הגרסה הקודמת של הפרק הזה הציבה 10 מורי דרך זה לצד זה, קראה להם בלתי תלויים והודתה בסופה שאחרי ניכוי ההנחות המשותפות נותרו "כשניים וחצי". שני המספרים עמדו בפרק אחד. הפרק הזה סופר פעם אחת, באמת מידה אחת, וקובע את אמת המידה לפני שהספירה מתחילה: הַשְׁמט במחשבה את Casus 31 ואת חלון הלידה של ישוע. מה מניב אז כל קו מעצמו?
התוצאה עומדת בראש, משום שהיא מסדרת את השאר. בלא ציר היום אין שום קו מניב את שנת 31. דניאל 9 נותן את הטבילה ב־27, תחת הנחות שפרק 3 ("הצו") כותב במלואן. פילטוס, קיפא ושכבת הרעידה של עין גדי נותנים חלון מ־26 עד 36. התלמוד ואבות הכנסייה נותנים אווירה סביב 30. השנה עצמה באה מCasus 31: יום השבוע של 14 בניסן וארבעת הפסחים של יוחנן. Casus 31 אומר זאת בלא עקיפין: "חלון הפעילות הוא הכברה; היום הוא היד השולחת דרכה" (Casus 31, פרק 9). הפרק הזה מתאר את הכברה.
קו שאינו בוחר את השנה עדיין יכול לשאת אותה: הוא יכול להתיר את 31, לנטות אליה, או להציב את הגדר שבתוכה חייבת ליפול כל שנה מועמדת. המשקל הזה נקוב לכל קו, בשלוש מחלקות: קווים העומדים בנפרד מציר היום, קווים התלויים בו או בכפתור מניין שהם חולקים עם קו אחר, וקווים המציירים רק את האווירה. מה שנקרא בגרסה הקודמת "נושא" ובעיון נוסף תלוי בכפתור, נרשם כאן כתלות; מה שנשען על שרשרת שמיטה אחת שהיצירה אינה משתמשת בה עוד, בטל.
2 · הקווים בתמונה אחת
שולחן העבודההספירה, לפי קו
קו
יסוד
מניב מעצמו
מחלקה
תלוי במה
דניאל 9 מעזרא 7
תשרי 457 + 483 שנה
טבילה 27
בלתי תלוי, תחת הנחות
שבועי שנים; עזרא 7 כצו; העידן על גבול השמיטה (צוקרמן)
שירות של שלוש שנים וחצי
הפסחים ביוחנן (2:13; 5:1; 6:4; 11:55)
27 ← 31
סמך, לא כפייה
קריאת יוחנן 5:1 כפסח
השנה ה־15 לטיבריוס
לוקס 3:1
סתיו 27 על המניין הסתווי־מכליל; 28/29 על המתועד
זמין, לא מתועד
יוחנן 2:20 (בחירת התכנסות, Casus 31, פרק 9)
המקדש, 46 שנה
יוספוס, Ant. 15.380
פסח ראשון 27/28 או 28/29
תלוי
כלל המניין של שנות מלכות הורדוס
"כבן שלושים"
לוקס 3:23; רצועה 6–4 לפנה״ס (חלון הלידה של ישוע, הרצה A)
מדרג טבילה 27 מעל 28 מעל 29
עקבי, מותנה
רצועת הגיל (±2 או ±3); עונת מותו של הורדוס
פילטוס / קיפא
כתובת קיסריה; טקיטוס; Ant. 18.95-97
גדר 26–36
בלתי תלוי
לא כלום
שכבת הרעידה עין גדי
וויליאמס, שוואב ובראואר 2012
31 או 32 (±5)
בלתי תלוי, חלון
ספירת השכבות השנתיות, עם שנת 0 או בלעדיה
אנטיפס / ארטס
Ant. 18.116-119
מתיישב עם 27–31
מסגרת
לא כלום
40 שנה לפני 70
בבלי יומא לט ע״ב
≈30
אווירה
מספר עגול
אבות הכנסייה
טרטוליאנוס, קלמנס, אפריקנוס, אוסביוס
29 עד 33, לפי משך השירות המונח
אווירה
משך השירות שכל אב מניח
שנת שמיטה בלוקס 4
ואכהולדר (27/28)
לא כלום על צוקרמן
בטל
בחירת שרשרת השמיטה
בלתי תלוי בציר היום ועם שנה כתוצאה: קו אחד, והוא נותן את הטבילה, לא את הצלב. בלתי תלוי ועם חלון: שניים. השאר תלוי, נוטה או צובע. [מְחֻשָּׁב · מְתֻעָד]
3 · דניאל 9: הטבילה ב־27, תחת הנחות
הקו היחיד המניב שנה בנפרד מן היום הוא נבואת 70 השבועים של דניאל. מ"מִן־מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד־מָשִׁיחַ נָגִיד" רצים 7 ו־62 שבועים (דניאל 9:25); "וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ" (9:26). בקריאה כשבועי שנים אלה 483 שנה. במניין מתשרי 457 לפנה״ס, בשנות שמש רגילות ובלא שנת 0, הן מסתיימות ב־27 לספירה: המשיחה, הטבילה. [מְחֻשָּׁב]
החשבון הזה עומד, אך הוא עומד על שלוש הנחות, ופרק 3 ("הצו") שוקל אותן. הראשונה: השבועים הם שבועי שנים. השנייה: ה"דבר" של 9:25 הוא הרסקריפט של עזרא 7, לא הצו של נחמיה 2. הקלף החזק ביותר של קריאת נחמיה הוא הניסוח, "להשיב ולבנות"; הוא מתהפך בחלקו, משום שעזרא 4:7-23 מניח ליהודים לבנות את העיר כבר לפני נחמיה, אך שאותה איגרת נופלת כרונולוגית אחרי עזרא 7 היא בחירה ונרשמת ככזו. עזרא 9:9 אינו נושא כאן דבר: גדר היא "מחיצה", לא חומה, "חומת עיר". ההנחה השלישית היא העידן. עזרא יוצא לדרך בניסן 458; המניין נפתח בגבול הבא של מחזור השמיטה, תשרי 457, והגבול הזה קיים על שרשרת צוקרמן, לא על זו של ואכהולדר. מכריע בכך כיצד נמנתה עלייתו של ארתחשסתא לכס: עם מות אחשוורוש באוגוסט 465 נותן המניין הסתווי לשנתו השביעית של עזרא 458, ו־457 דורשת עלייה לכס שנמנתה באיחור.
