העונה: ארבעה מועמדים, ארבעה חשבונות

שנת מותו של הורדוס נקבעת ביתר, עונת מותו בחסר — ועונת לידתו של ישוע עוד יותר. מאחורי השנה הקבועה 4/3 לפנה״ס עומדים שני תת־צירים אורתוגונליים. עונת המוות (אביב 4 לפנה״ס או חורף 4/3 לפנה״ס) קובעת את הקצה המאוחר של חלון הלידה. עונת הלידה (סוכות, אביב או חורף) בוחרת את החודש בתוך שנת הלידה ואינה נוגעת בקצה. שתיהן נשקלות בנפרד, באותה מידה.

תא — קריאת עונה אחת — שורד אם אין נתון ראשוני בדוסייה המוציא אותו. מחירו הוא אוסף האילוצים שעליו להפיל, לדחות, לתקן או לפוסטל; הזול ביותר הוא התא בעל מספר הצעדים המפוסטלים הקטן ביותר שאף אינו נשען על מוסכמה שאין השרשרת מגינה עליה בעצמאות במקום אחר. כל תא מקבל ארבע שאלות: האם הוא שורד, מה מחירו, האם הוא קורא את המקור נכונה (עם "presumably", "possibly" וסוגריים מרובעים נשקלים בחשבון), ואיזה מפריך היה שוברו. הסימטריה מוחלטת. הקונסנזוס אינו מקבל פטור, HV אינו מקבל מכשול נוסף, ולבחון בחומרה יתרה משום שממצא מסייע ל־HV הוא כשלעצמו אי־סימטריה. הדוסייה עמד בכך במקום שכאב: מחיר על חורף 4/3 נמשך בחזרה "לא לטובת התוצאה הנקייה", והבחינה החמורה ביותר נפלה במקום שהתוצאה סייעה ל־HV.

6.1 עונת המוות: האילוצים

שנות מלכות. המספר הכפול 34/37, ב־BJ וב־AJ גם יחד, אינו מתיר דבר לפני 1 ניסן 4 לפנה״ס. הוא מוציא מוות בחורף 5/4; מוות באביב של 4 הוא מותיר על כנו.

שנת 43 של Antipas. RPC I 4934 מציב את שנה 1 של הבנים ב־4/3 לפנה״ס; המוות נופל לפני קיץ 4.1 ינואר 1 לפנה״ס נופל בכך.

הליקוי. ליקוי הירח הצללי היחיד לפני פסח 4 לפנה״ס הוא זה של 13 במרץ.2 Josephus נותן ארבע מילים, בלא גודל ובלא משך; כל קריטריון של ערב או של רוחב הוא תוספת למקור. בין פסח 4 לפנה״ס לפסח 3 לפנה״ס אין אף אחד נראה מיהודה כלל: 5 בספטמבר 4 לפנה״ס נופל באור יום, 31 בינואר 3 לפנה״ס מתחת לאופק, ו־2 במרץ 3 לפנה״ס הוא חצי־צללי ב־0,12, בלתי נראה לעין בלתי מזוינת.3 Josephus מציב את הליקוי לא במוות אלא בלילה שבו נשרף Matthias; המוות בא לאחר המחלה, Kallirhoë, זימון הנכבדים מכל יהודה, האיגרת מרומא והוצאתו להורג של Antipater.

