16
פאולוס
שני השמות, והאיש היושב במקום שאסור לו לשבת
12 דק׳ קריאה
במבט אחד
כך [בשני שמות ליום] מפריד פאולוס, יותר מכל אחר, בין שני הפנים מבלי לנתקם.
שני שמות, סדר, נחמה
1הראשונה אל התסלוניקים 5:2-5, 9
יום יהוה
בא כגנב בלילה; את בני האור אינו מפתיע
"לא יעד אותנו אלוהים לחרון (orgē)"
2אל הפיליפים 1:6, 10; 2:16
יום המשיח
ציפייה, השלמה, גמול; אין כאן גנב, אין חושך
3השנייה אל התסלוניקים 2:3-4, 8
הסדר לפני היום
תחילה הכפירה, אחר כך איש החטא בהיכל האלוהים; האדון הורגו בהופעת בואו
ההתגלות נקראת כהופעתו בעת הברית, ושיאה מושבו במקדש: שָׁנוּי בְּמַחֲלֹקֶת
4הראשונה אל התסלוניקים 4:16-17
החטיפה
harpazō: נחטפים בעננים, לקראת האדון, באוויר
במודל זה לא הקיבוץ בידי מלאכים (מתי 24:31); מיקום טרום-השיקוץ: שָׁקוּל
ἡμέραביטוי היום הטכני14× הברית החדשה היוונית
פאולוס
במקומות אחרים
מתוך 14 המקומות שבהם היוונית משתמשת בביטוי היום הטכני, תשעה מצויים אצל פאולוס.
מְתֻעָד הֵיטֵב, הקונקורדנציה, ניתנת לשחזור (נספח A)
- מְתֻעָד הֵיטֵב המגמה של שני השמות; הסדר כפירה, הרשע, הופעה (השנייה אל התסלוניקים 2:3-8); החטיפה עצמה ו־harpazō.
- שָׁקוּל ההפרדה הנוקשה של שני השמות: הצורות המעורבות מראות שזהו יום אחד. מיקום טרום-השיקוץ של החטיפה.
- שָׁנוּי בְּמַחֲלֹקֶת קריאת שני־השלבים של השנייה אל התסלוניקים 2:3-4 (מיעוט); קריאת ה־TR "יום המשיח" ב־2:2.
מה שהיו תרי־עשר לברית הישנה, הוא פאולוס לחדשה: נושא היום. מתוך 14 המקומות שבהם היוונית משתמשת בביטוי היום הטכני, תשעה מצויים אצלו. והוא זה המפריד בין שני פני היום בחדות הרבה ביותר — בכך שהוא נותן להם שני שמות.
השם הראשון נושא את האימה. אל התסלוניקים כותב פאולוס ש"יום יהוה בא כגנב בלילה" — בדיוק דימוי הנביאים, ההתנפלות על הישן. אך באותה נשימה הוא הופך זאת עבור הקהילה: אינכם בחושך, שאותו יום יפתיע אתכם כגנב; כי כולכם בני האור. היום מתנפל על העולם; המאמין, השוקד, אינו מותקף בהפתעה. ואז נופל המשפט הנושא את כל תיאולוגיית היום של פאולוס: לא יעד אותנו אלוהים לחרון (orgē), אלא לקניית הישועה על ידי אדוננו ישוע המשיח. לא מיועדים לחרון — זו ההבטחה ההופכת את הפנים הראשונות של היום, עבור הקהילה, לפנים השניות.
שכן לפנים השניות הללו יש אצל פאולוס שם משלהן: יום המשיח. אל הפיליפים, שלוש פעמים, אין זה יום אימה אלא יום אסיף ושכר: "המתחיל בכם מעשה טוב ישלימנו עד יום ישוע המשיח"; "למען תהיו תמימים עד יום המשיח"; "לתהילה לי ליום המשיח". אין כאן גנב, אין חושך — ציפייה, השלמה, גמול. אותו יום, פנים אחרות, שם אחר. ואל הקורינתים קושר פאולוס את השניים יחד: המשיח "גם יכונן אתכם עד הקץ, למען תהיו נקיים מדופי ביום אדוננו ישוע המשיח". היום המפתיע את העולם הוא, עבור הקהילה, היום שבו היא נמצאת נקייה מדופי.
בחדות הרבה ביותר משרטט פאולוס את הדרך המובילה אל אותו יום באיגרתו השנייה אל התסלוניקים, והוא עושה זאת מפני שפרצה בהלה: מישהו הפיץ, כאילו בשם פאולוס, "שיום המשיח כבר הגיע". פאולוס מפריך זאת בסדר. אותו יום אינו בא, הוא אומר, אלא אם באה תחילה הכפירה (apostasia) והתגלה איש החטא, בן האבדון — המתנשא מעל כל הנקרא אלוהים, "עד כי ישב בהיכל האלוהים כאלוהים, מציג את עצמו כאילו הוא אלוהים". שם עומד השיקוץ של נאום הר הזיתים (פרק 14), כעת כאדם: הרשע המושיב את עצמו במקדש. לפני שהיום מגיע, עליו להתגלות; ספר זה קורא את ההתגלות הזאת כהופעתו בעת הברית, ושיאה הוא מושבו במקדש (Excurs 16·2). ואז המפלה, בדימוי אחד שאתה מכיר מפרק 3: האדון "יהרגנו בהופעת בואו", tē epiphaneia tēs parousias autou — ביאה אחת המצילה ומכלה.
