הרשימה הזאת מחולקת לשלושה, והחלוקה הזאת אינה סדרנות אלא שיטה. המנגנון אוסר על הספר הזה לתת למקור שלא עיין בו בעצמו לשאת משקל. מי שמופיע כאן תחת "מדווח", אינו נושא משקל בשום מקום בספר הזה; מי שמופיע תחת "לא עיינתי", נזכר משום שיש להזכירו, ומעבר לכך אין בו שימוש.
1. עבודתי שלי
זהו הספר השבעה-עשר של הבית הזה. במקום שהוא חוזר על משהו מאחד מ-16 הקודמים, מקום המופע מצוין בהערה ולצדו המילה "ציטוט עצמי". אין זו צניעות אלא דיוק: ממצא מלפני שנים אינו ממצא של הספר הזה, ומי שמעלים זאת הופך את ספירותיו החדשות לבלתי אמינות.
הטור השמאלי מציין את הפרקים של הספר הזה שבהם נעשה שימוש בעבודה.
הטרילוגיה
אלגוריתם האלוהים — שעון העל המקראי
`ga`
15
שעון העל של ההתגלות
`mk`
10 · 11 · 12 · 15 · 16
חותם האדריכל — דניאל 9 כלבה המשפטי של תוכנית האב
`za`
3 · 4 · 11
הכרך הנלווה
הברית עם הרבים — המהדי הדיגיטלי
`vb`
4 · 6 · 7 · 11
שבעת הסודות
סוד המשיח והכלה — כתר וכלה
`mb`
10 · 11 · 13 · 14 · 19
סוד הרשע ובבל — היד המושטת אל הכס
`mw`
2 · 4 · 8 · 11
סוד שני הימים — מישראל, דרך הקהילה, חזרה לישראל
`td`
10
סוד המלכות — היטבת: כיצד הכלה מתכוננת, נשקלת ומוכתרת
`kg`
7 · 10 · 13 · 14
הפירושים
ההתגלות נפתחת — פירוש אנליטי להדיוט ולמומחה כאחד
`oo`
8 · 9 · 10 · 11 · 12 · 16 · 17 · 18
מיכה — חלון אל הקץ — פירוש לנביא ששמו שאלה
`mi`
10
הדיוקנאות
יום יהוה — יום יהוה לאורך כל הכתובים
`dvdh`
4 · 9 · 12 · 15 · 16
המשכילים — החלוצים במבחן האש
`dv`
3 · 5 · 12 · 16 · 17 · 18
האישה במדבר — התגלות 12: נמלטה, נשמרה, נזונה
`vw`
6 · 15 · 16
שב לימיני — ארבעת מזמורי המלך מן הבריאה עד החתונה
`kp`
4 · 12 · 14 · 17
היסוד
אבן הפינה — מה נושא עוגן 31: השרשרת מן הצו עד נקודת הסיום, שקולה
`hk`
7
שלושה ימים ושלושה לילות — הטיעון לצליבה ביום רביעי, 25 באפריל 31 לספירה
`c31`
—
מודל טרום-השיקוץ — קביעת עמדה
`pg`
—
**בשישה מקומות התברר בכתיבה החוזרת שקו שנחשב לחדש כבר הופיע בעבודה הקודמת.** כל השישה מיוחסים עכשיו. שניים מן השישה היו כמעט-טעויות שהתגלו רק בבדיקה האחרונה.
2. עבודות של אחרים
2א. נקרא ממקור ראשון — עיינתי בטקסט עצמו
Raymond E. Brown, The Pater Noster as an Eschatological Prayer (1961; הודפס מחדש ב-New Testament Essays, 1965). הקריאה האסכטולוגית, בקשה אחר בקשה, היא שלו. שבעה מן הקשרים שהספר הזה משתמש בהם כבר מופיעים אצלו, והדבר נאמר בכל פעם. הוא מציב את הגדר שלו בעמ' 175: מה הייתה משמעות התפילה כשישוע אמר אותה לפני מותו, "lies beyond the scope of our investigation". הספר הזה מתחיל במקום שבו המשפט הזה נגמר.