חשבון הימים. מן הליקוי ועד פסח AJ 17.213 מונה הטקסט עצמו שני דברים בלבד: ארבעה או חמישה ימים מהוצאתו של Antipater ועד המוות, ושבעה ימי אבל.4 את 11 האירועים האחרים הוא נוקב אך אינו מונה. במידה אחת שנקבעה מראש — המינימום הפיזי במהירויות המסע הנקובות, ומסע רגיל עם יום שהייה במקום שהטקסט נוקב שהייה — תובעת השרשרת 22 עד 57 ימים.5 כנגד חלון זה: 13 במרץ 4 לפנה״ס עד פסח 4 לפנה״ס הוא 30 ימים (במניין מכליל; 29 שלמים, כפי ש־casus-31 מונה), בתוכו; 13 במרץ 4 לפנה״ס עד פסח 3 לפנה״ס הוא 414 ימים, מהם 357 שאין Josephus מספר; 15 בספטמבר 5 לפנה״ס עד פסח 4 לפנה״ס הוא 208 (151 בלתי מסופרים); 10 בינואר 1 לפנה״ס עד פסח 1 לפנה״ס הוא 90 (33 בלתי מסופרים); 29 בדצמבר 1 לפנה״ס עד פסח 1 לספירה הוא 91 (34 בלתי מסופרים), באותו חריץ. כל ליקוי שצלו נראה נמנה, גם כזה שנראה רק בזריחת הירח: הטקסט אינו מציב קריטריון רוחב ולא קריטריון אופק. חשבון הימים אינו מוציא דבר, שכן אין מרווח נופל מתחת לרצפה, אך הוא מסדר, ובסדר זה עומד ליקוי האביב של 4 לפנה״ס בראש. הקצה העליון הוא שיפוט ולא מדידה: מי שנותן לתסיסה של 17.206-212 20 ימים במקום 10, מכניס פנימה את 1 לפנה״ס. המינימום של 10 שבועות הנטען עבור הכרונולוגיה של 1 לפנה״ס, ופסק דינה של Smallwood ש־13 במרץ "allows inadequate time", אינם עומדים במידה זו.6

שעון המסע. Kushnir-Stein מוציאה אך ורק מוות בסמוך ממש לפני הפסח — ב־1 ניסן הרצף שלה "plainly impossible".7 מוות זמן קצר אחר הליקוי, כארבעה שבועות עד הפסח, שורד; חורף 4/3 שורד באותה מידה.

שעון המחלה — נמשך בחזרה. התסמונת שמייחס Josephus להורדוס היא טופוס של גמול: תוקידידי אצל Ladouceur, שאול אצל Africa, טיפוס ספרותי אצל Zeichmann.8 טופוס אינו מתקתק. הצעד מ"תמונה קלינית של שבועות" אל "אם כן לא 258 ימים" היה פירוש; משנקראה קריאת הטופוס כראשונית, נמשך בחזרה. מחיר 258 הימים על חורף 4/3 פוקע; השעון ניטרלי.

סריקת Ptolemaeus. בלוק 2 של Kushnir-Stein — הצורה החזקה, מוציאת־הענף, של אילוץ המסע שלה — מזהה את ה־Ptolemaeus שאותו מזמן Varus עם שומר החותם.9 Josephus אינו עושה זיהוי זה: הוא מבחין בין שני Ptolemaei לפחות ואינו מסמן את זה. Kushnir-Stein עצמה מכנה את הלוח "a calculation exempli gratia" — "a precise schedule cannot be worked out" — מה ששוקל כנגד הצורה החזקה של אילוצה שלה, לא כנגד החלשה.10 הסריקה הממוכנת על שני הטקסטים היוונים מתמחרת את בלוק 2, אך אינה שוברת אותו.

טיעון שתי האיגרות. תשובה אחת של Augustus מיישבת את שתי המשלחות — עלות רכה על חורף 4/3.11

עידן־מוות או עידן־מינוי. חורף 4/3 תובע שהבנים מנו מן המוות; אחרת נופלת שנת 43 של Antipas אחרי הדחתו. כלל המניין הנבטי תומך בעידן־המינוי, לא בעידן־המוות. ההנחה עומדת בדוסייה מסומנת פעמיים "if his first year started on Nisan 1, 4 BC" — בלתי נבחנת.

7 כסלו. מגילת תענית מצביעה אל החורף אך אינה בוחרת את השנה: 7 בדצמבר 5 לפנה״ס או 26 בנובמבר 4 לפנה״ס. המגילה שותקת על הסיבה; הסכוליון הוא בתר־תלמודי ומתחלף עם 2 שבט.12

אין אדר שני ב־4 לפנה״ס. אין מוצא לוחי, לאף אחת משתי העונות.

