הספר הזה משתמש בשורה של מונחים עבריים, יווניים ומטבע־עצמו החוזרים ונשנים. המילון הזה מסביר אותם בקצרה, בצירוף הפניה לפרק שבו הם נדונים במלואם. הרשימה נועדה להיות בהישג יד בשעת הקריאה; מי שנתקל במונח ושכח לרגע את משמעו, ימצא כאן את הגרעין.
מונח
משמעות
היום השמיני
בשבוע העולם: אחרי מנוחת היום השביעי של המילניום, היום הנצחי של הבריאה החדשה — "יום האלוהים" שאינו נגמר עוד (פרקים 3, 38).
Apokalypsis (ἀποκάλυψις)
"חשיפה, גילוי" — הגילוי של מה שהיה נסתר; שמו של הספר האחרון בכתובים ומונח נלווה של היום (פרקים 18, 35).
כלה
קהילת המשיח מכל הדורות ככלה הניטלת לפני החרון הכבד ביותר — יש להבחין בינה ובין ישראל הלאומי (פרקים 24-27).
Chronos / kairos (χρόνος / καιρός)
Chronos = זמן השעון הנמדד, התאריך המדויק (נסתר); kairos = הרגע הטעון, שעת הכושר. מעשי השליחים 1:7 מונע את שניהם; קריאת העונה נשענת על מתי 16:3 ו־24:32-33. המפתח לקריאה משותפת של טקסטי הזמן (פרק 33).
יום המשיח
שמו של היום בברית החדשה בפניו המנחמים לקהילה (hēmera Christou, 4× אצל פאולוס; פרק 23, נספח A).
יום האלוהים
השלב האחרון, שבו הכול נמסר לאב (hēmera theou; פטרוס ב 3:12; התגלות 16:14; פרקים 23, 35).
ארבעת התווים
מערכת המהימנות של הספר הזה: מְתֻעָד הֵיטֵב (בן־מנייה), שָׁקוּל (מנומק), שָׁנוּי בְּמַחֲלֹקֶת (שאלה פתוחה), הַשְׁעָרָה (השערת עבודה, המשקל הנמוך ביותר) (פרק 4; נספח B).
Epiphaneia (ἐπιφάνεια)
"הופעה" — מונח נלווה של היום, הבוא הנראה של המשיח (פרק 18).
שיקוץ השממה
חילול הקודש במחצית השבוע ה־70 ("יום אפס"): הקרבן מושבת ואיש הרשע מתיישב בהיכל; 30 יום לאחר מכן, ביום 30 (פסח), מתחילה סמכותה המלאה של החיה (דניאל 9:27; מתי 24:15; תסלוניקים ב 2:4; פרקים 14, 32; נספח C).
טקסט המקור
הטקסט שממנו עובד הספר הזה: לברית הישנה — Westminster Leningrad Codex (WLC), לברית החדשה — Scrivener Textus Receptus (TR); גלוי תמיד בהערות (מבוא; נספח A).
Harpazō (ἁρπάζω)
"לחטוף, להעלות" — נטילת הכלה (תסלוניקים א 4:17); בספר הזה: נחלצת־לפני החרון, בעוד ישראל נשמר דרך הצרה (פרקים 26-27).
יום יהוה (יוֹם יְהוָה)
"יום יהוה" — הצירוף העברי המדויק, 18× בברית הישנה; מושג הגרעין של כל הספר (פרק 2; נספח A).
מסגרת / לוח
הדיסציפלינה המנחה: המסגרת (מבנה היום) עומדת איתן; הלוח (השנתונים הקונקרטיים) הוא הַשְׁעָרָה ורשאי לסגת בלי שהמסגרת תיפול (פרק 33; נספח C).
צירוף / מצרף
דימוי היום כאש המטהרת (מלאכי 3:2-3); נבדל מן האש המכלה — שני הפנים בדימוי אחד (פרק 3).
Maskilim (מַשְׂכִּילִים)
"המשכילים" הזוכים בבינה בקץ (דניאל 12:3,10); הם מבינים את מה שנשאר חתום בפני השומעים הראשונים (פרק 33).
