שיטה: השערים, התווים, הרוּבּריקה, ומה פירושו של "אילוץ" כאן
7 דק׳ קריאה
העמקות:
עבודה זו היא גזירה, לא סקר של השדה. היא מקימה מרחב משתנים — בחירות המניין שבהן תלויים שנת מותו של הורדוס ועמה חלון הלידה — מקודדת כל נתון ראשוני כפרדיקט הממית או מתמחר תאים באותו מרחב, מריצה את המרחב וקוראת אילו תאים שורדים ובאיזה מחיר. כל טענה מכאן ואילך ניתנת לייחוס אל פרדיקט כזה, וכל פרדיקט אל מקור. מה שאינו ניתן לייחוס אל מקור — אינו בה.
הפרוטוקול שתחתיו נעשה הדבר מונה 15 שערים. אף אחד מהם לא תוכנן מתוך תאוריה; כל שער נוסף לאחר ששגיאה במחקר נעשתה נראית וניתנה לשיום. יחדיו הם חוסמים שלוש צורות כשל. הראשונה: המרת אי־ודאות בביטחון, משום שביטחון נשמע שימושי יותר — "ייתכן" שלוש פסקאות אחר כך נעשה "אם כן". השנייה: שקילת מכובּדוּת במקום ראיה — עמדה שנותרת עומדת משום שהיא הקונסנזוס, לא משום שהנתונים נושאים אותה. השלישית: ניפוח מעמדו של הנושא — דבר שנמסר, תקציר, תרגום, שכבת OCR, דוח של סוכן חיפוש, הנושא את תווית המדידה הישירה. כנגד השלישית נבנו התווים.
השערים הנושאים. שער 1: אין טענה שלילית — "אין מקור", "אפס אזכורים" — בלא שלוש סריקות חיפוש, שהשלישית שבהן לשונה: מי היה מפריך זאת אילו התקיים, והיכן עומד אותו טקסט? שער 3: היריב מצוטט, לא משוחזר; עמדה משוחזרת אין להפריך. שער 5: ראשוני או כלום; שום מסירה אינה נושאת משקל בטיעון. שער 13: המדף העצמי תחילה; ביקורת, שאילתת חיפוש, דוח סוכן — טענה הם, לא מדידה. מעבר בכל השערים אינו עושה טענה לאמת. הוא עושה את מעמדה כן ובר־בחינה בידי צד שלישי; יותר מזה אין עבודה זו מבטיחה.
אילוץ ושרשרת
אילוץ הוא נתון ראשוני המצמצם את מרחב המשתנים: מספר שנות מלכות אצל Josephus, מטבע, לגַט, משמרת כהונה, מפקד. אילוץ אינו טיעון ואינו קריאה; הוא הנתון עצמו, בצורת פרדיקט האומר כן או לא על כל תא של המרחב — או, במקום שאפשר לתמחר את הנתון ולהסירו במחיר, כמה אותו מחיר. כל אילוץ שייך למקור ולתו.
שרשרת היא פרופיל של בחירות מניין: מאיזו שנת עוגן סופרים, כוללני או לא־כוללני, עם ראש שנה בניסן או בתשרי, עם הקדמת תיארוך או בלעדיה. שלוש שרשרות פורשׂות את השדה. C היא הקונסנזוס בקו של Schürer: מינוי 40 לפנה״ס, כיבוש ירושלים 37 לפנה״ס, מניין כוללני, ראש שנה בניסן; שנת מוות 4/3 לפנה״ס. SY היא שרשרתם של Steinmann ו־Young: מינוי 39 לפנה״ס, כיבוש 36 לפנה״ס, מניין לא־כוללני עם החריג "when an ordinal number is used", ראש שנה בתשרי; שנת מוות 1 לפנה״ס, ינואר. CA היא Cameron: מינוי 40/39 לפנה״ס, כיבוש 37 לפנה״ס, הקדמת תיארוך, ניסן; מספרי שנות המלכות מניבים 4/3, וכלל ההקדמה שלו דוחף הלאה אל 3/2 לפנה״ס. עמדתה של עבודה זו עצמה, מכאן ואילך HV, חולקת עם C את מכונת החישוב — אותם ארבעה ערכי קלט על ציר הורדוס — אך לא את כל התוצאות: על ציר הטבילה (מניין טיבריוס, 69 שבועי השנים) היא עומדת בנפרד, ועל עונת המוות היא שומרת הסתייגות ש־C אינה עושה: אביב 4 לפנה״ס; החורף של 4/3 נותר אפשרי, אך סביר פחות. שרשרת אינה מחנה אלא פרופיל חישוב; רק תוצאותיה נערכות בהשוואה.
