סיכום: החלון הצר ביותר שניתן להגן עליו, ומחירן של החלופות
4 דק׳ קריאה
העמקות:
הורדוס מת באביב 4 לפנה״ס; החורף של 4/3 נותר אפשרי, אך סביר פחות. שנת המוות 4/3 לפנה״ס היא הקריאה הזולה ביותר: על פני 20 הנתונים הראשוניים, שרשרת C אינה דוחה דבר ואינה מתקנת דבר; את הנתון האחד שמחוץ להם שהיא מניחה בצד, האולימפיאדה ה־184 של AJ 14.389, מניחה בצד כל שרשרת. שנות המלכות 34 ו־37 מניבות את השנה כפשוטה, בכל שרשרת; רק בחירה של כלל מניין מזיזה אותה משם, ובחירה זו היא רשומה בחשבון, לא נתון.
חלון הלידה הנובע מכך הוא 6-4 לפנה״ס — רצועה של שנים, בלא עונה, שכן הסריקה מחשבת על שנת הלידה ולא על החודש —, המתלכד בהרצה B-consistent עבור C, CA ו־HV. בתוך אותו חלון אין התאים שווים. 5 לפנה״ס היא החסונה ביותר: היא שורדת את שתי עונות המוות (אביב 4 וחורף 4/3), את הרצה A ואת הרצה B, ואת שנות הטבילה 27 ו־28 לספירה. 6 לפנה״ס עומדת בשוליים המוקדמים: היא נשענת על שנת טבילה אחת (רק טבילה ב־27; ב־28 הילד בן 33, מחוץ לרצועת הגיל). זה מחושב בתאי שנה. עם גבול השנה ה־15 של טיבריוס ב־20 באוקטובר 27 נופלת הטבילה בסוף הסתיו של 27 או בחורף 27/28; בשנים שלמות נותרת 6 לפנה״ס עומדת גם בטבילת חורף (§9.3). 4 לפנה״ס דחוקה: היא תלויה בתרחיש החורף וגם בלידה זמן קצר לפני המוות — מותרת, משום ששוליו המאוחרים של מתי אינם חדים. הסבירה ביותר, לפיכך, היא 5 לפנה״ס, מטעם חוסן; סוכות בתוכה היא ציפיית העבודה של HV ולא תוצאה של הגזירה. לא משום ש־6 לפנה״ס נושאת מחיר בר־הוכחה: אין זה תא מת, זהו תא ששורד פחות אילוצים.
10.1 מחירן של החלופות
SY (מוות 1 לפנה״ס, לידה 3/2 לפנה״ס) היא השרשרת היקרה ביותר: שלוש דחיות ושמונה הנחות, בצד שנת המוות בלבד. קלף המנצח הפטריסטי שלה — "virtually all early Christian authors" — נמס בבדיקה למסורת חישוב של שתי משפחות לכל היותר; המפקד שלה ב־3/2 לפנה״ס אינו מתועד בשום מקום. מי שבוחר ב־SY קונה שנת מוות תקפה לפי הליקוי במחיר הגבוה ביותר שעל השולחן.
CA (מוות 3/2 לפנה״ס) זולה יותר, אך נושאת דחייה אחת. גם כאן מניבות שנות המלכות 4/3; הצעד האחרון אל 3/2 בא מכלל הקדמת התיארוך, לא ממספר. פיליפוס הוא רשומת ההפסד.
C עצמה אינה חינם, רק הזולה ביותר. כלל המניין הכוללני שלה נדחה בידי אותה מהדורה עבור החשמונאים ומוחזק עבור הורדוס, ומה שמתיר את אותה אסימטריה הוא הליקוי. אין זו דחייה ואין זה תיקון; זוהי בחירת מניין השייכת לחשבון ורשומה בו.