חומות ועמודים
מטפורה לשני סוגי הביסוס: חומות = בנות־מנייה/מְתֻעָדוֹת הֵיטֵב (המניינים); עמודים = מנומקים/שְׁקוּלִים (הפרשנות) (פרק 4; נספח A).
Mysterion (μυστήριον)
"סוד שנחשף" — אמת שהייתה נסתרה וכעת נודעת; חמישה סודות מתכנסים ביום (הכנסייה, ישראל, התחייה, הרשע, בבל) (פרק 35).
תזוזת השם
תנועת היום תחת שמות שונים: יום יהוה ← יום המשיח ← יום האלוהים ← בריאה חדשה (פרקים 23, 35).
נחלצת־לפני / נשמר־דרך
העמדה המרכזית על הכנסייה: הכלה נחלצת לפני החרון הכבד ביותר; ישראל הלאומי נשמר דרך הצרה (פרקים 24-27).
Orgē (ὀργή)
"חרון" — שלב החרון של היום, שהחותם השישי פותח והמגיע לשיאו בקערות (פרקים 19, 29).
המאמר המוסגר
עת־הכנסייה שבין השבוע ה־69 לשבוע ה־70 של שנים; ה"עד" של הושע 5:15 ורומים 11:25 שבו שעון דניאל עומד דום (פרקים 24, 32).
Parousia (παρουσία)
"נוכחות, בוא": הביאה האחת של המשיח, שבספר הזה נפתחת בנטילה ומגיעה לשיאה בהופעה (תסלוניקים ב 2:8); מונח נלווה מרכזי של היום (24× בברית החדשה; פרק 18, נספח A).
Proof-of-concept / מודל ניסיוני
מעמד ציר הזמן: השערה מפורשת ובת־בחינה, מוצבת בביטחון ומוחזקת ביד פתוחה — לא ניבוי (פרק 33; דבר פתיחה).
כתוב עם כתוב
העיקרון המנחה: המקרא מפרש את עצמו; מקורות ומסורות חוץ־מקראיים הם לכל היותר הקשר, לעולם לא יסוד (פרק 4; חלק VIII).
Textus Receptus (TR)
מסורת הטקסט היוונית (Scrivener 1894) שהספר הזה הולך בעקבותיה; מכריעה בין השאר בתסלוניקים ב 2:2 ("יום המשיח") (נספח A).
ספרות בית שני
הכתבים החוץ־מקראיים שבין הבריתות (חנוך הראשון, מגילות קומראן, עזרא הרביעי, ברוך השני); נשמעים כהקשר, לא כקאנון (חלק VIII).
מהלך מרובע
הדגם החוזר של היום: פתיחה ← מהלך ← שיא ← אחרית (פרקים 3, 28).
שבוע העולם
המסורת של שישה "ימים" של 1,000 שנות היסטוריה עולמית, ואחריהם מנוחת השבת של המילניום (תהלים 90:4; פטרוס ב 3:8) (פרק 38; נספח C).
החותם השישי
התגלות 6:12-17, הקולט מילולית את טקסטי יום יהוה (ישעיהו 34; יואל 2) ופותח את שלב החרון — עוגן ציר הזמן (פרקים 17, 32).
השבוע ה־70 (של שנים)
שבע השנים האחרונות של דניאל 9:24-27, עם השיקוץ במחצית ושיא החרון במחצית השנייה — המסגרת הדקה של היום (פרק 32; נספח C).
שני פנים (היום כחושך וגם אור), שני העדים, טיפולוגיית המועדים ושאר הדימויים מוסברים בפרקים שלהם וניתן למצאם דרך תוכן העניינים.
הספר הזה משתמש בשורה של מונחים עבריים, יווניים ומטבע־עצמו החוזרים ונשנים. המילון הזה מסביר אותם בקצרה, בצירוף הפניה לפרק שבו הם נדונים במלואם. הרשימה נועדה להיות בהישג יד בשעת הקריאה; מי שנתקל במונח ושכח לרגע את משמעו, ימצא כאן את הגרעין.
שני פנים (היום כחושך וגם אור), שני העדים, טיפולוגיית המועדים ושאר הדימויים מוסברים בפרקים שלהם וניתן למצאם דרך תוכן העניינים.