הרוּבּריקה וחשבון העלות
כיצד נוהגת שרשרת בנתון נרשם באות אחת. L: היא קוראת אותו כפשוטו, בלא פעולה. T: היא סופרת אותו לפי מוסכמת המניין המוצהרת שלה — כוללני, לא־כוללני, מקדים, ניסן או תשרי. הדבר לגיטימי ואינו תוכחה; לשרשרת מותר שתהא לה מוסכמה, ובלבד שתוצהר מראש ותוחל בכול. P: היא מציבה הנחה מחוץ לאותה מוסכמה כדי להתאים את הנתון. V: היא מכריזה על הנתון כשגוי — Josephus טעה. E: היא מתקנת כנגד כתבי היד. U: היא מותירה אותו כחריגה בלתי פתורה.
חשבון העלות מונה את האותיות הללו על פני 20 הנתונים של התוצאה. עלותה הקשה של שרשרת היא V ועוד E: את מה שעליה לדחות או לשנות כנגד המסורת. P רכה יותר — הנחה עשויה להיות אמת — אך נספרת עמן. הפרופיל, בטרם החשבון עצמו: C נושאת אפס דחיות ואפס תיקונים; CA דחייה אחת; SY שלוש דחיות ושמונה הנחות. C היא הקריאה הזולה ביותר, SY היקרה ביותר. מנוסח כך אין זה פסק דין אלא סכום, וזו הכוונה. חשבון זה לא נכתב במלואו בשום מקום קודם לכן; הוא הראשון מבין שלושה מקומות שבהם עבודה זו מודדת דבר שלא נמדד לפניה. השני הוא החשבון על העונה, שעד כה עמדו בו סניגורים בלא חשבון. השלישי הוא ההפרש שבין שתי ההרצות.
התווים
כל רשומה — כל אילוץ, כל קריאה של מקור, כל חישוב — נושאת תווית לסוג המקור שממנו היא באה. נראה במקור (וגם נראה במו עיניי): נראה בטקסט הראשוני עצמו, כבבואת דף, מניין עצמי או חישוב עצמי. מתועד: מסירה — תקציר, תרגום, OCR, פיסוק עורך; אינו נושא משקל בפני עצמו. מחושב: נגזר במכונה או בחשבון. מפורש: קריאה או הסקה, לא מדידה. לא נראה: לא נבחן, ולפיכך בלא משקל. שער 15, כלל הנושא, מציב לפני התו שדה נוסף, נראה במו עיניי או נמסר, ואוסר על פרפרזה להיות חדה מן המחבר: "לאו דווקא" אינו "לא". מכאן ואילך נופל התו רק במקום שהוא נוגע לעניין — במקום שנתון מהלך בספרות כמדידה ובעיון מתגלה כמסירה, או להפך.
שתי הרצות
המרחב מורץ פעמיים. הרצה A היא עצמאית: רק אילוצים שאינם תלויים בציר הצליבה — שנות המלכות של הורדוס, מטבעות, לגטים, מתי 2, ספרות אבות הכנסייה, משמרות כהונה, מפקד, לוקאס 1:5, שמיטה. אין עוגן ב־27 לספירה, אין לוקאס 3:23. הרצה B היא מצומדת: הרצה A בתוספת ציר הטבילה — השנה ה־15 של טיבריוס, לוקאס 3:23, עוגן 69 שבועי השנים ב־27 לספירה.
ההפרש שבין השתיים הוא כשלעצמו תוצאת מדידה. הוא מודד כמה חבה חלון הלידה לציר הטבילה והצליבה, ומכאן כמה מחדותו של החלון נעלם כאשר אותו ציר נתון במחלוקת. הפרש זה לא נמדד מעולם קודם לכן; שתי התוצאות עומדות מכאן ואילך זו לצד זו.