מה שהקו מרוויח הוא המידה. הוא יוצא בשנות שמש רגילות, בעוד שהמניין מ־444 (אנדרסון, הוהנר) זקוק לשנים בנות 360 יום ואז עדיין חסרים לו ארבעה ימים עד הכניסה של 33: 173,884 ימים לעומת 173,880 (Casus 31, פרק 17). [מְחֻשָּׁב] מדוע תמנה שנתו של דניאל 360 יום וכל שנה מקראית אחרת 365?
מה שהקו אינו נותן הוא שנת 31. הספר הזה קורא את השבוע ה־70 כעתידי; ה"היכרת" של 9:26 נופל "אחרי" 69 השבועים, במרחק שהטקסט אינו נוקב בו. מי שממלא שלוש שנים וחצי, לוקח את המספר הזה מארבעת הפסחים של יוחנן, לא מדניאל. בזאת טבילת 27 היא קצה מה שדניאל נושא. חלון הלידה של ישוע אומר אותו דבר מן הצד האחר: 69 השבועים "סוגרים כחשבון ואינם נושאים דבר כאילוץ בלתי תלוי: הם מעצם ההבנייה מטרת הלוגיגרם" (חלון הלידה של ישוע, פרק 9). אין זו תלונה על החשבון, אלא גבול למה שהוא מוכיח.
4 · המקדש: קו התלוי בכפתור
בפסח הראשון של השירות אומרים המתנגדים: "ארבעים ושש שנה נבנה ההיכל הזה, ואתה תקימנו בשלושה ימים?" (יוחנן 2:20). יוספוס מניח להורדוס להתחיל את הבנייה מחדש בשנת מלכותו ה־18 (Antiquitates 15.380). הגרסה הקודמת של הפרק הזה קראה לקו ההוא "נושא" ו"מנותק לחלוטין מדניאל". מדניאל הוא מנותק; מציר הורדוס אינו מנותק.
איזו שנת לוח היא שנת המלכות ה־18 תלוי באותו כלל מניין כמו שנת מותו של הורדוס. מי שמונה במניין מכליל מכיבוש ירושלים ב־37 לפנה״ס מגיע ל־20/19 לפנה״ס, ו־46 שנה לאחר מכן ל־27/28: הפסח הראשון ב־28, הטבילה בסתיו 27. מי שמונה במניין לא־מכליל מ־37, או מ־36, מגיע ל־19/18 לפנה״ס ונוחת על 28/29. [מְחֻשָּׁב] אותו כפתור שנותן בחלון הלידה של ישוע לקונצנזוס את 4 לפנה״ס שלו, נותן כאן את 27/28; מי שמסובב אותו, מזיז את שניהם. Casus 31 מוסיף את ביקור אוגוסטוס בסוריה כעוגן רומי לשנה ה־18 (Casus 31, פרק 9; קסיוס דיו 54.7). זה תוחם את הכפתור, אך השנה ה־18 נשארת שנת מלכות של הורדוס, ואיזו שנת לוח היא, מכריע כלל המניין.
גם קריאת הפסוק עצמו הפיכה. קריאת הרוב נוטלת "46 שנה" כמשך בנייה שעודנה נמשכת, וזה מתיישב עם השימוש הרחב של יוספוס ב־naos (Ant. 11.87; 15.421). מתנגד קורא את הדאטיב כנקודת זמן ואת האאוריסט כמושלם: המקדש עמד 46 שנה, מאז כ־18/17 לפנה״ס, ואז נופל הפסח הראשון סביב 30 והצלב ב־33. Casus 31 קורא לפיכך ליוחנן 2:20 "עוגן הפיך" (Casus 31, פרק 9), המתיישב תחת קריאת הרוב עם 31 ונכפף בידי מתנגד מאומן אל 33. כך רשום הקו כאן: הוא נוטה ל־27/28, הוא תלוי בכלל המניין של הורדוס, והוא אינו נושא לבדו. [מְתֻעָד · פַּרְשָׁנוּת]
5 · השנה ה־15 לטיבריוס וארבעת הפסחים
לוקס מתארך את הופעת יוחנן המטביל לשנה ה־15 למלכות טיבריוס (3:1). במניין ממות אוגוסטוס באוגוסט 14, על המניין המתועד, זו 28/29. הטבילה בסתיו 27 דורשת מניין סתווי־מכליל, שבו החודשים עד ראש השנה הבא נחשבים כבר לשנה 1. Casus 31 בחן את המניין הזה מול קורפוסי המטבעות ומול ההלכה היהודית ורושם אותו כ"לא מתועד, לא מופרך" (Casus 31, פרק 9): הפריט הטיבריאני היחיד בעל תיארוך כפול, המטבע האנטיוכי RPC I 4270, מציב את השנה ה־15 על 28/29, ושום מסמך אינו יכול לומר אם חודשי העלייה לכס נחשבו ביהודה לשנה 1. שלטון השותפות מ־12 אינו משתתף; אף מונה עתיק אינו נוקט בו. [מְתֻעָד]
המניין הסתווי אינו נבחר אפוא משום שלוקס כופה אותו, אלא משום שיוחנן 2:20 מצביע לאותו כיוון. Casus 31 קורא לצורה הזאת בשמה: "זוהי בחירת התכנסות, לא מדידה: המניין נבחר משום שעוגן שני מתיישב עימו, ואילו הצביע יוחנן 2:20 על 29, אותו היגיון עצמו היה בוחר במניין הבלתי כולל" (Casus 31, פרק 9). שני קווים התומכים זה בזה כך אינם נמנים יחד כשניים.