10.2 מה שאין החלון נושא
החלון אינו גוזר את גרעינו המוצק מציר הטבילה והצליבה. הרצה A, עצמאית — בלא עוגן 27 לספירה ובלא לוקאס 3:23 — מניבה כבר 8-4 לפנה״ס עבור C, CA ו־HV, עם 8 כהנחה ו־7 כשוליים רכים. הרצה B-consistent מניבה 6-4. הצימוד מסיר את שני התאים הרכים ביותר — 8 (כבר הנחה) ו־7 (הנופל מחוץ לרצועת הגיל 28-32 של Plummer); הגרעין המוצק 6-5-4 נותר עומד על מתי. ציר הטבילה (מניין טיבריוס, לוקאס 3:23, 69 השבועות) הוא קריאת מיעוט בת־הגנה ולא אילוץ מופרך; הוא גוזם את השוליים המוקדמים אך אינו נוגע בגרעין. אף אין החלון נכפה בידי טבילה ב־27 לבדה: על פני טבילה ב־27, 28 ו־29 יחד, C/CA/HV עומדת על 6-4. השוליים המוקדמים אכן תלויים ברוחב הרצועה: על פי ה־±3 של Hoehner הם היו נמשכים עד 7, על פי ה־±2 של Plummer עד 6 — עבודה זו נוקטת ±2. התוצאה המוקדמת, הצרה יותר, "5 או 4 לפנה״ס", נשענה על רצפה מיובאת — "no earlier than 5 B.C." של Hoehner, התלויה בטבילה ב־29 ולא בלוקאס 3:23 — ולפיכך נמשכה בחזרה.
מפקד, ספרות אבות הכנסייה ושמיטה אף הם אינם נושאים את החלון. הם צירים באפס: אינם ממיתים תא. מה שהם כן עושים הוא הסרת סמוכות מתחת לכרונולוגיות היריבות.
10.3 שני צירים פתוחים — כשלעצמם תוצאה
עונת המוות כלעיל: האביב קודם, והחורף של 4/3 אינו מוצא מכלל אפשרות. שעון המסע מוציא רק מוות ממש לפני הפסח. שעון המחלה הוא טופוס ואינו מודד זמן. סריקת Ptolemaeus מתמחרת את חשבון הבלוק של Kushnir-Stein, אך אינה שוברת אותו. מה שמפריד בין השתיים הוא מניין הימים מן הליקוי אל הפסח של AJ 17.213: 30 יום תחת האביב, 414 תחת החורף. ציר זה מכריע אם 4 לפנה״ס משתתפת כשנת לידה; הוא עומד פתוח רק בפני מי שמנתק את הליקוי מן הכרונולוגיה.
עונת הלידה תת־מוגדרת. סוכות והאביב מסיימים שווים על טיפולוגיה קנונית; החורף עומד צעד אחד מאחור, נישא על ידי הרצפציה בלבד. שום מקור עתיק אינו מציב את הלידה בתשרי. החג אינו תאריך: הבחירה בסוכות היא הנחה, וכך היא רשומה.
ששני הצירים נותרים פתוחים אין זה חסרון של הגזירה. זוהי מדידה: המקורות מגיעים עד כאן ולא הלאה, ועבודה המגיעה הלאה ממקורותיה גובה מחיר שאינה נוקבת בשמו.
10.4 מהי עבודה זו
גזירה עם חשבון עלות. לא סקר של השדה, לא חזרה על מי מצא מה. כל תא ניתן לייחוס אל אילוץ, כל אילוץ אל רשומה, והחשבון מונח פתוח לצד אלו של היריבות. שנת מוות 4/3 לפנה״ס היא הקריאה הזולה ביותר, ועונת המוות כלעיל. 5 לפנה״ס היא התא החסון ביותר בחלון המגיע עד 6 לפנה״ס; עונת הלידה פתוחה.
יותר מזה אין. יש שרשרת זולה ביותר עם היריבות לצדה, ולוגיגרם בר־שחזור. מי שהופך אילוץ אחד — הוצאת הליקוי, רצועת לוקאס 3:23, שוליי מתי — רואה ב־`logigram.py` מה קורה לתוצאה. זהו המבחן שעבודה זו מותירה לקוראה, והיחיד שהיא מבקשת.