מידה אחת
שער 11 הוא דרישת הסימטריה. מידה אחת, קבועה מראש, מוחלת באורח שווה על C, SY, CA ועל עמדותיה המבחינות של HV. אין פטור לשום שרשרת, ואין מכשול נוסף לשום שרשרת. המידה מורכבת מארבע שאלות, המוצגות לכל צד. הראשונה היא ההיגיון הפנימי: האם ההסקה נובעת מן ההנחות, או שיש "highly likely" במשפט הציר שנעשה ודאות במסקנה? השנייה היא הלכידות החיצונית: האם התוצאה מתנגשת במשהו שכבר נמדד? השלישית היא קריאת המקור: האם זה כתוב, או שקוראים זאת לתוכו — עם סימני שאלה, סוגריים מרובעים ו"possibly" הנספרים בחשאי? הרביעית תובעת מפריך: איזה נתון היה שובר עמדה זו, והאם חיפשו אותו נתון?
שתי תולדות. הקונסנזוס אינו השערת אפס שעל היריבות להביס; הוא טענה ונבחן כטענה, באותן ארבע שאלות (שער 8). וציפייתו של HV — לידה ב־5–4 לפנה״ס, מתוך 69 שבועי השנים — היא השערה, לא קלט; היא עומדת בצד הנבחן, לא בצד הבוחן. להיות מחמיר משום שממצא מסייע ל־HV הוא כשלעצמו אי־סימטריה, במהופך. המידה אחת היא, או שאין זו מידה.
המילה החסרה
עבודה זו אינה מוכיחה דבר, וצורת הבינוני הפעול של אותו פועל אינה מופיעה בטקסט. מה שהיא טוענת הוא קריאה זולה ביותר ומחירי היריבות לצדה: התכנסות של אילוצים בלתי תלויים אל תא אחד, ומספר עבור מה שעולה כל תא אחר. במקום שהאילוצים אינם מתכנסים — עונת המוות של הורדוס, עונת הלידה — אומרת זאת העבודה, וסופרת זאת כתוצאה. שאלה הנותרת פתוחה משום שהמקורות אינם סוגרים אותה היא מדידה. שאלה הנסגרת משום ששאלה סגורה נקראת יפה יותר היא צורת הכשל הראשונה.
עבודה זו היא גזירה, לא סקר של השדה. היא מקימה מרחב משתנים — בחירות המניין שבהן תלויים שנת מותו של הורדוס ועמה חלון הלידה — מקודדת כל נתון ראשוני כפרדיקט הממית או מתמחר תאים באותו מרחב, מריצה את המרחב וקוראת אילו תאים שורדים ובאיזה מחיר. כל טענה מכאן ואילך ניתנת לייחוס אל פרדיקט כזה, וכל פרדיקט אל מקור. מה שאינו ניתן לייחוס אל מקור — אינו בה.
הפרוטוקול שתחתיו נעשה הדבר מונה 15 שערים. אף אחד מהם לא תוכנן מתוך תאוריה; כל שער נוסף לאחר ששגיאה במחקר נעשתה נראית וניתנה לשיום. יחדיו הם חוסמים שלוש צורות כשל. הראשונה: המרת אי־ודאות בביטחון, משום שביטחון נשמע שימושי יותר — "ייתכן" שלוש פסקאות אחר כך נעשה "אם כן". השנייה: שקילת מכובּדוּת במקום ראיה — עמדה שנותרת עומדת משום שהיא הקונסנזוס, לא משום שהנתונים נושאים אותה. השלישית: ניפוח מעמדו של הנושא — דבר שנמסר, תקציר, תרגום, שכבת OCR, דוח של סוכן חיפוש, הנושא את תווית המדידה הישירה. כנגד השלישית נבנו התווים.
השערים הנושאים. שער 1: אין טענה שלילית — "אין מקור", "אפס אזכורים" — בלא שלוש סריקות חיפוש, שהשלישית שבהן לשונה: מי היה מפריך זאת אילו התקיים, והיכן עומד אותו טקסט? שער 3: היריב מצוטט, לא משוחזר; עמדה משוחזרת אין להפריך. שער 5: ראשוני או כלום; שום מסירה אינה נושאת משקל בטיעון. שער 13: המדף העצמי תחילה; ביקורת, שאילתת חיפוש, דוח סוכן — טענה הם, לא מדידה. מעבר בכל השערים אינו עושה טענה לאמת. הוא עושה את מעמדה כן ובר־בחינה בידי צד שלישי; יותר מזה אין עבודה זו מבטיחה.