Werner Grimm, Die Verkündigung Jesu und Deuterojesaja (ANTJ 1, ברן/פרנקפורט: Peter Lang, 1976; עבודת דוקטור, טובינגן 1972/73, שופט ראשון O. Betz, שני M. Hengel). 340 עמ', נקרא במלואו. ⚠ זה איננו הספר שבו גרים מעמיד את אבינו לצד ישעיהו 63-64 — ראו 2ב. חיפוש ממוכן בספר הזה מעלה אפס תוצאות ל-"Vaterunser", ל-"Herrengebet" ולישעיהו 63:15-16 ו-64:7-8. מה שכן העלה מופיע בשתי הערות בספר הזה: האאוריסט של לוקס 12:32 כדקדוק של נבואת ישועה בדגם ישעיהו השני (עמ' 156, שולב בפרק 13), ו-11QMelchizedek11Qמַלְכִּי־צֶדֶק— טֶקְסְט מִקּוּמְרָאן (±100 לִפְנֵי הַסְּפִירָה) הַקּוֹרֵא אֶת 490 שָׁנָה שֶׁל דָּנִיֵּאל כַּעֲשָׂרָה יוֹבְלוֹת, הַמַּגִּיעַ לְשִׂיאוֹ בִּגְאֻלָּה אַחֲרִית־הַיָּמִים עַל יְדֵי גּוֹאֵל שְׁמֵימִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַגָּדוֹל. חָזָק כְּעֵד לִקְרִיאָה עַתִּיקָה, חַלָּשׁ (מְקֻטָּע, מְשֻׁחְזָר) כְּנוֹשֵׂא שֶׁל מִסְפָּר מְדֻיָּק — אֵין תַּאֲרִיךְ עַל וָו (נִסְפָּח D §4). כמיזוג של ויקרא 25:10 וישעיהו 61:1ב (עמ' ~110, שולב בפרק 7).
Frederic Henry Chase, The Lord's Prayer in the Early Church (Texts and Studies I.3, קיימברידג', 1891). למודל ההסבר הליטורגי, ולמילה שלו עצמו עבורו: "the theory". המנגנון משתמש במילה הזאת ב-§3. ⚠ הציטוט בא מרשימות העבודה של הפרויקט הזה; בסבב האחרון לא נפתח צ'ייס שוב.
סידור אשכנז, קדיש — Mourner's Kaddish, הנוסח הארמי. לאקסקורס שבפרק 3. ⚠ זה הנוסח המקובל, מהדורה ליטורגית — לא עד מתוארך. כתבי היד הקדומים ביותר לא נבדקו, והאקסקורס אומר זאת.
2ב. מדווח — לא עיינתי בעצמי, ומסומן ככזה
Werner Grimm, Die Motive Jesu: Das Vaterunser (1992). הספר שבו הוא מעמיד את אבינו לצד ישעיהו 63:15-64:11 — ההשוואה שעליה עומד פרק 1. לא עיינתי בו. מה שידוע עליו בא מן הביבליוגרפיה של ג'ון ייה. לכן פרק 1 מייחס את ההשוואה לגרים ומסמן את הייחוס הזה כ-[משני].
זה הסעיף הפתוח שהיה פוגע בכתב היד הזה יותר מכול אילו נשאר פתוח. אם 1992 אומר בנקודה ההיא משהו אחר או משהו נוסף, משתנה החלק שהספר הזה תובע לעצמו — לא המדידה שמתחתיו.
Jeffrey B. Gibson, "Matthew 6:9-13 // Luke 11:2-4: An Eschatological Prayer?", Biblical Theology Bulletin 31 (2001), ו-The Disciples' Prayer: The Prayer Jesus Taught in Its Historical Setting (מיניאפוליס: Fortress Press, 2015). הסתירה הישירה לקריאה שבה עומד הספר הזה, ופרק 8 מקדיש לה אקסקורס משלה. הסיכום שלו עצמו למאמר נקרא מילה במילה; המאמר עצמו והספר לא. מה שהאקסקורס אומר על טיעוניו הוא אפוא מועתק ולא נשקל — ולכן הספר אינו מפריך אותו בשום מקום; הוא רק אומר מדוע אינו עושה את ההשוואה שגיבסון עושה.
Ernst Lohmeyer, Das Vater-unser (גטינגן, 1946; תרגום לאנגלית The Lord's Prayer, 1965). הקריאה האסכטולוגית חוזרת אליו; הספר הזה מכיר אותו אך ורק דרך בראון.