6.2 ארבעה מועמדים, ארבעה חשבונות

אביב 4 לפנה״ס — תא הקונסנזוס (C; CA חולקת אותו). הוא שורד ומציב את המוות בין הליקוי לפסח. מחירו: הוא קורא את בלוק 2 של שעון המסע באפס או כקטע בסירה — רצף המסע תובע 14 עד 17 ימים אחרי הליקוי, בר־ביצוע בסירה על המרחק הממשי — והוא תלוי במניין כוללני־ניסני. קריאת בלוק 2 היא פירוש, אך ההנחה־שכנגד (בלוק 2 חזק) עצמה נשענת על זיהוי בלתי מסומן; המחיר על אביב 4 קל משנראה ואינו תלוי במוסכמה שאין C נושאת במקום אחר. אין תא שורד זול יותר. על עונת המוות HV הולך עם Schürer, אך משאיר את החורף של 4/3 פתוח כאפשרות סבירה פחות; הקונסנזוס מתחייב לאביב. Cameron חולק את המוות ב־4/3 לפנה״ס; הקדמת התיארוך שלו נוגעת בעידן־השנה, לא בבחירה בתוך השנה. תיקו החיובי לשנת לידה מאוחרת (3/2 לפנה״ס) עומד בחבילה רק ככותרת ואינו נושא דבר כאן. בחשבון הימים הוא נושא את הליקוי בלא הנחה נוספת: 30 ימים עד הפסח, בתוך החלון, עם המוות בסביבות 1-3 באפריל 4 לפנה״ס.

חורף 4/3 לפנה״ס — Kushnir-Stein, השורד הנושא את הסייג של HV. הוא שורד, במחיר גבוה משהיה. אחר משיכתו בחזרה של שעון המחלה הוא נושא שלוש עלויות. שתיים רכות ובלתי תלויות: טיעון שתי האיגרות ועידן־המוות, מוסכמה שהשרשרת אינה מגינה עליה בעצמאות בשום מקום אחר, בעוד כלל המניין הנבטי תומך בעידן־המינוי. השלישית כבדה: עם הליקוי היחיד הזמין, 13 במרץ 4 לפנה״ס, על שרשרת AJ 17.167-213 לרוץ 414 ימים עד פסח 3 לפנה״ס, מהם 357 בלתי מסופרים, בעוד Josephus פותח את אותו פסח ב־κατὰ τόνδε τὸν καιρόν, "בערך בעת ההיא".13 חורף 4/3 חומק ממחיר זה רק אם הערת הליקוי מנותקת מן הכרונולוגיה, כיסוד ספרותי ולא כשעון — פוסטולט שאין תא האביב זקוק לו. אביב 4 אינו נושא אף אחת מן השלוש.

חורף 5/4 לפנה״ס — Barnes (7 בדצמבר 5 לפנה״ס). הוא אינו שורד. התאריך נופל לפני 1 ניסן 4 לפנה״ס ומתנגש בשנות המלכות; 7 כסלו אינו "precise" ואינו בוחר את השנה; ליקוי הרוחב שהיה נושא אותו הוא תוספת ל־Josephus.14 בשדה עומד Barnes בלא מענה; בדוסייה זה התא סגור.

ינואר 1 לפנה״ס — SY. הוא אינו שורד, וזאת על ארבע רגליים: שנת 43 של Antipas, הבקרות החיצוניות הבלתי מופרכות של Barnes, עידן Paneas שאינו יכול לעמוד מאוחר מ־2/1 לפנה״ס, וחוסר האפשרות על 36 לפנה״ס של Zuckermann בעוד Wacholder עצמו מחזיק ב־37. מוסכמת התשרי הלא־כוללנית של Steinmann ו־Young אינה נושאת את התא מעל רגליים אלה. מוות בינואר 1 לספירה, אחר הליקוי החלקי של 29 בדצמבר 1 לפנה״ס, נופל מקל וחומר על שלוש מהן, ועמו המוות של Mahieu ב־9 במרץ 1 לספירה (Mahieu 2012): שנת 43 של Antipas תיפול על 43 לספירה, ארבע שנים אחרי הדחתו; עידן Paneas אינו יכול לעמוד מאוחר מ־2/1 לפנה״ס; ו־Gaius, קונסול באנטיוכיה ב־1 בינואר 1 לספירה, אינו יכול לשבת ב־consilium של Augustus אחרי מוות ב־1 לספירה.15 לא הליקוי ממית את התא הזה, אלא הרגליים האלה.

