נספח A · הקונקורדנציה הראשית

הספר הזה הבחין שוב ושוב בין חומות (מה שניתן למנייה, מְתֻעָד הֵיטֵב) לבין עמודים (מה שיש לשקול). הנספח הזה חושף את החומות: המניינים המלאים, שנוצרו במכונה, של שדה־היום בברית הישנה העברית ובברית החדשה היוונית, בצירוף הסקריפטים והמקורות, כדי שכל אחד יוכל לחזור עליהם. שום מספר בספר הזה אינו מבקש אמון; כל אחד מבקש מנייה חוזרת. זוהי הבטחת המאזניים הישרים (פרק 4), הנפרעת כאן.

טקסט המקור דו־חלקי ונשאר זהה לכל אורך הדרך. לברית הישנה: Westminster Leningrad Codex (OSHB/morphhb, CC-BY 4.0), נספר על בסיס לֶמָה על יום (H3117) ויהוה (H3068) בעזרת הסקריפט `scripts/tel_hebreeuws.py`; השורות הגולמיות מצויות ב־`data/master_hebreeuws.csv`. לברית החדשה: Scrivener 1894 Textus Receptus (beta-code, נחלת הכלל, מקומי ב־`data/scrivener_tr/`), נספר על שורש המילה hēmer- בליווי בקרה ידנית (דרישת היחסה הקניינית למְתָאֵר) דרך `scripts/tel_grieks.py`; שורות גולמיות ב־`data/master_grieks.csv`. במקום שבו המכונה לכדה יותר מדי, הוצא הדבר מן הכלל ביד — ובשקיפות; אותם פגעי־שווא מסומנים בנפרד, לא הושמטו.

תחילה התמונה העברית. המילה יום מופיעה בברית הישנה 2,303 פעמים; לאחר בקרה ידנית 379 מהן נופלות בשדה־היום ממש (יום עם מְתָאֵר), ו13 פגעי־שווא הועמדו בנפרד. אותן 379 מתחלקות על פני תת־שדות, ודווקא ההתחלקות הזאת היא ההוכחה הראשונה לכך שהיום אינו נושא בודד אלא מִיפְרָס — מ"היום ההוא" הנייטרלי ועד הגרעין הטעון.

גרעין הגרעין הוא שמונה־עשר פגעי יום יהוה הקלאסיים — הצירוף המדויק "יום יהוה" (פרק 2). המכונה סופרת תשעה־עשר, אך התשעה־עשר, יחזקאל 48:35, הוא לאחר בקרה ידנית שם העיר יהוה שמה ("יהוה שם"), לא צירוף־יום, ולפיכך הועמד בנפרד. השמונה־עשר, בסדר הקנוני: ישעיהו 2:12; 13:6; 13:9; יחזקאל 13:5; 30:3; יואל 1:15; 2:1; 2:11; 3:4; 4:14; עמוס 5:18 (2×); 5:20; עובדיה 15; צפניה 1:7; 1:14 (2×); מלאכי 3:23. הדגם הבולט ביותר קופץ מיד מן הטבלה: שלושה־עשר מתוך תשעה־עשר פגעי הגרעין המכניים, שלושה־עשר מתוך שמונה־עשר האמיתיים, ניצבים אצל תרי־עשר — הנביאים הקטנים הם לב היום, לא הגדולים. זו חומה, לא דעה.

התמונה היוונית משקפת את העברית באופן מפתיע. המילה hēmera מופיעה בברית החדשה (TR) 389 פעמים, אך רובה אינו טכני: לוקס ומעשי השליחים לבדם מגיעים ל179 מופעים (46%), כמעט תמיד "יום/ימים" סיפורי. לכן יש להאיר את צירופי־היום הטכניים, בדיוק כמו בברית הישנה, בבקרה ידנית. עושים זאת, ונותרים ארבעה־עשר צירופי גרעין אמיתיים, וההתחלקות שלהם היא הציר של חלק III.

שלוש חומות עולות מכאן. ראשית: פאולוס הוא המרכז של הברית החדשה לעניין היום הטכני — מתוך ארבעה־עשר צירופי הגרעין האמיתיים, תשעה ניצבים אצלו, בדיוק כשם שתרי־עשר היו מרכז הכובד בברית הישנה; היום עובר מן הנביאים אל השליח. שנית: "יום המשיח" המנחם הוא ייחודי לפאולוס — כל ארבעת טקסטי hēmera Christou הם שלו, אל מול האימה של hēmera kyriou (לב crux 2). שלישית: תסלוניקים ב 2:2 קורא בTextus Receptus "יום המשיח" (במקום שבו הטקסטים הביקורתיים קוראים "kyriou") — עובדה טקסטואלית־ביקורתית המחדדת את ההבחנה בין שני הימים, ושעליה סובבות גם crux 2 וגם crux 3 (פרקים 28, 29). שזו גרסה טקסטואלית ולא ודאות, נושא ביושר את התו שָׁנוּי בְּמַחֲלֹקֶת.

זהו טיבו של הנספח הזה: הוא נותן לא את הפרשנות אלא את הנתונים. הפרשנות — מה שהמניינים מציינים — נשקלה לאורך כל הספר, עם תווים ועמדות־נגד. אך המניינים עצמם ניצבים כאן חשופים, עם מקור וסקריפט, כדי שאיש לא יצטרך לקבלם על סמך סמכות. מי שמריץ את הסקריפטים על אותם מקורות מקבל את אותם מספרים. זהו הבסיס שעליו הכול נשען: לא "הוכחה מתמטית" — המילה הזאת אסורה ותישאר אסורה (פרק 4) — אלא ניתן למנייה חוזרת במכונה. החומות ממשיות; על החומות הללו הותר להציב את העמודים.