הצעד מ־27 ל־31 קובע את משך השירות. יוחנן נוקב בשלושה פסחים בשמם (2:13; 6:4; 11:55); "חג היהודים" חסר השם ב־5:1 הוא הרביעי, אם הוא פסח. אירנאוס מונה כך (Adversus Haereses 2.22.3), אף שהסיק ממניינו שלו מסקנה שאיש אינו הולך אחריה, שירות של יותר מ־10 שנים. ארבעה פסחים מן הטבילה ב־27 נותנים את הצלב ב־31; שלושה נותנים 30. Casus 31 בחן את הקריאה על קריטריונים שנקבעו מראש, שניים מן השלושה לא התקיימו, והוא מוליך אותה כ"סמך ולא כפייה" (Casus 31, פרק 9 ונספח E). אותן שלוש שנים וחצי נושאות גם את מודל 33, עם טבילה ב־29 על המניין המתועד. משך השירות אינו מבחין אפוא בין השנים; הוא רק מקשר את שנת הטבילה לשנת הצלב. [פַּרְשָׁנוּת]
6 · הגיל: רצועה, לא נקודה
לוקס אומר שישוע היה בתחילת פעולתו "כבן שלושים שנה" (3:23). הגרסה הקודמת של הפרק הזה חישבה עם לידה בסתיו 5 לפנה״ס והגיעה ל־31 בטבילה ו־34 בצלב; מודל 33 קיבל תחת אותה לידה טבילה בגיל 33, "מעבר לכבן שלושים". ההשוואה הזאת לא הייתה הוגנת. הנקודה סתיו 5 נבחרה בCasus 31 משום שהיא מתחברת בצורה החלקה ביותר לטבילה ב־27, ואחר כך הופעלה נגד טבילה ב־29. כל מודל ראוי לקבל בתוך אותו חלון, שנקבע באופן בלתי תלוי, את התא הנוח לו ביותר.
את החלון הזה מספק חלון הלידה של ישוע. הורדוס מת באביב 4 לפנה״ס; חורף 4/3 נשאר אפשרי, אך פחות סביר (חלון הלידה של ישוע, פרק 6). בלא ציר הטבילה, בהרצה A, עומד החלון עצמאית על 8 עד 4 לפנה״ס, עם 6, 5 ו־4 כתאים שאינם משלמים מחיר; הרצועה שהספר הזה נוקט היא 6–4 לפנה״ס. הגיל בטבילה הוא שנת הטבילה ועוד שנת הלידה פחות אחת, ו"כבן" מקבל רוחב: פלאמר ±2 (28 עד 32), הוהנר ±3 (27 עד 33). חלון הלידה של ישוע נוקט ±2, משום ש־ὡσεί אצל מספרים מסמן מספר עגול במרווח קטן ולא סובלנות רחבה (חלון הלידה של ישוע, פרק 9).
שולחן העבודהלפי שנת טבילה, איזה תא לידה משיג את הרצועה
גיל בשנים מלאות; רצועת פלאמר, 28 עד 32; חלון 6–4 לפנה״ס (חלון הלידה של ישוע, הרצה A). חושב מחדש על הימים של חלון הלידה של ישוע, פרק 6 ופרק 8, בלא שנת 0.
טבילה
תאים בתוך 28–32
תחת אביב 4
תחת חורף 4/3
27
6 (32), 5 (31), 4 (30)
6, 5 (4 לפנה״ס נופלת אחרי המוות)
6, 5, 4
28
5 (32), 4 (31)
5
5, 4
29
4 (32)
אין
4, בדוחק
על ±3 של הוהנר הכול זז תא אחד: טבילה ב־29 מקבלת אז גם את 5 לפנה״ס (33), טבילה ב־27 גם את 7 לפנה״ס. תחת אביב 4 ורצועת פלאמר אין למודל 33, עם טבילתו ב־29, שום תא לידה בתוך 6–4 לפנה״ס; תחת חורף 4/3 יש לו אחד, 4 לפנה״ס, והוא דחוק: הילד נולד אז 1.6 עד 7.5 חודשים לפני מוות בכסלו, עם המגים, הבריחה והרג הילדים בין לבין. [מְחֻשָּׁב]
מה שנותר הוא מדרג: 27 מעל 28 מעל 29. הוא תלוי בשני תנאים נקובים, הרצועה ועונת המוות, ועל ±3 הוא נחלש. אילוץ על נקודה אחת אין הוא עוד, וגיל הצלב "34" בטל עימו: על פני החלון 6–4 רץ הגיל ב־25 באפריל 31 מ־33 עד 35. הקו נשאר מה שהיה, עקבי עם 31 ונוטה נגד 29, אך הוא אינו נעשה "נושא", והוא אינו בוחר את השנה. הוויכוח המלא על שנת מותו של הורדוס, הליקוי, מטבעות הבנים וכלל המניין עומד בחלון הלידה של ישוע (חלון הלידה של ישוע, פרקים 3, 6 ו־9); הספר הזה אינו מנהל אותו מחדש. [מְחֻשָּׁב · מְתֻעָד]
7 · הגדר: פילטוס, קיפא וקרקעית ים המלח
שלושה נתונים אינם בוחרים שנה, אלא מציבים את הגדר. פילטוס היה נציב מ־26 עד 36: כתובת קיסריה נותנת את משרתו ואת תוארו, טקיטוס את תפקידו ("כריסטוס, הומת בימי טיבריוס בידי הפרוקורטור פונטיוס פילטוס", Annales 15.44). קיפא היה כוהן גדול מ־18 עד 36 (יוספוס, Ant. 18.95-97). החיתוך הוא 26 עד 36, ו־31 מונחת בתוכו; 30 ו־33 גם כן. [מְתֻעָד]