החשבון. שני שורדים, שניים שהוצאו. אביב 4 לפנה״ס הוא ברור הזול ביותר; חורף 4/3 לפנה״ס שורד רק עם ליקוי מנותק. שעון המסע מוציא רק את הקיצון, שעון המחלה הוא טופוס, וסריקת Ptolemaeus מתמחרת את בלוק 2 של Kushnir-Stein בלא לשוברו; מה שמפריד בין השניים הוא חשבון הימים. אין זה מוכרע על המקורות, שכן חורף 4/3 נופל רק אם קוראים את הליקוי כשעון, וזו קריאה, לא נתון. אך הציר כבר אינו נשען בשערה, ולכן HV מחזיק: אביב 4 לפנה״ס; החורף של 4/3 נותר אפשרי, אך סביר פחות. תחת אביב 4 נופל המוות בסביבות 1-3 באפריל 4 לפנה״ס.

מה שהציר כן עושה הוא לחלק את הקצה המאוחר של החלון. תחת אביב 4 רץ אותו קצה אל 5 לפנה״ס: כל לידה ב־4 לפנה״ס עומדת אחר המוות. הטבלה מחשבת עם טבילה ב־15 בתשרי 27 לספירה (5 באוקטובר). עם גבול השנה ה־15 של טיבריוס ב־20 באוקטובר 27 נופלת הטבילה מאוחר יותר, בסוף הסתיו של 27 או בחורף 27/28, וכל גיל יוצא גבוה ב־0,4 שנה לכל היותר. הגילים מדויקים, בשנים ובעשיריות. בחישוב מדויק עשויה 15 בתשרי 6 לפנה״ס (31,9) לגלוש אז מעבר לשפת הרצועה; בשנים שלמות אין הטבילה המאוחרת משנה שום תא של החלון, ובתאי השנה של הרצה B רק את 6 לפנה״ס, הנושרת אם טבילה בחורף נמנית כטבילה 28 (§9.3). בטבילה ב־15 בתשרי 27 לספירה הגילים הם:

ה־31 הרחב אינו תלוי בשום עונת מוות; ה־30 הצר תלוי אך ורק בענף היקר יותר. ה־ὡσεί של לוקאס נושא 31 ו־31½ בלא עלות על הרצועה שעבודה זו נוקטת (28-32); רק קריאה "בדיוק שלושים" מציבה עליה מחיר של שנה אחת, וקריאה זו אינה בטקסט.16

6.3 עונת הלידה: כלל המסגרת והאילוצים

שני כללים קודמים וחלים על כל שלושת הצדדים בשווה. התכנסות טיפולוגית אינה מתארכת, ובחינה שכל השערה עומדת בה אינה מבחינה. ובחומר של Josephus החג הנקוב הוא אופרטור־המון, לא אופרטור־תיארוך: החג אינו תאריך. מי שמניח לידה על חג צריך אפוא דבר אחר בידו מלבד החג.

b. ראש השנה י׳ ע״ב–י״א ע״א. ברייתא אחת, שלוש תוצאות: תשרי אצל ר׳ אליעזר, ניסן אצל ר׳ יהושע, 25 בדצמבר דרך העתקתו של Augustinus אל ההריון. קלשון, לא פסק — ושני התנאים מציבים את יצחק על הפסח.

משמרות הכהונה. הן אינן בוחרות: סוכות 5 לפנה״ס עומד על +8,9 שבועות, פסח 5 לפנה״ס על +10,3, שניהם בתוך הסבולת של השרשרת; המודל הרציף אינו מניב תשרי מחוץ ל־3 לפנה״ס.

השביט. Ho מס׳ 63 עמד בכל קריאה של החודש הסיני ב־22 באפריל 5 לפנה״ס ברקיע.17 הוא מצביע על עונה תחת שתי הנחות בלתי נמדדות: שהוא הכוכב של מתי, ושהוא מסמן את הלידה עצמה.

