוֹךָ. ציפיתי לחקור טקסט. במקום זאת, טקסט חקר אותי. אין כמוהו, שר הנביא, ולא בשל עוצמתו או רוממותו של אלוהים, אלא משום שהוא נושא את העוון, שב, ושמח בחסד. האל הגדול מכולם התגלה כאל הרוכן עמוק מכל.
באותה תקופה עצמה השתקעה בגופי מחלה כרונית שנמשכה 14 שנה. בכל בוקר התעוררתי עם פחות כוח מאשר בבוקר שלפניו. את המאבק נאבקתי ברובו לבדי, ניסיתי להיות אמיץ למען אשתי, ובתוכי זעקתי את ה"למה?" שלי. ובכל זאת המשכתי להיאחז בדברו, גם כשלא חשתי אותו. ואז, אלוהים. ביום המדויק בלוח השנה, 14 שנה בדיוק אחרי שהמחלה החלה, הוא התערב, וחיי הושבו לי. האל שלפעמים פחדתי ממנו כקפדן ורחוק, מעולם לא היה האל הזה. כל אותו זמן הוא היה האב שנשא אותי דרך הסערה, במרחק לחישה, אף פעם לא מוקדם מדי, תמיד בעיתו. בכל אשר בי אני יכול לומר עכשיו: שלום לנפשי.
לכן הספר הזה עוקב אחר השאלה "מִי כָמוֹךָ?" לאורך המקרא כולו, מחופן עבדים משוחררים על שפת הים ועד החתונה שבה הכול מסתיים. זהו שיר הלל, לא ספר עיון. מי שקורא רק את הטקסט הראשי אינו מחמיץ דבר מן הסיפור. מי שרוצה לחפור עמוק יותר ימצא את נוסח המקור ואת ההעמקה במסגרות "מומחה", "מסה" ו"לב", ובסוף הספר את תיקי העיון על מבנה הטקסט, מפת קריאה עם החוטים העוברים בספר, ודין וחשבון על הבחירות, ובהן מדוע שם האל נשמע כאן יהוה.
משאלתי העמוקה ביותר היא שבורא שמים וארץ ייראה כפי שהוא באמת. איפשהו בדרך החלה דמותו של אלוהים להידמות לאב קפדן שלעולם אינו מרוצה, בעוד שהאל האמיתי בא בריצה במורד הדרך. אם יורשה לספר הזה לעשות דבר אחד, יהי זה זה: שתלמד להכיר אותו מחדש, ושהספר לא יביא אותך אל מסקנה, אלא אל הברכיים, ומשם אל זרועותיו.
נורדאוסטפולדר, 2026
הנק ויסר