הקו השלישי בא מן הקרקע. בחתך שבעין גדי מונחת שכבת רעידה מראשית המאה הראשונה, ואותה תיארכו וויליאמס, שוואב ובראואר ב־2012 בספירת השכבות השנתיות לאחור מרעידת האדמה של 31 לפנה״ס, בלא הנחה על התאריך המבוקש. תוצאתם: 31 לספירה, בדיוק של חמש שנים. חיבורם, 31 לפני ו־31 אחרי, מניח עם זאת שנת 0; בלא שנת 0 מגיעות 62 שנים ספורות ל־32 לספירה. השכבה נותנת אפוא 31 או 32 (±5), לפי המניין, והחלון 26–36 הוא ברובו תקופת כהונתו של פילטוס, לא בדיוק. תיארוך פחמן נטול עוגן (כגן ואחרים 2011) נותן חלון רחב יותר, 12 עד 91 לספירה ב־1σ, המכיל אותו; כגן קושר אחר כך את השכבה לרעידת הקטלוג של 33, ומי שאומר "33" מצטט את הקישור ההוא ולא את המדידה. שיעור הבסיס שייך לכאן: ברעידה מתואמת אחת לחצי מאה בקירוב, חלון שרירותי של 11 שנים מכיל אחת בערך פעם אחת מתוך ארבע או חמש (Casus 31, פרק 12). הקרקע מאששת ברמת החלון ואינה מבחינה דבר בתוך החלון. [מְתֻעָד · מְחֻשָּׁב]
המסגרת הפוליטית משתלבת. נישואי אנטיפס עם הורודיה, שנגדם דיבר יוחנן המטביל (מרקוס 6:17-18), הובילו למלחמה עם ארטס הרביעי ב־36, שיוספוס קורא אותה כגמול על מות יוחנן (Ant. 18.116-119). שירות מ־27 עד 31, עם יוחנן שנהרג סביב 29, משתלב בזה; כל שנה אחרת בתוך הגדר משתלבת בזה גם כן. עקביות, לא שנה.
8 · האווירה: 40 שנה ואבות הכנסייה
שני קווים מציירים את הסביבה. התלמוד זוכר ש־40 שנה לפני החורבן חדלו אותות המקדש להיות טובים: הגורל לא עלה עוד בימין, לשון הזהורית לא הלבינה עוד, הדלתות נפתחו מאליהן (בבלי יומא לט ע״ב). מניין לאחור מ־70 נותן בערך 30, ו־40 הוא מספר עגול. זה צובע את החלון; זה אינו מקבע דבר.
אבות הכנסייה נראו בגרסה הקודמת כיוצרים אשכול ב־29 עד 31, נגד 33. Casus 31 פירק את האשכול הזה (Casus 31, פרק 6): כל תאריך נובע ממשך השירות שהכותב מניח. מי שמניח שירות של אפס שנים מגיע ל־29 (טרטוליאנוס, לקטנטיוס, אוגוסטינוס); מי שמניח שנה אחת, ל־30 או 31 (קלמנס, אפריקנוס); מי שמניח שלוש, ל־32 (היפוליטוס, אפיפניוס); מי שמניח שלוש וחצי עד ארבע, ל־33 (אוסביוס). קלמנס מראה זאת תוך כדי חישוב: "חמש עשרה שנים לטיבריוס וחמש עשרה שנים לאוגוסטוס, כך נשלמו שלושים השנים עד שסבל" (Stromata 1.21). אין זו עדות, אלא חשבון. מי שדוחה את 33 של אוסביוס כנגזרת, אינו רשאי לקצור את 29 של טרטוליאנוס כתמיכה. באמת מידה אחת נותרת מן האשכול אווירה, המתירה את 31 כפי שהיא מתירה את 33. [מְתֻעָד]
9 · מה שאינו נמנה עוד: שנת השמיטה, היובל ומודל קרוב
הגרסה הקודמת הניחה לשנת השירות הראשונה ליפול בשנת שמיטה, 27/28 על שרשרת ואכהולדר, וקראה בכך תפאורה להכרזת הדרור בנצרת. היצירה נוקטת עתה שרשרת שמיטה אחת, זו של צוקרמן, משום שהעידן של פרק 3 נשען עליה; מי שבוחר לכל אירוע את השרשרת המסתדרת, מודד בשתי אמות מידה. על צוקרמן 26/27 היא שנת השמיטה ותשרי 27 פותח מחזור חדש. זה משתלב, וזה אינו נושא דבר.
גם היובל עובר. הגרסה הקודמת הניחה ליובל של המסגרת הזאת ליפול "מחזור שמיטה אחד מאוחר יותר", סביב Anno Mundi 4000, וקראה את 490 שנותיו של דניאל כ־10 מחזורי יובל שעשו מקו 457 ומשנת השמיטה ספירה אחת. על ואכהולדר 34/35 היא עצמה שנת שמיטה ולא יובל, שכן יובל בא אחרי שנת השמיטה השביעית ולעולם אינו חופף לה (ויקרא 25:8-11); ו־49 ו־50 אסור שיהיו לעולם בחשבון אחד. כיצד היובל מונה וכיצד אינו מונה, ומדוע אינו מונה דבר לעבר 2034, עומד בפרק 5 ("היובל המאה ועשרים"). מה שנשאר הוא לשונו של ישעיהו 61, והיא תיאולוגיה.