Samuel Sandmel, "Parallelomania", Journal of Biblical Literature 81 (1962), 1-13. ההאשמה נבדקה והוחלה על הספר הזה עצמו; המאמר לא נקרא במלואו. הוא הניב כלל אחד החל בכל מקום בספר הזה: אין קו בלי ספירה ממצה וגם שיעור בסיס.
John Yieh, "Lord's Prayer", Oxford Bibliographies in Biblical Studies (עודכן לאחרונה ב-28 באפריל 2017). שימש כמפתח, לא כמקור: כדי למצוא מי כתב מה. במקום שהספר הזה מקבל משהו מייה — האפיון של גיבסון, קיומו של גרים 1992 — הדבר מסומן ככזה.
2ג. לא נפתחו, ונזכרים משום שיש להזכירם
מנגנוני ביקורת הנוסח. Nestle-Aland 28, טישנדורף, ה-Editio Critica Maior. לא עיינתי באף אחד מן השלושה; אין מנגנון בדיסק של הפרויקט הזה. כל קביעה בספר הזה על מה שקוראים כתבי היד היא לכן מועתקת ולא נבדקה מחדש, והמנגנון §3 אומר זאת במקום שבו הדבר משנה.
Hans Dieter Betz, The Sermon on the Mount (Hermeneia, 1995) — ו-Günther Schnurr (1985), לפרשנות הנוצרית הקדומה של התפילה: טרטוליאנוס, קפריאנוס, קירילוס, גרגוריוס מניסה, אוגוסטינוס. מוכרים דרך אחרים, ולכן לא נעשה בהם שימוש.
11QMelchizedek לא נקרא מן המהדורה אלא מגרים 1976, וכך הוא מופיע בפרק 7.
3. קובצי הטקסט
הספר הזה סופר, והוא סופר בשלושת הקבצים האלה. הם היסוד של כל מספר בספר הזה, ולכן מקומם ברשימת הספרות ולא בנספח טכני.
נוסח המסורה
עם קידוד מורפולוגי ומספרי סטרונג
306,785 מילים · 929 פרקים · 23,213 פסוקים
Textus Receptus, מהדורת סטפנוס 1550
עם ניתוח דקדוקי
140,987 מילים · 7,957 פסוקים
תרגום השבעים
כולל הספרים הדויטרו-קנוניים והנוסחים הכפולים
623,693 מילים
⚠ מה שאין, ומה המחיר. אין מנגנון ביקורתי בדיסק של הפרויקט הזה: אין חילופי נוסח של כתבי יד, אין רשימות עדים, אין השוואה בין מהדורות. ולתרגום השבעים אין קובץ שני שאפשר להעמיד מולו ספירה, כפי שיש לברית החדשה. זה הצד החלש ביותר בכלי העבודה של הספר הזה, והמנגנון §5 אומר זאת שוב.
התרגומים הם של המחבר. העברית של הברית הישנה מובאת בנוסח המסורה; התרגומים — של הארמית של דניאל ושל היוונית של הברית החדשה — הם של המחבר. 138 קטעים מצוטטים ויותר מ-500 הפניות: כולם מן המקור, עקביים ומודרניים, בלי להעתיק תרגום קיים. זה הופך אותם לניתנים להפרכה, וזו הכוונה — המקור מובא תמיד לצדם.
מי שחסרה לו ברשימה הזאת עבודה שהספר הזה היה צריך להכיר: היא חסרה, ואשמח לשמוע. החלוקה המשולשת שלמעלה קיימת בדיוק כדי לאפשר את השיחה הזאת.
הרשימה הזאת מחולקת לשלושה, והחלוקה הזאת אינה סדרנות אלא שיטה. המנגנון אוסר על הספר הזה לתת למקור שלא עיין בו בעצמו לשאת משקל. מי שמופיע כאן תחת "מדווח", אינו נושא משקל בשום מקום בספר הזה; מי שמופיע תחת "לא עיינתי", נזכר משום שיש להזכירו, ומעבר לכך אין בו שימוש.
