הרצה B, ומה חלון הלידה חב לציר הטבילה

הרצה B מצמידה את צד הלידה אל הטבילה. אל המודל של פרק 8 מצטרפים שני פרדיקטים. B-1a הוא רצפת טיבריוס: הטבילה אינה נופלת לפני השנה ה־15 של טיבריוס, ומכאן טבילה ≥ 27 לספירה, עם 27 כגבול תחתון במניין כוללני. G-3 הוא לוקאס 3:23, "כבן שלושים" כרצועת גיל 28-32. הטבילה אינה מקובעת לשנה אחת אלא מורצת על פני 27-29; הגיל הוא שנת הטבילה + שנת הלידה − 1, בלא שנת אפס. הסכום משחזר את טבלת הספירה־לאחור במדויק: בטבילה 27 לספירה ילד מ־7 לפנה״ס הוא בן 33, מ־6 לפנה״ס 32, מ־5 לפנה״ס 31, מ־4 לפנה״ס 30.

הצימוד מותיר 149 תאים חיים וממית 607. לשלוש שרשרות ה־4/3 — C, CA, HV — נותרות כשנת לידה 6, 5, 4 לפנה״ס. SY, על שנת מוות 1 לפנה״ס, מחזיקה 5 עד 1 לפנה״ס. במטריצת ההמתה ממית מתי 2 "אחרי המוות" 264 תאים, G-3 מחוץ לרצועת הגיל 364, מתי 2 "חמש שנים או יותר לפני המוות" 120. הסכום, 748, עולה על 607 משום שתא יכול למות משני אילוצים בבת אחת ואז נמנה אצל שניהם; כך ב־141 תאים (נספח B).

ההפרש מהרצה A הוא שני תאים. עצמאית עמדה C/CA/HV על 8-4 לפנה״ס, עם 8 כהנחה (שנתיים מרווח על גבול מתי) ו־7 רך; מצומדת היא עומדת על 6-4. ציר הטבילה נוטל את 8 ואת 7 — שני התאים הרכים ביותר של הקצה המוקדם. 8 היה כבר הנחה; 7 נופל על רצועת הגיל, שכן בטבילה 27 לספירה ילד מ־7 לפנה״ס הוא בן 33, מעט מחוץ לרצועת Plummer 28-32. הליבה הקבועה 6-5-4 נופלת על מתי ועל חוסן, לא על הטבילה. אין אפוא החלון חב את ליבתו הקבועה לציר הטבילה/הצליבה; אך ציר זה כן קובע את הקצה המוקדם — על 6 במקום 7 — וזה תלוי בעד כמה הדוקה הקריאה של "כבן שלושים" (§9.2).

9.1 התיקון

אין זה מה שאמרה ההרצה הראשונה. היא נתנה להרצה B את 5-4 לפנה״ס — 125 תאים חיים כנגד 631 מתים, עם G-3 כממית הגדול ביותר (392) — ועל מספר זה רבצו שתי כותרות: שהחלון הצר ביותר הוא "סוכות 5 או 4", ושהצמצום מ־8-4 אל 5-4 הוא תוצאת המדידה הגדולה ביותר של העבודה, החלון כנגזרת של ציר הטבילה. שתיהן אינן ניתנות להחזקה, והשגיאה ניתנת להצבעה מדויקת.

G-3 נשא בגרסה ההיא שני תנאים: רצועת הגיל 27-33, ולצדה רצפה נפרדת "שנת לידה ≤ 5", שאולה מ"no earlier than 5 B.C." של Hoehner.1 רצפה זו היא סכומו של Hoehner עצמו: טבילה 29 לספירה ועוד גיל 33 נותנים 5 לפנה״ס. היא ספציפית לטבילה־29־לספירה. HV סופר מטבילה ב־27 לספירה, אחרי 20 באוקטובר של אותה שנה, ושם נותנת אותה רצועה לידה מוקדמת ביותר של 7 לפנה״ס (טבילה 27, גיל 33, בלא שנת אפס; על הרצועה 28-32 של Plummer נעשה הדבר 6 לפנה״ס). הלוגיגרם ייבא אפוא מספר קונסנזוס משנת טבילה ש־HV עצמו דוחה: HV דוחה את שנת הטבילה של Hoehner (29 לספירה) ואת שנת הצליבה שלו (33 לספירה), אך נטל עמו את תוצאת Hoehner כחתך. הפרדיקט היה בלתי עקבי מבפנים — תוצאה של טבילה 29, מוחלת על הרצה המזינה טבילה 27.

