נספח B · מרשם ארבעת התווים

כל הספר הזה העניק לכל טענה חשובה תו: מְתֻעָד הֵיטֵב (חומה, בת־מנייה), שָׁקוּל (עמוד, מנומק אך לא כופה), שָׁנוּי בְּמַחֲלֹקֶת (שאלה טקסטואלית או פרשנית שקיים עליה חילוק דעות כן), או הַשְׁעָרָה (פיגום, השערת עבודה בעלת המשקל הנמוך ביותר). הנספח הזה מכנס את התווים הללו למקום אחד, כדי שהקורא יראה במבט אחד עד כמה בטוח הספר בכל דבר — וחשוב מזה, היכן קרא לעצמו לזהירות. זהו ספר החשבונות של היושרה: שום טענה גדולה אינה עומדת כאן בלא תג המחיר שלה. מי שרוצה לדעת מה מבוסס ומה הימור, קורא כאן את המאזן.

הסדר נמשך מן המוצק אל הרפוי. למעלה החומות שאיש אינו יכול להסירן; למטה הפיגומים שהספר עצמו יהיה הראשון לפרקם אם יידרשו כך העובדות. דווקא הקצה התחתון הזה הוא החשוב ביותר: ספר המסתיר את נקודותיו החלשות ביותר אי־אפשר לבטוח בו בחזקות ביותר. לכן השנתונים — הבולט ביותר וגם הפחות בטוח מכול — עומדים כאן בתו הנמוך ביותר, שחור על גבי לבן.

שני דברים בולטים כשמשקיפים על ספר החשבונות הזה, ושניהם כך במכוון. ראשית: לב הספר — טיב היום, שני פניו, תנועתו, מקומו בקאנון — עומד למעלה, אצל החומות והעמודים החזקים. מי שימחק את כל השנתונים ההשעריים יישאר עם כל המבנה; הלוח הוא פיגום מול חומה שנשארת זקופה גם בלעדיו (פרק 33). שנית: הבולט ביותר לעין — השנתונים הקונקרטיים — עומד למטה, בתו הנמוך ביותר. אין זו חולשה שנותרה מוזנחת; זוהי היושרה שהספר ביקש. חיבור־יסוד על יום יהוה רשאי להציב בביטחון מודל ניסיוני (פרק 33), ובלבד שיאמר בקול רם וברור מהי חומה ומהו פיגום. המרשם הזה אומר זאת. ובכך נסגרת הבטחת פרק 4: המאזניים ישרים, התווים גלויים, והמילה "הוכחה מתמטית" לא נפלה בשום מקום.