1. עבודתי שלי
זהו הספר השבעה-עשר של הבית הזה. במקום שהוא חוזר על משהו מאחד מ-16 הקודמים, מקום המופע מצוין בהערה ולצדו המילה "ציטוט עצמי". אין זו צניעות אלא דיוק: ממצא מלפני שנים אינו ממצא של הספר הזה, ומי שמעלים זאת הופך את ספירותיו החדשות לבלתי אמינות.
הטור השמאלי מציין את הפרקים של הספר הזה שבהם נעשה שימוש בעבודה.
הטרילוגיה
הכרך הנלווה
שבעת הסודות
הפירושים
הדיוקנאות
היסוד
2. עבודות של אחרים
2א. נקרא ממקור ראשון — עיינתי בטקסט עצמו
Raymond E. Brown, The Pater Noster as an Eschatological Prayer (1961; הודפס מחדש ב-New Testament Essays, 1965). הקריאה האסכטולוגית, בקשה אחר בקשה, היא שלו. שבעה מן הקשרים שהספר הזה משתמש בהם כבר מופיעים אצלו, והדבר נאמר בכל פעם. הוא מציב את הגדר שלו בעמ' 175: מה הייתה משמעות התפילה כשישוע אמר אותה לפני מותו, "lies beyond the scope of our investigation". הספר הזה מתחיל במקום שבו המשפט הזה נגמר.
Werner Grimm, Die Verkündigung Jesu und Deuterojesaja (ANTJ 1, ברן/פרנקפורט: Peter Lang, 1976; עבודת דוקטור, טובינגן 1972/73, שופט ראשון O. Betz, שני M. Hengel). 340 עמ', נקרא במלואו. ⚠ זה איננו הספר שבו גרים מעמיד את אבינו לצד ישעיהו 63-64 — ראו 2ב. חיפוש ממוכן בספר הזה מעלה אפס תוצאות ל-"Vaterunser", ל-"Herrengebet" ולישעיהו 63:15-16 ו-64:7-8. מה שכן העלה מופיע בשתי הערות בספר הזה: האאוריסט של לוקס 12:32 כדקדוק של נבואת ישועה בדגם ישעיהו השני (עמ' 156, שולב בפרק 13), ו-11QMelchizedek11Qמַלְכִּי־צֶדֶק— טֶקְסְט מִקּוּמְרָאן (±100 לִפְנֵי הַסְּפִירָה) הַקּוֹרֵא אֶת 490 שָׁנָה שֶׁל דָּנִיֵּאל כַּעֲשָׂרָה יוֹבְלוֹת, הַמַּגִּיעַ לְשִׂיאוֹ בִּגְאֻלָּה אַחֲרִית־הַיָּמִים עַל יְדֵי גּוֹאֵל שְׁמֵימִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַגָּדוֹל. חָזָק כְּעֵד לִקְרִיאָה עַתִּיקָה, חַלָּשׁ (מְקֻטָּע, מְשֻׁחְזָר) כְּנוֹשֵׂא שֶׁל מִסְפָּר מְדֻיָּק — אֵין תַּאֲרִיךְ עַל וָו (נִסְפָּח D §4). כמיזוג של ויקרא 25:10 וישעיהו 61:1ב (עמ' ~110, שולב בפרק 7).
Frederic Henry Chase, The Lord's Prayer in the Early Church (Texts and Studies I.3, קיימברידג', 1891). למודל ההסבר הליטורגי, ולמילה שלו עצמו עבורו: "the theory". המנגנון משתמש במילה הזאת ב-§3. ⚠ הציטוט בא מרשימות העבודה של הפרויקט הזה; בסבב האחרון לא נפתח צ'ייס שוב.
סידור אשכנז, קדיש — Mourner's Kaddish, הנוסח הארמי. לאקסקורס שבפרק 3. ⚠ זה הנוסח המקובל, מהדורה ליטורגית — לא עד מתוארך. כתבי היד הקדומים ביותר לא נבדקו, והאקסקורס אומר זאת.
2ב. מדווח — לא עיינתי בעצמי, ומסומן ככזה
Werner Grimm, Die Motive Jesu: Das Vaterunser (1992). הספר שבו הוא מעמיד את אבינו לצד ישעיהו 63:15-64:11 — ההשוואה שעליה עומד פרק 1. לא עיינתי בו. מה שידוע עליו בא מן הביבליוגרפיה של ג'ון ייה. לכן פרק 1 מייחס את ההשוואה לגרים ומסמן את הייחוס הזה כ-[משני].
