נספח D
גוג ומגוג: שאלת הזיהוי
אצל פרק 10. יחזקאל 38-39 מתאר קואליציה בהנהגת "גוג, מארץ מגוג", העולה באחרית הימים נגד ישראל המשוקם. על הזהות התנהל ויכוח במשך מאות שנים; ספר זה מציג את שתי הקריאות העיקריות ומותיר את המקום הפתוח פתוח.
העמים
| עם | אזור |
|---|---|
| משך ותובל | בעת העתיקה עמים מתועדים היטב של אסיה הקטנה (אנטוליה, טורקיה של ימינו) |
| גומר ובית תוגרמה | אף הם אנטוליים/אסייתיים־קטנים, "ירכתי הצפון" |
| פרס | איראן |
| כוש | אזור סודן/אתיופיה |
| פוט | לוב/צפון אפריקה |
שתי הקריאות
קריאת רוסיה. תרגומים מסוימים קוראים "גוג, נשיא ראש (rosh) של משך ותובל", ומקשרים את ראש לרוסיה, את משך למוסקבה ואת תובל לטובולסק — קואליציה צפונית בהנהגה רוסית. לפירוש זה מסורת ארוכה (פרשנות נבואה מן המאה התשע־עשרה ואילך).
קריאת אנטוליה. מבחינה לשונית המילה העברית roʼsh פירושה כנראה "העליון, הראשי" — מילת תואר, לא שם עם (כך קוראים רוב התרגומים המודרניים: "הנשיא הראשי של משך ותובל"; גם התרגום הארמי קורא תואר, והתרגום היווני העתיק — שם, Rōs). ומשך, תובל, גומר ותוגרמה הם היסטורית עמים של אנטוליה: בכתובות אשוריות מוּשְׁקוּ, טַבַּל, גִּמִירָאיָה וְתִיל־גַּרִימּוּ. התלמוד הירושלמי מזהה את תובל עם ביתיניה, בצפון־מערב אסיה הקטנה (מגילה א, ט; במהדורת גוגנהיימר, De Gruyter 2015, הלכה יא, עמ׳ 236). קריאה זו ממקמת אפוא את גוג בטורקיה של ימינו.
שקילה
קריאת אנטוליה חזקה יותר מבחינה לשונית, והיא משתלבת באופן בולט עם הכוח העולה לנגד עינינו בספר זה (פרק 13). אך אף אחת משתי הקריאות אינה הכרחית, וייתכן בהחלט שהקואליציה כוללת כמה מן הכוחות הללו. ספר זה מותיר את המקום הפתוח פתוח ומצביע רק על ההתכנסות של הגאוגרפיה הנבואית עם המפה בת ימינו.
השלל
יחזקאל מציין את מניע גוג: "לשלל שלל" (38:12-13). ישראל הפך לאחרונה ליצואן אנרגיה (שדות הגז לווייתן, תמר, כריש; נספח C). הדבר מעניק ל"שלל" העתיק ממד בן ימינו — כמקבילה עובדתית, לא כהגשמה חלוטה.