מומחה"שנת הרצון": הכרזה, לא שנת לוח
בבית הכנסת בנצרת פותח ישוע בישעיהו 61: "לקרוא שנת רצון לה׳" (לוקס 4:19). ישעיהו 61:1-2 משתמש באוצר המילים של ויקרא 25: דרור, "שחרור", מילת שנת היובל (ויקרא 25:10). ש"שנת הרצון" נקראה כיובל האסכטולוגי אינו דבר מודרני: 11QMelchizedek (11Q13, המאה הראשונה לפנה״ס) קורא אותה כבר כך ומקשר אותה ל־70 השבועים של דניאל כ־10 מחזורי יובל. כאשר ישוע אומר "היום נתקיים הכתוב הזה באוזניכם" (לוקס 4:21), הוא מבשר על בואו של אותו יובל גדול.
כדי שלא למדוד בשתי אמות מידה: זו קריאה של ההכרזה, לא של הלוח. המודל אינו טוען ש־27 הייתה שנת יובל, ואף לא ששנת השירות הראשונה הייתה חייבת להיות שנת שמיטה. הכרזה שהייתה נכונה בכל שנה אינה מבחינה בין שנים. לכן אין להכרזה משקל כרונולוגי: לשון היובל היא תיאולוגיה, לא תיארוך. כך נמנעת היצירה הזאת מאמת המידה הכפולה. [פַּרְשָׁנוּת]
המודל הקרוב ביותר, Messiah2030 (צלב ב־30, שיבה ב־2030), חולק עם היצירה הזאת את מסגרת שני הימים כ־2000 שנה (הושע 6:2; תהילים 90:4); מה ששמיש מזה בהזזה של שנה אחת נוטל את שנת 31 כנתון, ולכן מקומו ביצירה האסכטולוגית, לא כאן.
10 · הסכום
כך עומדת הספירה. קו אחד עומד בנפרד מציר היום ומניב שנה: דניאל 9, והשנה ההיא היא 27, הטבילה, תחת שלוש הנחות. שני קווים עומדים בנפרד מציר היום ומניבים חלון: משרות פילטוס וקיפא, וקרקעית ים המלח. שני קווים מציירים אווירה סביב 30. השאר תלויים: המקדש בכלל המניין של הורדוס, טיבריוס במקדש, הגיל ברצועה ובעונת המוות, משך השירות בקריאת פסוק אחד. Casus 31 מגיע אחרי ניכוי החפיפה הזאת ל"כשניים וחצי" צירים אפקטיביים: ציר היום כאחד, ציר השנה כאחד, והמעטפת הכרונולוגית של טיבריוס, המקדש ודניאל כחצי לכל היותר (Casus 31, פרק 16). הפרק הזה אינו משנה את המספר הזה; הוא כותב במלואו מהיכן בא החצי.
שנת 31 אינה באה אפוא מן הקווים האלה. היא באה מCasus 31: מן השנים שהגדר מתירה, לאחת יש 14 בניסן ביום רביעי בתוך חלון השירות, וארבעת הפסחים מקשרים את יום רביעי ההוא לטבילת 27. פרק 1 ("העוגן") נקב בתוצאה ההיא עם מחירה ועם שתי נקודות השבירה שלה. מה שההתכנסות עושה אחר כך צנוע ממה שטענה הגרסה הקודמת ומדויק מ"לא כלום": היא מתירה את 31 במחיר שהיריבות משלמות גם הן במטבע משלהן, ואיזה מחיר מבוסס יותר, עומד "בספירה ישרה, קרוב לשוויון" (Casus 31, פרק 9); היא נוטה על המקדש ועל הגיל קלות אל הצד המוקדם; והיא מחברת את טבילת 27 לצו מלפני 500 שנה. האחרון הוא עבודתו של הספר הזה עצמו. לא אם 31 היא השנה, אלא מה נשען עליה: השרשרת מן הצו דרך המשיחה והעוגן אל העידן ואל קצה־המניין, מסומנת חוליה אחר חוליה. התזה השייכת לכך כתובה כבר בפרק 5: "שתי היתדות הזהובות — 457 ושנת 31 — אינן תלויות בשישת האלפים".
מסהלב
יש משהו משחרר בספירה ישרה. 10 עדים שאינם מכירים זה את זה ובכל זאת אומרים אותו דבר, מחייבים מחשבה; שלושה עדים שכן מכירים זה את זה ושבעה שרק מהנהנים, אינם מחייבים דבר. מי שרואה את ההבדל מפסיד נימוק ומרוויח יסוד, שכן מה שנשאר עומד על קרקע משלו. נביא המתארך משיחה 500 שנה מראש. נציב וכוהן גדול המציבים גדר. שכבה בקרקע שאינה יודעת דבר על השאלה המופנית אליה.
ולכן נשארת העמידה עמידה של יד פתוחה. יד איתנה במה שנמדד, יד רפה במה שפורש, וההבחנה בקול. מי שרואה את הקווים נוטים אל אותו חלון, רשאי לומר בשקט שזה משכנע, בלי לומר שזה קבוע. ההבחנה הזאת שומרת על היושר, והיא שומרת על היראה.
הכברה תוארה. עתה החוליה הראשונה של השרשרת: הצו שבו מתחילות 483 השנים, והשנה שבה יצא. זה פרק 3, "הצו".
