אסכטולוגיה אסלאמית: המקורות המדברים

זה אינו מילון מונחים דיפלומטי. זהו ניסיון לתת לטקסט המקור עצמו לדבר — עם דירוגי האותנטיות לצדו, ומבלי להחליק את הקצוות החדים. החזק תחת הקריאה את מצפן הספר הזה: כאן נשקל אוסף של טקסטים ומסורות כמערכת, ולעולם לא נשפט אדם כאישיות. והחזק את ההבחנה השנייה: מה שהמסורת אומרת הוא דבר אחד; ומה שהיא שווה — sahih (אותנטי), hasan (טוב), da'if (חלש) — הוא דבר אחר. מי שמערבב את השניים, קורא באי-יושר.

אחרית הימים האסלאמית אינה מופיעה ברובה בקוראן. היא מופיעה בחדית', במסורות, ושם נחלקים הקווים הסוניים והשיעיים. מה שלהלן הן הדמויות והמושגים המרכזיים, עם הטקסט הנושא אותם.

אלמהדי — המוּנְחֶה. מנהיג אחרית הימים המונחה בידי האל. בקריאה השיעית של שנים-עשר האימאמים הוא האימאם ה־12 הנסתר, Mohammed al-Mahdi, שנכנס בשנת 874 להעלמות (ghayba) ונשמר חי עד שובו. בקריאה הסונית הוא דמות שעוד עתידה לבוא מצאצאי הנביא, דרך Fatima, המאחדת את העולם המוסלמי המפולג ומחזירה את הח'ליפות. המסורת המרכזית, אשר שני הענפים חולקים בקווים כלליים, אומרת: "אלמהדי הוא ממני [...] הוא ממלא את הארץ בהגינות ובצדק כשם שהיא מולאה בדיכוי ובעריצות; הוא מולך שבע שנים" (al-mahdiyyu minni [...] yamla'u l-arda qistan wa-'adlan kama muli'at jawran wa-zulman, yamliku sab'a sinin — Sunan Abi Dawud 4285; מדורג hasan, טוב). קרא את הדיוקן בקרירות: גואל ההופך את העוול, עם תקופת מלוכה קצרה וקבועה של שבע שנים — אותו מספר הנופל מפה אחר לגמרי על הברית של דניאל ט'.

הדגלים השחורים. תמונה אחת ליבתה תנועות מיליטנטיות לאורך הדורות: "הדגלים השחורים מתרוממים מן המזרח [...] תן לו את אמונך, ולוּ זוחל על השלג, כי הוא הח'ליף של האל, אלמהדי" (tattu'u r-rayatu s-sudu min qibali l-mashriq [...] fa-bayi'uhu wa-law habwan 'ala th-thalj, fa-innahu khalifatu llahi l-mahdi — Sunan Ibn Majah 4084). אך היושר הוא חובה כאן: מסורת זו היא da'if — חלשה — והתוספת "ח'ליף של האל" אין לה שרשרת מסירה מבוססת. אינני מוסר אותה אפוא כדבר מאושר של הנביא. ובכל זאת כטקסט שעשה היסטוריה: ממרד בית עבאס ועד הדגלים השחורים של אתמול, זוהי התמונה שבעזרתה תנועות הסבו את התקדמותן להיסטוריה של גאולה. מסורת חלשה יכולה להיות בעלת השפעה חזקה.

עיסא — ישוע. הוא שב באסלאם, לפי המסורת ליד צריח לבן ממזרח לדמשק. והוא בא כמוסלמי, כדי לכונן את האסלאם: "בן מרים יֵרֵד אליכם כשופט צדק; הוא ישבור את הצלב, יהרוג את החזיר ויבטל את הjizya" (layanzilanna fikumu bnu maryama hakaman muqsitan, fa-yaksiru s-saliba, wa-yaqtulu l-khinzira, wa-yada'u l-jizyata — Sahih Muslim 155a; גם Bukhari 3448; מדורג sahih, אותנטי). זהו אינו טקסט שולי אלא לב הציפייה הסונית לעיסא. לאחר מכן הוא מת מוות טבעי ונקבר. קרא נקודה אחר נקודה מה הוא בא לעשׂות: לשבור את הצלב (המעשה ההופך את הגואל לגואל, מבוטל), ולבטל את הג'יזיה — ודווקא האחרון גולמי יותר מכפי שהוא נשמע.

ג'יזיה. מס הגולגולת ששילמו נוצרים ויהודים נכבשים — "אנשי הספר" — כדי שיוּתַר להם להישאר בחיים תחת הגנה. כל עוד הג'יזיה קיימת, הייתה אפשרות שלישית: לא להמיר, לא למות, אלא לשלם ולהישאר בחיים. בטל אותה — וזה בדיוק מה שעיסא בא לעשות לפי המסורת הsahih — ואז נופלת האפשרות השלישית. בין האסלאם לחרב לא נותר עוד דבר. זו אינה החמרה מצדי; זו ההיגיון של הטקסט עצמו.