ἐν τῇ ἀνατολῇ. אם הביטוי מציין את הזריחה ההליאקית, השביט אינו עומד בו.18 אחד מן השניים חייב להיסוג.

היום השמיני. לידה ב־15 בתשרי נותנת מילה ב־22 בתשרי, שמיני עצרת, היום שאותו מקדשים ויקרא כג:לו וכג:לט עצמם כ"השמיני"; 15 בניסן ו־1 בתשרי אינם נותנים זאת. זהו סכום על ההשערה, לא נתון חיצוני, והיום ה־40 אינו מניב דבר מסוכות (24/25 בחשוון).

עדות עתיקה. אין מקור לפני המאה השלישית נוקב עונת לידה. לאביב הימים המחושבים העתיקים ביותר ("האחרים" של Clemens: 19/20 באפריל, 20 במאי; De Pascha Computus משנת 243: 28 במרץ), לחורף הליטורגיים העתיקים ביותר (הכרונוגרף משנת 354; Epiphanius בערך 375).19 לתשרי אין אף אחד.

מפקד ועונת המסע. Beckwith נוקב "August to October" — טיעון סתווי מן המחבר שהדוסייה החזיקו כמשוחד לטובת דצמבר.20 הוא מצביע הרחק מן החורף.

דברים טז:טז. אילוץ העלייה לרגל של Lanser: בכל שלושת חגי העלייה לרגל מקומו של יוסף בירושלים, לא בבית לחם (Lanser, "Pinpointing the Date of Christ's Birth", ABR 2019). הוא פוגע בסוכות ובפסח בשווה; הוא הטיעון היחיד המציב את החורף מעל שני החגים. Lanser עצמו עובר על פניו אל 1 בניסן, דרך המשכן של שמות מ:ב, לד, לא דרך יוחנן א:יד וסוכות.

שמות מ:ב ומ:יז. אב־הטיפוס של ה־σκηνή של יוחנן א:יד עומד על 1 בניסן — כנגד סוכות.

Hippolytus, In Dan. IV.23. תאריך החורף נעדר ב־J וב־Georg, מחוק ב־A, ו־A נושא תאריך אפריל בין סוגריים מרובעים; Bonwetsch: "doch dürften J und Georg die ursprüngliche Lesart darbieten".21

6.4 שלוש עונות, שלושה חשבונות

סוכות — ציפיית העבודה של HV. היא שורדת; דבר אינו מוציא אותה. המשמרות אינן בוחרות, השביט עולה לה שנה לכל היותר, החלון מתיר אותה, ועונת המסע של המפקד מצביעה לכיוונה. מחירה ממין אחד: טיפולוגיה, ועוד סכום אחד (היום השמיני). כנגד זה עומד הפריט הכבד ביותר של כל הטריפטיך: אפס עדות עתיקה. Clemens, הכרונוגרף ו־Epiphanius מאשרים בעצמאות אותה שתיקה על יום סתווי, ומגן אקדמי אין. עד המפתח מן התלמוד חותך לשני צדדים, עם יצחק על הפסח בצד האחר. רשת שבעת החגים שלה עצמה מציבה את סוכות בהשלמה, לא בהתחלה — מתח שסניגור התא עצמו נוקב כ"התוצאה מכוונת את ההנחה". אב־הטיפוס של האוהל עומד על 1 בניסן. לוקאס אינו נוקב סוכות בשום מקום. דברים טז:טז לא הוסר. על השאלה השלישית: ההתכנסות תשרי־457, טבילה תשרי 27 לספירה, לידה בסוכות (הטבילה עצמה, תחת גבול השנה ה־15 של טיבריוס, 20 באוקטובר 27, נופלת מאוחר יותר: בסוף הסתיו של 27 או בחורף 27/28) היא "העדפת סתיו אחת מוחלת שלוש פעמים, לא שלושה עדים", והיום השמיני הוא סכום המשיב את הנחתו שלו.