הורדוס מת באביב 4 לפנה״ס; החורף של 4/3 נותר אפשרי, אך סביר פחות. שנת המוות 4/3 לפנה״ס היא הקריאה הזולה ביותר: על פני 20 הנתונים הראשוניים, שרשרת C אינה דוחה דבר ואינה מתקנת דבר; את הנתון האחד שמחוץ להם שהיא מניחה בצד, האולימפיאדה ה־184 של AJ 14.389, מניחה בצד כל שרשרת. שנות המלכות 34 ו־37 מניבות את השנה כפשוטה, בכל שרשרת; רק בחירה של כלל מניין מזיזה אותה משם, ובחירה זו היא רשומה בחשבון, לא נתון.
חלון הלידה הנובע מכך הוא 6-4 לפנה״ס — רצועה של שנים, בלא עונה, שכן הסריקה מחשבת על שנת הלידה ולא על החודש —, המתלכד בהרצה B-consistent עבור C, CA ו־HV. בתוך אותו חלון אין התאים שווים. 5 לפנה״ס היא החסונה ביותר: היא שורדת את שתי עונות המוות (אביב 4 וחורף 4/3), את הרצה A ואת הרצה B, ואת שנות הטבילה 27 ו־28 לספירה. 6 לפנה״ס עומדת בשוליים המוקדמים: היא נשענת על שנת טבילה אחת (רק טבילה ב־27; ב־28 הילד בן 33, מחוץ לרצועת הגיל). זה מחושב בתאי שנה. עם גבול השנה ה־15 של טיבריוס ב־20 באוקטובר 27 נופלת הטבילה בסוף הסתיו של 27 או בחורף 27/28; בשנים שלמות נותרת 6 לפנה״ס עומדת גם בטבילת חורף (§9.3). 4 לפנה״ס דחוקה: היא תלויה בתרחיש החורף וגם בלידה זמן קצר לפני המוות — מותרת, משום ששוליו המאוחרים של מתי אינם חדים. הסבירה ביותר, לפיכך, היא 5 לפנה״ס, מטעם חוסן; סוכות בתוכה היא ציפיית העבודה של HV ולא תוצאה של הגזירה. לא משום ש־6 לפנה״ס נושאת מחיר בר־הוכחה: אין זה תא מת, זהו תא ששורד פחות אילוצים.
10.1 מחירן של החלופות
SY (מוות 1 לפנה״ס, לידה 3/2 לפנה״ס) היא השרשרת היקרה ביותר: שלוש דחיות ושמונה הנחות, בצד שנת המוות בלבד. קלף המנצח הפטריסטי שלה — "virtually all early Christian authors" — נמס בבדיקה למסורת חישוב של שתי משפחות לכל היותר; המפקד שלה ב־3/2 לפנה״ס אינו מתועד בשום מקום. מי שבוחר ב־SY קונה שנת מוות תקפה לפי הליקוי במחיר הגבוה ביותר שעל השולחן.
CA (מוות 3/2 לפנה״ס) זולה יותר, אך נושאת דחייה אחת. גם כאן מניבות שנות המלכות 4/3; הצעד האחרון אל 3/2 בא מכלל הקדמת התיארוך, לא ממספר. פיליפוס הוא רשומת ההפסד.
C עצמה אינה חינם, רק הזולה ביותר. כלל המניין הכוללני שלה נדחה בידי אותה מהדורה עבור החשמונאים ומוחזק עבור הורדוס, ומה שמתיר את אותה אסימטריה הוא הליקוי. אין זו דחייה ואין זה תיקון; זוהי בחירת מניין השייכת לחשבון ורשומה בו.