אילוץ ושרשרת
אילוץ הוא נתון ראשוני המצמצם את מרחב המשתנים: מספר שנות מלכות אצל Josephus, מטבע, לגַט, משמרת כהונה, מפקד. אילוץ אינו טיעון ואינו קריאה; הוא הנתון עצמו, בצורת פרדיקט האומר כן או לא על כל תא של המרחב — או, במקום שאפשר לתמחר את הנתון ולהסירו במחיר, כמה אותו מחיר. כל אילוץ שייך למקור ולתו.
שרשרת היא פרופיל של בחירות מניין: מאיזו שנת עוגן סופרים, כוללני או לא־כוללני, עם ראש שנה בניסן או בתשרי, עם הקדמת תיארוך או בלעדיה. שלוש שרשרות פורשׂות את השדה. C היא הקונסנזוס בקו של Schürer: מינוי 40 לפנה״ס, כיבוש ירושלים 37 לפנה״ס, מניין כוללני, ראש שנה בניסן; שנת מוות 4/3 לפנה״ס. SY היא שרשרתם של Steinmann ו־Young: מינוי 39 לפנה״ס, כיבוש 36 לפנה״ס, מניין לא־כוללני עם החריג "when an ordinal number is used", ראש שנה בתשרי; שנת מוות 1 לפנה״ס, ינואר. CA היא Cameron: מינוי 40/39 לפנה״ס, כיבוש 37 לפנה״ס, הקדמת תיארוך, ניסן; מספרי שנות המלכות מניבים 4/3, וכלל ההקדמה שלו דוחף הלאה אל 3/2 לפנה״ס. עמדתה של עבודה זו עצמה, מכאן ואילך HV, חולקת עם C את מכונת החישוב — אותם ארבעה ערכי קלט על ציר הורדוס — אך לא את כל התוצאות: על ציר הטבילה (מניין טיבריוס, 69 שבועי השנים) היא עומדת בנפרד, ועל עונת המוות היא שומרת הסתייגות ש־C אינה עושה: אביב 4 לפנה״ס; החורף של 4/3 נותר אפשרי, אך סביר פחות. שרשרת אינה מחנה אלא פרופיל חישוב; רק תוצאותיה נערכות בהשוואה.
הרוּבּריקה וחשבון העלות
כיצד נוהגת שרשרת בנתון נרשם באות אחת. L: היא קוראת אותו כפשוטו, בלא פעולה. T: היא סופרת אותו לפי מוסכמת המניין המוצהרת שלה — כוללני, לא־כוללני, מקדים, ניסן או תשרי. הדבר לגיטימי ואינו תוכחה; לשרשרת מותר שתהא לה מוסכמה, ובלבד שתוצהר מראש ותוחל בכול. P: היא מציבה הנחה מחוץ לאותה מוסכמה כדי להתאים את הנתון. V: היא מכריזה על הנתון כשגוי — Josephus טעה. E: היא מתקנת כנגד כתבי היד. U: היא מותירה אותו כחריגה בלתי פתורה.
חשבון העלות מונה את האותיות הללו על פני 20 הנתונים של התוצאה. עלותה הקשה של שרשרת היא V ועוד E: את מה שעליה לדחות או לשנות כנגד המסורת. P רכה יותר — הנחה עשויה להיות אמת — אך נספרת עמן. הפרופיל, בטרם החשבון עצמו: C נושאת אפס דחיות ואפס תיקונים; CA דחייה אחת; SY שלוש דחיות ושמונה הנחות. C היא הקריאה הזולה ביותר, SY היקרה ביותר. מנוסח כך אין זה פסק דין אלא סכום, וזו הכוונה. חשבון זה לא נכתב במלואו בשום מקום קודם לכן; הוא הראשון מבין שלושה מקומות שבהם עבודה זו מודדת דבר שלא נמדד לפניה. השני הוא החשבון על העונה, שעד כה עמדו בו סניגורים בלא חשבון. השלישי הוא ההפרש שבין שתי ההרצות.