בקצה המוקדם עומד סוכות 7 לפנה״ס תחת לחץ: הפסקה של Smallwood עצמה מוציאה אותו בכל ארבעת תרחישי המוות.22 אצל Maier סוכות כמועמד לידה אינו מופיע, אצל Smallwood עונת הלידה כלל אינה מופיעה.23

אביב. הוא שורד. הוא מחזיק ברגל הלא־טיפולוגית החזקה ביותר של הטריפטיך, השביט, והוא נושא טיפולוגיה קנונית.24 מחירו: אין זריחה הליאקית, התנגשות חזיתית עם הקריאה הטכנית הציבורית של הביטוי. הכרונולוגיה של השירות אצל Humphreys (טבילה 29 לספירה, צליבה 33 לספירה) עומדת כנגד זו של הכרך הנלווה (Visser, 2026a: טבילה אחרי 20 באוקטובר 27 לספירה, צליבה 25 באפריל 31 לספירה). רגל המפקד הלכה; המשמרות עומדות על 10,3 שבועות; שרשרת 40 הימים נסגרת רק אם השביט נראה מאוחר בחודש הסיני לראשונה; שנתו של Clemens עצמו היא 3/2 לפנה״ס, מחוץ לחלון. ההנחה השקטה היא שהשביט הוא הכוכב ומסמן את הלידה עצמה — לא נמדד. ותחת סעיף השנתיים של מתי ב:טז השביט מתיישב עם כל עונה של 6 לפנה״ס: הוא אינו בוחר דבר ומותיר את סוכות 6 לפנה״ס על כנו.

חורף — בצורתה החזקה ביותר 6 בינואר, לא 25 בדצמבר. היא שורדת כמועמדת מותרת. מחירה: אין עד לפני המאה השלישית, הכול קליטה וחישוב. Hippolytus מכורסם ביקורת־טקסט. Clemens אינו נוקב את התאריך, והקריאה של השנים המעורפלות המשׂימה בפיו 6 בינואר נוגדת את הלוח האלכסנדרוני הרשמי — בלא הנחה זו נותר 18 בנובמבר. ה־Koreion, "הבתולה ילדה את ה־Aiōn" ב־6 בינואר, יוצא מפי עד המפתח שלה עצמה, Epiphanius.25 המפקד מצביע אל אוגוסט־אוקטובר; 25 בדצמבר ו־6 בינואר מוציאים זה את זה; יום הלידה המחושב העתיק ביותר, זה של 243, הוא יום אביב. על השאלה השלישית: הנחת השנים המעורפלות היא המוסכמה שעליה עומדת כל מפת 6 בינואר והיא אינה מוגנת בעצמאות; בקרתה הבלתי תלויה היחידה, פגיעת הפסח האפרילית, נוחתת ב־29 לספירה — שנת צליבה שאותו כרך דוחה. Beckwith קושר את 25 בדצמבר לנקודת ההיפוך רק "possibly"; אצל עד המפתח עצמו עומד אותו הסבר בתנאי. סוכות והאביב מוציאים את דמותם מן הקנון, החורף רק מן הקליטה — צפיפות טיפולוגית חלשה ביותר.

6.5 החשבון — והשרשרות

במידה הקבועה לא נמדדה שום עונה. כל השלוש הן מועמדות מותרות, בלתי נמדדות. אם נכפה דירוג לפי צפיפות טיפולוגית — וזה אינו ממצא — אז סוכות והאביב מסתיימים בשווה בראש, שניהם עם טיפולוגיה קנונית, האביב עם פריט לא־טיפולוגי מותנה אחד נוסף וסוכות עם פירוש המפקד; החורף נשאר צעד אחד מאחור, עם קליטה בלבד. לפי פוסטולטים אף אחת מן השלוש אינה מתארכת. סוכות שורד רק כציפיית עבודה על דמות. מחירה הפתוח הכבד ביותר קבוע בכך: שום מקור עתיק אינו מציב את הלידה בתשרי, ועד המפתח שלה חותך לשני צדדים.