קולופון לפרק 2
מצב האימות. נבדקו מול הנוסח או מול מהדורות מוסמכות: דניאל 9:25-26; יוחנן 2:13,20; 5:1; 6:4; 11:55; לוקס 3:1,23; 4:18-21; יוספוס Ant. 15.380, 18.95-97, 18.116-119; טקיטוס Ann. 15.44; RPC I 4270 (דרך Casus 31, פרק 9); וויליאמס, שוואב ובראואר 2012 ("In the 62 years counted from 31 BC to 31 AD"; "26–36 AD (31 ± 5 years)") וכגן ואחרים 2011 ("no anchors are used"; 12–91 לספירה ב־1σ), שניהם נקראו בבדיקת הספר הזה; בבלי יומא לט ע״ב; קלמנס Strom. 1.21 והרצף הפטריסטי דרך Casus 31, פרק 6; 11QMelchizedek [מְתֻעָד]. ספירות בלא שנת 0: תשרי 457 לפנה״ס + 483 = 27; 31 לפנה״ס + 62 = 32 לספירה; 173,884 − 173,880 = 4 ימים; מקדש 20/19 + 46 = 27/28 ו־19/18 + 46 = 28/29; גילים לפי שנת טבילה על הרצה A של חלון הלידה של ישוע [מְחֻשָּׁב]. הורדוס: אביב 4 לפנה״ס; חורף 4/3 נשאר אפשרי, אך פחות סביר (חלון הלידה של ישוע, פרק 6).
סגנון. גוף הטקסט בקולה של היצירה; המנגנון בקדרים שולחן העבודה, מומחה ולב. אין טענת הוכחה; מילת המשא ספירה. לכל קו: יסוד, מה הוא מניב מעצמו, במה הוא תלוי, ומחלקתו.
1 · אמת מידה אחת, לפני הספירה
הגרסה הקודמת של הפרק הזה הציבה 10 מורי דרך זה לצד זה, קראה להם בלתי תלויים והודתה בסופה שאחרי ניכוי ההנחות המשותפות נותרו "כשניים וחצי". שני המספרים עמדו בפרק אחד. הפרק הזה סופר פעם אחת, באמת מידה אחת, וקובע את אמת המידה לפני שהספירה מתחילה: הַשְׁמט במחשבה את Casus 31 ואת חלון הלידה של ישוע. מה מניב אז כל קו מעצמו?
התוצאה עומדת בראש, משום שהיא מסדרת את השאר. בלא ציר היום אין שום קו מניב את שנת 31. דניאל 9 נותן את הטבילה ב־27, תחת הנחות שפרק 3 ("הצו") כותב במלואן. פילטוס, קיפא ושכבת הרעידה של עין גדי נותנים חלון מ־26 עד 36. התלמוד ואבות הכנסייה נותנים אווירה סביב 30. השנה עצמה באה מCasus 31: יום השבוע של 14 בניסן וארבעת הפסחים של יוחנן. Casus 31 אומר זאת בלא עקיפין: "חלון הפעילות הוא הכברה; היום הוא היד השולחת דרכה" (Casus 31, פרק 9). הפרק הזה מתאר את הכברה.
קו שאינו בוחר את השנה עדיין יכול לשאת אותה: הוא יכול להתיר את 31, לנטות אליה, או להציב את הגדר שבתוכה חייבת ליפול כל שנה מועמדת. המשקל הזה נקוב לכל קו, בשלוש מחלקות: קווים העומדים בנפרד מציר היום, קווים התלויים בו או בכפתור מניין שהם חולקים עם קו אחר, וקווים המציירים רק את האווירה. מה שנקרא בגרסה הקודמת "נושא" ובעיון נוסף תלוי בכפתור, נרשם כאן כתלות; מה שנשען על שרשרת שמיטה אחת שהיצירה אינה משתמשת בה עוד, בטל.
2 · הקווים בתמונה אחת
שולחן העבודההספירה, לפי קו
בלתי תלוי בציר היום ועם שנה כתוצאה: קו אחד, והוא נותן את הטבילה, לא את הצלב. בלתי תלוי ועם חלון: שניים. השאר תלוי, נוטה או צובע. [מְחֻשָּׁב · מְתֻעָד]
3 · דניאל 9: הטבילה ב־27, תחת הנחות
הקו היחיד המניב שנה בנפרד מן היום הוא נבואת 70 השבועים של דניאל. מ"מִן־מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד־מָשִׁיחַ נָגִיד" רצים 7 ו־62 שבועים (דניאל 9:25); "וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ" (9:26). בקריאה כשבועי שנים אלה 483 שנה. במניין מתשרי 457 לפנה״ס, בשנות שמש רגילות ובלא שנת 0, הן מסתיימות ב־27 לספירה: המשיחה, הטבילה. [מְחֻשָּׁב]
החשבון הזה עומד, אך הוא עומד על שלוש הנחות, ופרק 3 ("הצו") שוקל אותן. הראשונה: השבועים הם שבועי שנים. השנייה: ה"דבר" של 9:25 הוא הרסקריפט של עזרא 7, לא הצו של נחמיה 2. הקלף החזק ביותר של קריאת נחמיה הוא הניסוח, "להשיב ולבנות"; הוא מתהפך בחלקו, משום שעזרא 4:7-23 מניח ליהודים לבנות את העיר כבר לפני נחמיה, אך שאותה איגרת נופלת כרונולוגית אחרי עזרא 7 היא בחירה ונרשמת ככזו. עזרא 9:9 אינו נושא כאן דבר: גדר היא "מחיצה", לא חומה, "חומת עיר". ההנחה השלישית היא העידן. עזרא יוצא לדרך בניסן 458; המניין נפתח בגבול הבא של מחזור השמיטה, תשרי 457, והגבול הזה קיים על שרשרת צוקרמן, לא על זו של ואכהולדר. מכריע בכך כיצד נמנתה עלייתו של ארתחשסתא לכס: עם מות אחשוורוש באוגוסט 465 נותן המניין הסתווי לשנתו השביעית של עזרא 458, ו־457 דורשת עלייה לכס שנמנתה באיחור.
מה שהקו מרוויח הוא המידה. הוא יוצא בשנות שמש רגילות, בעוד שהמניין מ־444 (אנדרסון, הוהנר) זקוק לשנים בנות 360 יום ואז עדיין חסרים לו ארבעה ימים עד הכניסה של 33: 173,884 ימים לעומת 173,880 (Casus 31, פרק 17). [מְחֻשָּׁב] מדוע תמנה שנתו של דניאל 360 יום וכל שנה מקראית אחרת 365?