אי־עקביות זו נחשפה בבחינת ציר הטבילה; הלוגיגרם נבדק מחדש ותוקן בעזרת חוליה המריצה את שתי ההרצות זו לצד זו. ההרצה העקבית היא הנכונה. היא מרחיבה את החלון ומקטינה את ההפרש A↔B, כנגד הכיוון שהיה משרת את ציפייתו הצרה של HV; התיקון עומד לא משום שהוא רצוי אלא משום שהפרדיקט לא היה נכון. שתי תולדות: "סוכות 5 או 4" היה צר מדי — על טבילתו של HV עצמו החלון נמשך עד 6 לפנה״ס, עם 5 כתא החסון ביותר, לא כיחיד — וההגבלה העצמית ששלושה ימים ושלושה לילות הטיל על עצמו,2 היתה זהירה מן הנדרש. עצמאית מצטמצם החלון גם כן ל־8-4; ציר הטבילה נוטל משם את 8 ואת 7.

9.2 מה נושא ציר הטבילה בעצמו

ציר הטבילה מצמצם את הקצה המוקדם בשני תאים ואינו נוגע בליבה הקבועה; השאלה היא אפוא מה הוא נושא בעצמו. שלוש חוליות, כל אחת על אותה מידה.

רצפת טיבריוס, השנה ה־15 מסתיו 27 לספירה והטבילה אחרי 20 באוקטובר, נשענת על שלושה כפתורים: אפוכה אוגוסט/ספטמבר 14 לספירה בלא שלטון משותף מ־12 לספירה, תשרי כראש שנה, מניין כוללני. מניין זה עומד בשמו ובאותם תאריכים אצל הצד שכנגד. Steinmann נותן לשיטה הכוללנית "autumn AD 27 to summer AD 28"; Smallwood מחשבת על אותם שלושה כפתורים שהשנה ה־15 של טיבריוס "ran from October 27".3 חומר המטבעות השולל מניין כוללני — RPC I 4270 ו־4330, מבחן שנת־הקץ האלכסנדרוני, ה־23 של Philo — מודד את מערכות המניין הפגאניות, לא את מסגרת התשרי היהודית, ומטבעות הנציבים של יהודה אינם יכולים להפריד בין שני המניינים.4 במסגרת היחידה שבה השנה ה־15 של לוקאס יכולה לנפול על תשרי 27 לספירה, איש לא מדד: בלתי מוכרע, לא מופרך. המחיר קיים בכל זאת. ברירת המחדל הפגאנית היא לא־כוללנית — RPC I 4270 מונה את שנת Α כ־45 אקטיאני, לא כשנה 2 — כך ש־HV חייב להניח שלוקאס משתמש דווקא במסגרת היהודית הכוללנית של הסתיו; מילתה של Smallwood עצמה היא "presumably". בתוך אותה מסגרת שוכן יתר על כן ניסן כחלופה, המזיזה את הציר כולו בשנה, ו־Smallwood עצמה מחשבת הערה אחת קודם לכן על ניסן. התא השורד הזול יותר הוא טבילה 29 לספירה, עם ברירת המחדל הפגאנית וחומר מטבעות חיובי מאחוריו. HV דוחה אותו משום שהוא הורס את הקצה המוקדם של החלון — עילה פנימית תקפה, אך מעגלית מול החוליה השלישית.

"כבן שלושים" מצמצם — אך בכמה תלוי ברוחב הרצועה. ὡσεί מסמן מספר עגול במרווח צנוע: מ־18 מקומות עם ὡσεί או ὡς ומספר, שמונה ניתנים למדידה; שבעה נותנים אפס הפרש, אחד נותן שתי יחידות.5 המילה מסמנת את מחלקת המספר, לא סובלנות רחבה. משום כך ה־±3 של Hoehner (רצועת גיל 27-33) רחב מדי: גיל 33 — לידה ב־7 לפנה״ס בטבילה 27 — נשאר אז בתוך הרצועה,6 וכך נקרא "כבן שלושים" אינו מצמצם דבר. על ה־±2 של Plummer (28-32) גיל 33 כן נופל מחוץ, ו־7 לפנה״ס נעלמת: הקצה המוקדם נמשך עד 6, לא עד 7.7 עבודה זו נוקטת ±2 — בת־הגנה על המקור, ורצפתו של Hoehner ממילא ספציפית ל־29־לספירה. קריאה הדוקה עוד יותר (±1) היתה מניבה 5 לפנה״ס, בדיוק ציפייתו של HV עצמו; זו היתה אי־הסימטריה של הראי, והדבר אינו קורה. Irenaeus חותך לצד האחר: הוא קורא ἀρχόμενος, "עדיין לא בן שלושים",8 ועל קריאה זו 30 הוא תקרה המסירה כל דבר שלפני 3 לפנה״ס, כולל כל תרחיש הורדוס־4. HV מוותר בכך על קריאה ראשונית החותכת כנגד שנת המוות שלו עצמו.