השרשרות אינן מניבות עונת לידה עצמאית. C, SY ו־CA נבדלות על שנת הלידה וכלל המניין, לא על החודש; העונה אורתוגונלית ובלתי מוגדרת עבור שלושתן. השנה המאוחרת של SY ו־CA (3/2 לפנה״ס) נשענת, דרך מתי 2, על המוות בינואר 1 לפנה״ס, ותת־ציר זה סגור. תא החורף־3/2 המשתמע שלהן נופל עם שנתו, לא עם עונתו.

6.6 מה היה שובר את התאים

סוכות נופל אם 9/10 באב 70 לספירה נקבע וגם רציפות הסיבוב של משמרות הכהונה על פני 78 שנה מודגמת: אז נעשה חודש המשמרת דטרמינטית כסלו או חשוון, לא תשרי. מפריך זה קפץ למחצה. העוגן נסגר בשבת 4 באוגוסט 70 לספירה, בלא שבוע סבולת; הסיבוב על פני 78 שנה נותר בלתי ניתן לסגירה. עקרונית פתוח, למעשה אינרטי — ואילו היה קופץ, היה זה כנגד סוכות וגם פסח.

האביב נופל אם תאריך־יום 干支 מציב את התצפית הראשונה של השביט בין 10 ל־23 במרץ 5 לפנה״ס: אז נופלת צורת הפסח. פתוח.

החורף נופל אם שני המרווחים של Clemens (194 ש׳ 1 ח׳ 13 י׳ ו־163 ש׳ 9 ח׳ 24 י׳) אינם ניתנים להחזקה תחת אורך שנה אחד.26 פתוח; היוונית של Strom. 1.21 לא נראתה בידי אף אחד משלושת הסניגורים — הפריט המשותף החשוב ביותר.

לעונת המוות יש כעת מפריך, והוא מונח על הקצה העליון של חשבון הימים (§6.1). אותו קצה הוא שיפוט: מקור הנותן לתסיסה של AJ 17.206-212, או לכל חוליה בלתי נמנית אחרת של השרשרת, משך של שבועות, יביא את המרווחים הארוכים יותר אל תוך החלון ויחזיר את הציר לשערה. בכיוון האחר נופל חורף 4/3 כליל אם הערת הליקוי של 17.167 מתבררת בעליל כבאה מן המקור הכרונולוגי ש־Josephus הולך בעקבותיו, ולא כתוספתו הספרותית. איגרת רומא כשעון שני מעולם לא נבדקה.

6.7 מה מניבה העונה

חשבון שני תת־הצירים יחדיו: עונת המוות היא אביב 4 לפנה״ס; החורף של 4/3 נותר אפשרי, אך סביר פחות, שכן הוא שורד רק עם ליקוי מנותק. עונת הלידה בלתי מוגדרת, כשסוכות והאביב שווים על טיפולוגיה קנונית והחורף צעד מאחור — אף אחת מן השלוש אינה ניתנת לכתיבה כממצא. זו התוצאה, לא היעדרה. המקורות אומרים על החודש פחות משהם אומרים על השנה, ושיטה המונה את המחיר יכולה רק לדווח על ההפרש הזה, לא להסירו.

מה שהעונות כן עושות הוא לצבוע את קצה החלון. סוכות 5 לפנה״ס אינו תלוי בשום עונת מוות והוא איתן על פני שני השורדים; סוכות 4 לפנה״ס תלוי אך ורק בחורף 4/3, הענף היקר יותר; סוכות 7 לפנה״ס נופל מחוץ להרצה B על רצועת הגיל של Plummer (§9.2) ואף עומד תחת לחצה של Smallwood. החלון עצמו — 6-4 לפנה״ס, רצועת שנים בלא עונה — אינו נקבע על ציר זה אלא על ציר מתי וציר הטבילה (פרקים 4, 8 ו־9); עונת המוות צובעת רק את הקצה המאוחר. על אותו קצה 5 לפנה״ס הוא הסביר ביותר — על איתנות, לא על מחיר נמוך יותר. מי שרוצה להחזיק את הקצה המאוחר על 4 לפנה״ס, קונה עבור זאת את עונת המוות היקרה יותר; מי שנוקט 5 לפנה״ס, אינו קונה דבר.