התווים
כל רשומה — כל אילוץ, כל קריאה של מקור, כל חישוב — נושאת תווית לסוג המקור שממנו היא באה. נראה במקור (וגם נראה במו עיניי): נראה בטקסט הראשוני עצמו, כבבואת דף, מניין עצמי או חישוב עצמי. מתועד: מסירה — תקציר, תרגום, OCR, פיסוק עורך; אינו נושא משקל בפני עצמו. מחושב: נגזר במכונה או בחשבון. מפורש: קריאה או הסקה, לא מדידה. לא נראה: לא נבחן, ולפיכך בלא משקל. שער 15, כלל הנושא, מציב לפני התו שדה נוסף, נראה במו עיניי או נמסר, ואוסר על פרפרזה להיות חדה מן המחבר: "לאו דווקא" אינו "לא". מכאן ואילך נופל התו רק במקום שהוא נוגע לעניין — במקום שנתון מהלך בספרות כמדידה ובעיון מתגלה כמסירה, או להפך.
שתי הרצות
המרחב מורץ פעמיים. הרצה A היא עצמאית: רק אילוצים שאינם תלויים בציר הצליבה — שנות המלכות של הורדוס, מטבעות, לגטים, מתי 2, ספרות אבות הכנסייה, משמרות כהונה, מפקד, לוקאס 1:5, שמיטה. אין עוגן ב־27 לספירה, אין לוקאס 3:23. הרצה B היא מצומדת: הרצה A בתוספת ציר הטבילה — השנה ה־15 של טיבריוס, לוקאס 3:23, עוגן 69 שבועי השנים ב־27 לספירה.
ההפרש שבין השתיים הוא כשלעצמו תוצאת מדידה. הוא מודד כמה חבה חלון הלידה לציר הטבילה והצליבה, ומכאן כמה מחדותו של החלון נעלם כאשר אותו ציר נתון במחלוקת. הפרש זה לא נמדד מעולם קודם לכן; שתי התוצאות עומדות מכאן ואילך זו לצד זו.
מידה אחת
שער 11 הוא דרישת הסימטריה. מידה אחת, קבועה מראש, מוחלת באורח שווה על C, SY, CA ועל עמדותיה המבחינות של HV. אין פטור לשום שרשרת, ואין מכשול נוסף לשום שרשרת. המידה מורכבת מארבע שאלות, המוצגות לכל צד. הראשונה היא ההיגיון הפנימי: האם ההסקה נובעת מן ההנחות, או שיש "highly likely" במשפט הציר שנעשה ודאות במסקנה? השנייה היא הלכידות החיצונית: האם התוצאה מתנגשת במשהו שכבר נמדד? השלישית היא קריאת המקור: האם זה כתוב, או שקוראים זאת לתוכו — עם סימני שאלה, סוגריים מרובעים ו"possibly" הנספרים בחשאי? הרביעית תובעת מפריך: איזה נתון היה שובר עמדה זו, והאם חיפשו אותו נתון?
שתי תולדות. הקונסנזוס אינו השערת אפס שעל היריבות להביס; הוא טענה ונבחן כטענה, באותן ארבע שאלות (שער 8). וציפייתו של HV — לידה ב־5–4 לפנה״ס, מתוך 69 שבועי השנים — היא השערה, לא קלט; היא עומדת בצד הנבחן, לא בצד הבוחן. להיות מחמיר משום שממצא מסייע ל־HV הוא כשלעצמו אי־סימטריה, במהופך. המידה אחת היא, או שאין זו מידה.
המילה החסרה
עבודה זו אינה מוכיחה דבר, וצורת הבינוני הפעול של אותו פועל אינה מופיעה בטקסט. מה שהיא טוענת הוא קריאה זולה ביותר ומחירי היריבות לצדה: התכנסות של אילוצים בלתי תלויים אל תא אחד, ומספר עבור מה שעולה כל תא אחר. במקום שהאילוצים אינם מתכנסים — עונת המוות של הורדוס, עונת הלידה — אומרת זאת העבודה, וסופרת זאת כתוצאה. שאלה הנותרת פתוחה משום שהמקורות אינם סוגרים אותה היא מדידה. שאלה הנסגרת משום ששאלה סגורה נקראת יפה יותר היא צורת הכשל הראשונה.