ואז הנחמה שרק פאולוס נותן באופן כה מוחשי: החטיפה. המאמינים בתסלוניקי התאבלו על מתיהם; פאולוס משיב שבבוא האדון יקומו תחילה המתים במשיח, "אחרי כן אנחנו, החיים הנותרים, ניחטף יחד עמם בעננים לקראת האדון, באוויר". הפועל הוא harpazō — לחטוף, ליטול בכוח. במודל זה אין זה הקיבוץ בידי מלאכים (מתי 24:31, פרק 14); זוהי חטיפה כלפי מעלה, "לקראת האדון באוויר". האם חטיפה זו נופלת לפני החרון (הכלה מוצאת) או שמא היא חופפת לכינוס הסופי — זו שאלת הליבה של חלק V; ספר זה מגן על מיקום טרום-השיקוץ כתזה שְׁקוּלָה, נתמכת בחרון הפורץ בהתגלות 6:17, עם הטיפוס של לוט (לוקס 17:29-30) והשנייה אל התסלוניקים 2:1 כצורה וגבול ה־zaʿam מתחתם, ומאוששת במקומה של התגלות 7, בהתגלות 3:10 ובהד שבין התגלות 6 ל־16; הראשונה אל התסלוניקים 5:9 נושאת את התורה, לא את המיקום — עם הקריאה הנגדית ביושר לצדה. פאולוס מזכיר שני דברים: תחייה־עם־חטיפה של הקהילה, והופעה־בכבוד ההורגת את הרשע. ששני אלה הם שני רגעים של ביאה אחת, זוהי קריאת המודל (נספח E).
ופעם אחת מציג פאולוס את היום כיום החרון בלבד: מי שעיקש "צובר לעצמו חרון ליום החרון ולעת התגלות משפט הצדק של אלוהים". שם עומדים שני המונחים הצמודים יחד: hēmera orgēs (יום החרון) ו־apokalypsis (התגלות) — היום כרגע שבו המשפט הנסתר נעשה גלוי. זהו אותו יום כשל הפיליפים; אלא שכאן פאולוס מפנה אותו אל מי שאינו שב בתשובה, ואז פניו הם חרון בלבד.
כך מפריד פאולוס, יותר מכל אחר, בין שני הפנים מבלי לנתקם. למי שמתהלך באור: יום המשיח, האסיף, החטיפה, ההימצאות נקי מדופי. למי שנשאר בחושך: יום החרון, הגנב, התגלות המשפט. יום אחד, שני שמות, ושאלת עמוס שבה במילותיו של פאולוס עצמו: האם אתה מתהלך כבן האור, או ישן בלילה?
מסה 16·1שני השמות אצל פאולוס
פאולוס נושא את חלק הארי של ביטויי היום בברית החדשה (9 מתוך 14), והוא מחלק אותם בקפידה בין שני שמות. יום יהוה (hēmera kyriou) נושא את האימה וההפתעה: הראשונה אל התסלוניקים 5:2 (הגנב בלילה). יום המשיח (hēmera Christou / Iēsou Christou) נושא את הנחמה, האסיף והשכר: אל הפיליפים 1:6,10; 2:16. ביניהם שוכנות צורות מעורבות הנוגעות בשני הקטבים: הראשונה אל הקורינתים 1:8 (נקי מדופי "ביום אדוננו ישוע המשיח"), הראשונה אל הקורינתים 5:5 (כליה וגם הצלה "ביום האדון"), השנייה אל הקורינתים 1:14 (תהילה הדדית "ביום האדון ישוע"). ופעם אחת יום החרון בלבד: אל הרומים 2:5. החלוקה אינה מכנית — השמות חופפים — אך המגמה ברורה: במקום שפאולוס מנחם את הקהילה, נופל "המשיח"; במקום שהוא מזהיר את העולם, נופל "יהוה" או "החרון". השם נע יחד עם הפנים (פרק 3). (הקונקורדנציה והמגמה: מְתֻעָד הֵיטֵב. ההפרדה הנוקשה: שָׁקוּל — הצורות המעורבות מראות שזהו יום אחד.)