מה שהקו אינו נותן הוא שנת 31. הספר הזה קורא את השבוע ה־70 כעתידי; ה"היכרת" של 9:26 נופל "אחרי" 69 השבועים, במרחק שהטקסט אינו נוקב בו. מי שממלא שלוש שנים וחצי, לוקח את המספר הזה מארבעת הפסחים של יוחנן, לא מדניאל. בזאת טבילת 27 היא קצה מה שדניאל נושא. חלון הלידה של ישוע אומר אותו דבר מן הצד האחר: 69 השבועים "סוגרים כחשבון ואינם נושאים דבר כאילוץ בלתי תלוי: הם מעצם ההבנייה מטרת הלוגיגרם" (חלון הלידה של ישוע, פרק 9). אין זו תלונה על החשבון, אלא גבול למה שהוא מוכיח.
4 · המקדש: קו התלוי בכפתור
בפסח הראשון של השירות אומרים המתנגדים: "ארבעים ושש שנה נבנה ההיכל הזה, ואתה תקימנו בשלושה ימים?" (יוחנן 2:20). יוספוס מניח להורדוס להתחיל את הבנייה מחדש בשנת מלכותו ה־18 (Antiquitates 15.380). הגרסה הקודמת של הפרק הזה קראה לקו ההוא "נושא" ו"מנותק לחלוטין מדניאל". מדניאל הוא מנותק; מציר הורדוס אינו מנותק.
איזו שנת לוח היא שנת המלכות ה־18 תלוי באותו כלל מניין כמו שנת מותו של הורדוס. מי שמונה במניין מכליל מכיבוש ירושלים ב־37 לפנה״ס מגיע ל־20/19 לפנה״ס, ו־46 שנה לאחר מכן ל־27/28: הפסח הראשון ב־28, הטבילה בסתיו 27. מי שמונה במניין לא־מכליל מ־37, או מ־36, מגיע ל־19/18 לפנה״ס ונוחת על 28/29. [מְחֻשָּׁב] אותו כפתור שנותן בחלון הלידה של ישוע לקונצנזוס את 4 לפנה״ס שלו, נותן כאן את 27/28; מי שמסובב אותו, מזיז את שניהם. Casus 31 מוסיף את ביקור אוגוסטוס בסוריה כעוגן רומי לשנה ה־18 (Casus 31, פרק 9; קסיוס דיו 54.7). זה תוחם את הכפתור, אך השנה ה־18 נשארת שנת מלכות של הורדוס, ואיזו שנת לוח היא, מכריע כלל המניין.
גם קריאת הפסוק עצמו הפיכה. קריאת הרוב נוטלת "46 שנה" כמשך בנייה שעודנה נמשכת, וזה מתיישב עם השימוש הרחב של יוספוס ב־naos (Ant. 11.87; 15.421). מתנגד קורא את הדאטיב כנקודת זמן ואת האאוריסט כמושלם: המקדש עמד 46 שנה, מאז כ־18/17 לפנה״ס, ואז נופל הפסח הראשון סביב 30 והצלב ב־33. Casus 31 קורא לפיכך ליוחנן 2:20 "עוגן הפיך" (Casus 31, פרק 9), המתיישב תחת קריאת הרוב עם 31 ונכפף בידי מתנגד מאומן אל 33. כך רשום הקו כאן: הוא נוטה ל־27/28, הוא תלוי בכלל המניין של הורדוס, והוא אינו נושא לבדו. [מְתֻעָד · פַּרְשָׁנוּת]
5 · השנה ה־15 לטיבריוס וארבעת הפסחים
לוקס מתארך את הופעת יוחנן המטביל לשנה ה־15 למלכות טיבריוס (3:1). במניין ממות אוגוסטוס באוגוסט 14, על המניין המתועד, זו 28/29. הטבילה בסתיו 27 דורשת מניין סתווי־מכליל, שבו החודשים עד ראש השנה הבא נחשבים כבר לשנה 1. Casus 31 בחן את המניין הזה מול קורפוסי המטבעות ומול ההלכה היהודית ורושם אותו כ"לא מתועד, לא מופרך" (Casus 31, פרק 9): הפריט הטיבריאני היחיד בעל תיארוך כפול, המטבע האנטיוכי RPC I 4270, מציב את השנה ה־15 על 28/29, ושום מסמך אינו יכול לומר אם חודשי העלייה לכס נחשבו ביהודה לשנה 1. שלטון השותפות מ־12 אינו משתתף; אף מונה עתיק אינו נוקט בו. [מְתֻעָד]
המניין הסתווי אינו נבחר אפוא משום שלוקס כופה אותו, אלא משום שיוחנן 2:20 מצביע לאותו כיוון. Casus 31 קורא לצורה הזאת בשמה: "זוהי בחירת התכנסות, לא מדידה: המניין נבחר משום שעוגן שני מתיישב עימו, ואילו הצביע יוחנן 2:20 על 29, אותו היגיון עצמו היה בוחר במניין הבלתי כולל" (Casus 31, פרק 9). שני קווים התומכים זה בזה כך אינם נמנים יחד כשניים.