69 שבועי השנים של דניאל 9 — 483 שנים מ־עזרא 7, תשרי 457 לפנה״ס, אל תשרי 27 לספירה, והטבילה אחריו, אחרי 20 באוקטובר — סוגרים כחשבון ואינם נושאים דבר כאילוץ בלתי תלוי: הם מעצם ההבנייה מטרת הלוגיגרם. ה־terminus a quo תלוי בשרשרת השמיטה, וזו נשענת על סינכרוניזם מסדר עולם 28, שהוא עצמו פירוש לדניאל 9:24; השרשרת המקבעת את נקודת ההתחלה באה מפירוש עתיק לאותם 69 שבועות. Smallwood תוקפת, במסירה מ־North, את מחלקת השמיטה כולה ("cannot be fitted into a coherent chronological scheme"),9 ו־Kokkinos נושא על אותו מבנה מניין 69 מתחרה שאינו מניב את 27/31 לספירה של HV.10

נטו, ציר הטבילה הוא החלש שבצירים הנושאים את החלון: כפתור מניין מיעוט בר־הגנה, "כבן שלושים" שעל ±2 מציב את הקצה המוקדם על 6 אך אינו נוגע בליבה הקבועה, מטרת 69 השבועות עם יריב לצדה. הוא מצמצם את הקצה המוקדם בשני תאים (8 ו־7) ואינו מציב מחיר נוסף. אותה מידה במהופך: SY משלמת בצד שנת המוות שלוש דחיות ושמונה הנחות כנגד אפס של C. הקונסנזוס אינו נופל על מחיר; ציר הטבילה הוא קריאת מיעוט השורדת, לא אילוץ מופרך.

9.3 מה החלון כן חב לטבילה

לא את רוחבו, כן את דירוגו. רצועת הטבילה 27-29 קובעת עד כמה נמשך הקצה המוקדם: 6 לפנה״ס שורדת רק טבילה 27 (ב־28 הילד בן 33, מחוץ לרצועה); 5 לפנה״ס שורדת 27 ו־28 ונופלת ב־29; 4 לפנה״ס שורדת את הרצועה כולה. אין אפוא ליבת החלון תלויה בבחירת 27 לבדה. ל־5 לפנה״ס יש הצירופים השורדים הרבים ביותר — שתי עונות המוות וגם טבילה 27 ו־28 — ולכן היא הסבירה ביותר, על חוסן; 6 לפנה״ס נשענת על שנת טבילה אחת ו־4 לפנה״ס על עונת מוות אחת, אך אף אחת מהן אינה נושאת מחיר בר־הוכחה, הן רק חסונות פחות. הגילים הם תאי שנה, שנת הטבילה + שנת הלידה − 1. עם גבול השנה ה־15 של טיבריוס ב־20 באוקטובר 27 נופלת הטבילה בסוף הסתיו של 27 או בחורף 27/28; רק הראשונה היא טבילה 27. אם טבילה בינואר או בפברואר 28 נמנית כטבילה 28, נושרת 6 לפנה״ס בתאי שנה; בשנים שלמות היא נותרת עומדת, בגיל 32.

בקצה האחר של הציר נותרת שנת הצליבה (31/33 לספירה) בלתי נראית. המכשול שם הוא יום השבוע: Smallwood ו־Hoehner שוללים את 31 לספירה אך ורק דרך מסנן יום־שישי. ציר הטבילה מסתיים בבלתי־מוכרע, לא בשלילה. מה שהוא נותן לחלון הוא שני תאים שהוסרו — הנחה (8) והקצה הרך (7) — ודירוג בין התאים הנותרים.