אלמסיח א-דג'אל — המשיח השקרי. ה"אנטיכריסט" האסלאמי: רמאי חד-עין הטוען לאלוהות, מחולל ניסים, שולט בגן עדן מזויף ובגיהנום מזויף, ומפתה את ההמונים. בין עיניו כתוב, אומרת המסורת, kafir — כופר. הוא חוצה את כל הארץ; רק מכה ומדינה נותרות סגורות; עיסא הורג אותו בשער לוד (Lydda). וכאן אסור להסתיר דבר. הטקסט הקנוני קושר אליו עם: "הדג'אל ילוּוה בידי שבעים אלף יהודים מאיספהאן, עטופים ב-tayalisa" (yatba'u d-dajjala min yahudi asbahana sab'una alfan 'alayhimu t-tayalisa — Sahih Muslim 2944; מדורג sahih). הבן זאת בחדות: החוט האנטישמי אינו טמון רק בז'אנר המודרני המוסת — הוא טמון בטקסט האותנטי, הקנוני עצמו. אני מציין זאת כפי שהוא: טקסט, מסורת, המעמידים עם שלם לצד הרמאי. זו תצפית על המסורת, לעולם לא משפט על האדם היהודי — בדיוק כשם שאף עמוד בספר זה אינו משפט על המוסלמי המתפלל בכנות. הטקסט מדבר; הוא נשקל בשתי עיניים פקוחות.

Dabiq / al-Malhama al-Kubra — הטבח הגדול. קרב אחרית הימים הסופי בין האסלאם ל"רומא", הממוקם ליד Dabiq בצפון סוריה: "השעה לא תבוא עד אשר ינחתו הרומאים ב-al-A'maq או ב-Dabiq" (la taqumu s-sa'atu hatta yanzila r-rumu bil-a'maqi aw bi-dabiq — Sahih Muslim 2897; מדורג sahih). זוהי חומר אותנטי — ודווקא משום כך מסוכן בידיים לא נכונות. מה שמכוּנֶה המדינה האסלאמית קראה לכתב העת שלה על שם מקום זה וגררה אלפים אל המלחמה על יסוד האמונה שהשעון הנבואי יסתיים שם. כאשר נכבש הכפר בשנת 2016 ללא אפוקליפסה, נפל הנרטיב, אך לא הרעב שמתחתיו. זה הלקח של Dabiq: טקסט חזק ועוד ציפייה לוהטת ועוד מפרש כריזמטי הם תערובת דליקה — והטקסט עצמו אינו אשם בכך, היד המנהלת אותו כן.

הסופיאני. דמות עריצה של אחרית הימים, בעיקר במסורת השיעית, הקמה לפני אלמהדי או נגדו. בספר זה אינה מפותחת, אך היא חלק מהתסריט הרחב יותר — תזכורת לכך שלתסריט יש יותר תפקידים מאשר שני התפקידים הראשיים.

Khorasan. החבל ההיסטורי של מזרח איראן, אפגניסטן ומרכז אסיה. לפי המסורת הדגלים השחורים באים "מן המזרח" — וגאוגרפיה זו היא שהחילו על עצמן תנועות מודרניות, מאלה הקוראים לעצמם "מחוז Khorasan" ועד אחרים.

Hudna. שביתת נשק זמנית, הניתנת לביטול חד-צדדי, עם הלא-מוסלמי. התקדים הוא הסכם Hudaybiyya (628), שהופר בתוך פחות משנתיים. אין זה אפוא נרדף לשלום, אלא הפסקה עם תאריך תפוגה — חשוב לזכור ברגע שהמילה "שלום" נופלת בפוליטיקה של אחרית הימים.

Shahada. הצהרת האמונה: "אין אל מלבד האל, ומוחמד הוא שליחו." בספר זה נקראת כמנגנון אפשרי של נאמנות וברית, לצד הסימן הדיגיטלי הנדון במקום אחר.

Ghayba. ההסתרה או ההעלמות של האימאם ה־12 — גרעין התורה שעליו נשענת כל תקופת ההמתנה השיעית: הוא אינו מת, אלא רק נסתר מן העין, עד השעה שקבע האל.

מילה אחרונה על הז'אנר המודרני, שכן היושר חותך לשני הצדדים. קיים זרם בן-זמננו שלם של נעיצת תאריכים וחשבונאות אחרית-ימים — ספרים, סרטונים, מטיפים הקובעים את השיבה לשנה מסוימת. טוב לדעת שאין זו אורתודוקסיה מרכזית: גופים סוניים בני-סמכא דוחים במפורש את קביעת התאריכים, על יסוד הדבר ש"אין יודע את השעה מלבד האל". והפתאוות הרשמיות על אודות בינה מלאכותית — למי שמבקש לשלב את הטכנולוגיה בכל זה — אינן קושרות את הבינה המלאכותית לאחרית הימים; זהו קישור של ז'אנר הסנסציה, לא של הסמכות. אני שוקל זאת אפוא כך: הטקסטים הקנוניים אמיתיים וכבדים, חלק מן המסורות הבודדות חלשות, ורבים מן החשבונות המודרניים נדחו על ידי המסורת עצמה. מי שמבקש להיות ישר, מפריד בין שלושת אלה.

ואז, לאחר כל הטקסט הזה, זאת. אף מסורת בנספח זה, אותנטית ככל שתהיה, אין לה המילה האחרונה על אודות לב אדם. הטקסטים מתארים מערכת וציפייה; הם אינם קובעים את מי האל מביא הביתה. מאחורי כל אחד ואחד מן המיליארד וחצי המצפים לאלמהדי, עומדת נשמה שעליה נאבק השמים — והגואל ובידיו הפצעים דופק, בשעה זו, על דלתות שאין תסריט יכול לנעול. קרא אפוא דפים אלה בעיניים פקוחות וגם בלב רך: ער למערכת, רך אל האדם.

מקורות: הקוראן; קורפוסי החדית' (בין השאר Bukhari, Muslim, Abu Dawud, Ibn Majah), עם הדירוגים הקלאסיים; ומחקרי יסוד על אסכטולוגיה אסלאמית. מסורות בודדות נבדלות במהימנותן ובפירושן לפי המסורת; הדירוגים הניתנים כאן עוקבים אחר הסיווג המקובל.