Jeffrey B. Gibson, "Matthew 6:9-13 // Luke 11:2-4: An Eschatological Prayer?", Biblical Theology Bulletin 31 (2001), ו-The Disciples' Prayer: The Prayer Jesus Taught in Its Historical Setting (מיניאפוליס: Fortress Press, 2015). הסתירה הישירה לקריאה שבה עומד הספר הזה, ופרק 8 מקדיש לה אקסקורס משלה. הסיכום שלו עצמו למאמר נקרא מילה במילה; המאמר עצמו והספר לא. מה שהאקסקורס אומר על טיעוניו הוא אפוא מועתק ולא נשקל — ולכן הספר אינו מפריך אותו בשום מקום; הוא רק אומר מדוע אינו עושה את ההשוואה שגיבסון עושה.
Ernst Lohmeyer, Das Vater-unser (גטינגן, 1946; תרגום לאנגלית The Lord's Prayer, 1965). הקריאה האסכטולוגית חוזרת אליו; הספר הזה מכיר אותו אך ורק דרך בראון.
Samuel Sandmel, "Parallelomania", Journal of Biblical Literature 81 (1962), 1-13. ההאשמה נבדקה והוחלה על הספר הזה עצמו; המאמר לא נקרא במלואו. הוא הניב כלל אחד החל בכל מקום בספר הזה: אין קו בלי ספירה ממצה וגם שיעור בסיס.
John Yieh, "Lord's Prayer", Oxford Bibliographies in Biblical Studies (עודכן לאחרונה ב-28 באפריל 2017). שימש כמפתח, לא כמקור: כדי למצוא מי כתב מה. במקום שהספר הזה מקבל משהו מייה — האפיון של גיבסון, קיומו של גרים 1992 — הדבר מסומן ככזה.
2ג. לא נפתחו, ונזכרים משום שיש להזכירם
מנגנוני ביקורת הנוסח. Nestle-Aland 28, טישנדורף, ה-Editio Critica Maior. לא עיינתי באף אחד מן השלושה; אין מנגנון בדיסק של הפרויקט הזה. כל קביעה בספר הזה על מה שקוראים כתבי היד היא לכן מועתקת ולא נבדקה מחדש, והמנגנון §3 אומר זאת במקום שבו הדבר משנה.
Hans Dieter Betz, The Sermon on the Mount (Hermeneia, 1995) — ו-Günther Schnurr (1985), לפרשנות הנוצרית הקדומה של התפילה: טרטוליאנוס, קפריאנוס, קירילוס, גרגוריוס מניסה, אוגוסטינוס. מוכרים דרך אחרים, ולכן לא נעשה בהם שימוש.
11QMelchizedek לא נקרא מן המהדורה אלא מגרים 1976, וכך הוא מופיע בפרק 7.
3. קובצי הטקסט
הספר הזה סופר, והוא סופר בשלושת הקבצים האלה. הם היסוד של כל מספר בספר הזה, ולכן מקומם ברשימת הספרות ולא בנספח טכני.
⚠ מה שאין, ומה המחיר. אין מנגנון ביקורתי בדיסק של הפרויקט הזה: אין חילופי נוסח של כתבי יד, אין רשימות עדים, אין השוואה בין מהדורות. ולתרגום השבעים אין קובץ שני שאפשר להעמיד מולו ספירה, כפי שיש לברית החדשה. זה הצד החלש ביותר בכלי העבודה של הספר הזה, והמנגנון §5 אומר זאת שוב.
התרגומים הם של המחבר. העברית של הברית הישנה מובאת בנוסח המסורה; התרגומים — של הארמית של דניאל ושל היוונית של הברית החדשה — הם של המחבר. 138 קטעים מצוטטים ויותר מ-500 הפניות: כולם מן המקור, עקביים ומודרניים, בלי להעתיק תרגום קיים. זה הופך אותם לניתנים להפרכה, וזו הכוונה — המקור מובא תמיד לצדם.
מי שחסרה לו ברשימה הזאת עבודה שהספר הזה היה צריך להכיר: היא חסרה, ואשמח לשמוע. החלוקה המשולשת שלמעלה קיימת בדיוק כדי לאפשר את השיחה הזאת.