10.2 מה שאין החלון נושא
החלון אינו גוזר את גרעינו המוצק מציר הטבילה והצליבה. הרצה A, עצמאית — בלא עוגן 27 לספירה ובלא לוקאס 3:23 — מניבה כבר 8-4 לפנה״ס עבור C, CA ו־HV, עם 8 כהנחה ו־7 כשוליים רכים. הרצה B-consistent מניבה 6-4. הצימוד מסיר את שני התאים הרכים ביותר — 8 (כבר הנחה) ו־7 (הנופל מחוץ לרצועת הגיל 28-32 של Plummer); הגרעין המוצק 6-5-4 נותר עומד על מתי. ציר הטבילה (מניין טיבריוס, לוקאס 3:23, 69 השבועות) הוא קריאת מיעוט בת־הגנה ולא אילוץ מופרך; הוא גוזם את השוליים המוקדמים אך אינו נוגע בגרעין. אף אין החלון נכפה בידי טבילה ב־27 לבדה: על פני טבילה ב־27, 28 ו־29 יחד, C/CA/HV עומדת על 6-4. השוליים המוקדמים אכן תלויים ברוחב הרצועה: על פי ה־±3 של Hoehner הם היו נמשכים עד 7, על פי ה־±2 של Plummer עד 6 — עבודה זו נוקטת ±2. התוצאה המוקדמת, הצרה יותר, "5 או 4 לפנה״ס", נשענה על רצפה מיובאת — "no earlier than 5 B.C." של Hoehner, התלויה בטבילה ב־29 ולא בלוקאס 3:23 — ולפיכך נמשכה בחזרה.
מפקד, ספרות אבות הכנסייה ושמיטה אף הם אינם נושאים את החלון. הם צירים באפס: אינם ממיתים תא. מה שהם כן עושים הוא הסרת סמוכות מתחת לכרונולוגיות היריבות.
10.3 שני צירים פתוחים — כשלעצמם תוצאה
עונת המוות כלעיל: האביב קודם, והחורף של 4/3 אינו מוצא מכלל אפשרות. שעון המסע מוציא רק מוות ממש לפני הפסח. שעון המחלה הוא טופוס ואינו מודד זמן. סריקת Ptolemaeus מתמחרת את חשבון הבלוק של Kushnir-Stein, אך אינה שוברת אותו. מה שמפריד בין השתיים הוא מניין הימים מן הליקוי אל הפסח של AJ 17.213: 30 יום תחת האביב, 414 תחת החורף. ציר זה מכריע אם 4 לפנה״ס משתתפת כשנת לידה; הוא עומד פתוח רק בפני מי שמנתק את הליקוי מן הכרונולוגיה.
עונת הלידה תת־מוגדרת. סוכות והאביב מסיימים שווים על טיפולוגיה קנונית; החורף עומד צעד אחד מאחור, נישא על ידי הרצפציה בלבד. שום מקור עתיק אינו מציב את הלידה בתשרי. החג אינו תאריך: הבחירה בסוכות היא הנחה, וכך היא רשומה.
ששני הצירים נותרים פתוחים אין זה חסרון של הגזירה. זוהי מדידה: המקורות מגיעים עד כאן ולא הלאה, ועבודה המגיעה הלאה ממקורותיה גובה מחיר שאינה נוקבת בשמו.
10.4 מהי עבודה זו
גזירה עם חשבון עלות. לא סקר של השדה, לא חזרה על מי מצא מה. כל תא ניתן לייחוס אל אילוץ, כל אילוץ אל רשומה, והחשבון מונח פתוח לצד אלו של היריבות. שנת מוות 4/3 לפנה״ס היא הקריאה הזולה ביותר, ועונת המוות כלעיל. 5 לפנה״ס היא התא החסון ביותר בחלון המגיע עד 6 לפנה״ס; עונת הלידה פתוחה.
יותר מזה אין. יש שרשרת זולה ביותר עם היריבות לצדה, ולוגיגרם בר־שחזור. מי שהופך אילוץ אחד — הוצאת הליקוי, רצועת לוקאס 3:23, שוליי מתי — רואה ב־`logigram.py` מה קורה לתוצאה. זהו המבחן שעבודה זו מותירה לקוראה, והיחיד שהיא מבקשת.