מסה 16·2השנייה אל התסלוניקים 2: הסדר לפני היום
על הבהלה "יום המשיח כבר הגיע" (2:2) משיב פאולוס בסדר המספק שני ציוני דרך קבועים לפני היום: תחילה הapostasia (הכפירה), אחר כך התגלות "איש החטא [...] בן האבדון" ה"יושב בהיכל האלוהים" (2:3-4). זהו השיקוץ של מתי 24:15 כאדם (פרק 14). שתי קריאות של 2:3-4 ראויות לאזכור. קריאת הרוב: התגלות־שיקוץ אחת מסמנת את הנקודה המכרעת. קריאת שני־השלבים (שהספר נושא כשנויה במחלוקת): 2:3 מצביע על הראשית (ברית/כפירה, השווה דניאל 9:27א) ו־2:4 על הצבת־השיקוץ המאוחרת יותר במקדש (אמצע השבוע) — שני רגעים, לא אחד. בנוסף קיימת השאלה הביקורתית־טקסטואלית של 2:2 עצמו: הTextus Receptus (נוסח היסוד של ספר זה) גורס "יום המשיח" (hē hēmera tou Christou), במקום שהמהדורות הביקורתיות נותנות "יום האדון" (kyriou) — גרסה שהמבוא נותן עליה דין וחשבון ביושר. ומפלת הרשע (2:8) באה בהופעת אותה ביאה עצמה שבה נאספת הכלה (2:1): ביאה אחת, שתי פעולות, האסיפה בפתיחתה וההשמדה בהופעתה (פרק 3; פרק 28). (הסדר apostasia ← הרשע ← epiphaneia: מְתֻעָד הֵיטֵב. קריאת שני־השלבים של 2:3-4: שָׁנוּי בְּמַחֲלֹקֶת (מיעוט); קריאת הרוב מצוינת ביושר. קריאת ה־TR של 2:2: שָׁנוּי בְּמַחֲלֹקֶת.)
מסה 16·3החטיפה: harpazō, ו"לא יועדנו לחרון"
הראשונה אל התסלוניקים 4:15-17 הוא כתוב החטיפה המוחשי ביותר בברית החדשה: האדון יורד בתרועה, בקול שר המלאכים ובשופר אלוהים; המתים במשיח קמים תחילה; אז החיים "נחטפים (harpagēsometha, מן harpazō, לחטוף) בעננים, לקראת האדון, באוויר". שלוש הבחנות. (1) הפועל harpazō פירושו חטיפה עזה; את הכיוון נותן ההקשר ("בעננים", "באוויר") — בשונה מepisynagō (קיבוץ יחד בידי מלאכים) של מתי 24:31; הדבר מזין את תזת שני־הכינוסים (פרק 14, Excurs 14·3). (2) הפגישה היא באוויר, "לקראת האדון באוויר" (eis apantēsin tou kyriou eis aera); לאן פונה התהלוכה אחר כך, אין המילה אומרת (פרק 27, הבקיא). (3) פאולוס מעגן את הנחמה ב־5:9: "לא יעד אותנו אלוהים לחרון (orgē), אלא לקניית הישועה". 5:9 אומר שהקהילה אינה מיועדת לחרון היום (5:2-3); מתי וכיצד היא נמלטת ממנו, אין הפסוק אומר (נספח E). *(החטיפה עצמה ו־harpazō: מְתֻעָד הֵיטֵב. מיקום טרום-השיקוץ: שָׁקוּל; שקילה מלאה בחלקים V-VI.)*
תיקתשעת כתובי היום של פאולוס
הביטוי הטכני אצל פאולוס; שם ופנים.
(הקונקורדנציה: מְתֻעָד הֵיטֵב, ניתן לשחזור; נספח A.)
מומחהenestēken וקריאת ה־TR של השנייה אל התסלוניקים 2:2
שתי הערות פילולוגיות לפסוק הציר 2:2. (1) הפועל ἐνέστηκεν (enestēken, צורת השלמות של enistēmi) אינו מציין "קרֵב ובא" אלא "כבר הגיע / נוכח" — הטעות בתסלוניקי הייתה אפוא שהיום כבר נכנס לתוקף, לא רק שהוא קרוב. הדבר מחדד את הפרכתו של פאולוס: היום אינו יכול להיות כבר בתוקף, שכן ה־apostasia והרשע עדיין אינם כאן. (2) ה־TR גורס ἡ ἡμέρα τοῦ Χριστοῦ (hē hēmera tou Christou, "יום המשיח"), במקום ש־Nestle-Aland/UBS גורסים ἡ ἡμέρα τοῦ κυρίου (kyriou, "יום האדון"), על יסוד כתבי היד העתיקים ביותר. ספר זה בונה על הגרסה המקובלת (כפי שמנומק במבוא), אך התזה אינה תלויה בה: בין שקוראים "המשיח" ובין ש"האדון", זהות היום וסדר 2:3-8 נותרים זהים. הגרסה מוזכרת במקום שבו היא נופלת, ואינה מוסתרת. *(הפילולוגיה של enestēken: מְתֻעָד הֵיטֵב. גרסת הנוסח: שָׁנוּי בְּמַחֲלֹקֶת, מוזכרת ביושר.)*