הצעד מ־27 ל־31 קובע את משך השירות. יוחנן נוקב בשלושה פסחים בשמם (2:13; 6:4; 11:55); "חג היהודים" חסר השם ב־5:1 הוא הרביעי, אם הוא פסח. אירנאוס מונה כך (Adversus Haereses 2.22.3), אף שהסיק ממניינו שלו מסקנה שאיש אינו הולך אחריה, שירות של יותר מ־10 שנים. ארבעה פסחים מן הטבילה ב־27 נותנים את הצלב ב־31; שלושה נותנים 30. Casus 31 בחן את הקריאה על קריטריונים שנקבעו מראש, שניים מן השלושה לא התקיימו, והוא מוליך אותה כ"סמך ולא כפייה" (Casus 31, פרק 9 ונספח E). אותן שלוש שנים וחצי נושאות גם את מודל 33, עם טבילה ב־29 על המניין המתועד. משך השירות אינו מבחין אפוא בין השנים; הוא רק מקשר את שנת הטבילה לשנת הצלב. [פַּרְשָׁנוּת]
6 · הגיל: רצועה, לא נקודה
לוקס אומר שישוע היה בתחילת פעולתו "כבן שלושים שנה" (3:23). הגרסה הקודמת של הפרק הזה חישבה עם לידה בסתיו 5 לפנה״ס והגיעה ל־31 בטבילה ו־34 בצלב; מודל 33 קיבל תחת אותה לידה טבילה בגיל 33, "מעבר לכבן שלושים". ההשוואה הזאת לא הייתה הוגנת. הנקודה סתיו 5 נבחרה בCasus 31 משום שהיא מתחברת בצורה החלקה ביותר לטבילה ב־27, ואחר כך הופעלה נגד טבילה ב־29. כל מודל ראוי לקבל בתוך אותו חלון, שנקבע באופן בלתי תלוי, את התא הנוח לו ביותר.
את החלון הזה מספק חלון הלידה של ישוע. הורדוס מת באביב 4 לפנה״ס; חורף 4/3 נשאר אפשרי, אך פחות סביר (חלון הלידה של ישוע, פרק 6). בלא ציר הטבילה, בהרצה A, עומד החלון עצמאית על 8 עד 4 לפנה״ס, עם 6, 5 ו־4 כתאים שאינם משלמים מחיר; הרצועה שהספר הזה נוקט היא 6–4 לפנה״ס. הגיל בטבילה הוא שנת הטבילה ועוד שנת הלידה פחות אחת, ו"כבן" מקבל רוחב: פלאמר ±2 (28 עד 32), הוהנר ±3 (27 עד 33). חלון הלידה של ישוע נוקט ±2, משום ש־ὡσεί אצל מספרים מסמן מספר עגול במרווח קטן ולא סובלנות רחבה (חלון הלידה של ישוע, פרק 9).
שולחן העבודהלפי שנת טבילה, איזה תא לידה משיג את הרצועה
גיל בשנים מלאות; רצועת פלאמר, 28 עד 32; חלון 6–4 לפנה״ס (חלון הלידה של ישוע, הרצה A). חושב מחדש על הימים של חלון הלידה של ישוע, פרק 6 ופרק 8, בלא שנת 0.
על ±3 של הוהנר הכול זז תא אחד: טבילה ב־29 מקבלת אז גם את 5 לפנה״ס (33), טבילה ב־27 גם את 7 לפנה״ס. תחת אביב 4 ורצועת פלאמר אין למודל 33, עם טבילתו ב־29, שום תא לידה בתוך 6–4 לפנה״ס; תחת חורף 4/3 יש לו אחד, 4 לפנה״ס, והוא דחוק: הילד נולד אז 1.6 עד 7.5 חודשים לפני מוות בכסלו, עם המגים, הבריחה והרג הילדים בין לבין. [מְחֻשָּׁב]
מה שנותר הוא מדרג: 27 מעל 28 מעל 29. הוא תלוי בשני תנאים נקובים, הרצועה ועונת המוות, ועל ±3 הוא נחלש. אילוץ על נקודה אחת אין הוא עוד, וגיל הצלב "34" בטל עימו: על פני החלון 6–4 רץ הגיל ב־25 באפריל 31 מ־33 עד 35. הקו נשאר מה שהיה, עקבי עם 31 ונוטה נגד 29, אך הוא אינו נעשה "נושא", והוא אינו בוחר את השנה. הוויכוח המלא על שנת מותו של הורדוס, הליקוי, מטבעות הבנים וכלל המניין עומד בחלון הלידה של ישוע (חלון הלידה של ישוע, פרקים 3, 6 ו־9); הספר הזה אינו מנהל אותו מחדש. [מְחֻשָּׁב · מְתֻעָד]
7 · הגדר: פילטוס, קיפא וקרקעית ים המלח
שלושה נתונים אינם בוחרים שנה, אלא מציבים את הגדר. פילטוס היה נציב מ־26 עד 36: כתובת קיסריה נותנת את משרתו ואת תוארו, טקיטוס את תפקידו ("כריסטוס, הומת בימי טיבריוס בידי הפרוקורטור פונטיוס פילטוס", Annales 15.44). קיפא היה כוהן גדול מ־18 עד 36 (יוספוס, Ant. 18.95-97). החיתוך הוא 26 עד 36, ו־31 מונחת בתוכו; 30 ו־33 גם כן. [מְתֻעָד]
הקו השלישי בא מן הקרקע. בחתך שבעין גדי מונחת שכבת רעידה מראשית המאה הראשונה, ואותה תיארכו וויליאמס, שוואב ובראואר ב־2012 בספירת השכבות השנתיות לאחור מרעידת האדמה של 31 לפנה״ס, בלא הנחה על התאריך המבוקש. תוצאתם: 31 לספירה, בדיוק של חמש שנים. חיבורם, 31 לפני ו־31 אחרי, מניח עם זאת שנת 0; בלא שנת 0 מגיעות 62 שנים ספורות ל־32 לספירה. השכבה נותנת אפוא 31 או 32 (±5), לפי המניין, והחלון 26–36 הוא ברובו תקופת כהונתו של פילטוס, לא בדיוק. תיארוך פחמן נטול עוגן (כגן ואחרים 2011) נותן חלון רחב יותר, 12 עד 91 לספירה ב־1σ, המכיל אותו; כגן קושר אחר כך את השכבה לרעידת הקטלוג של 33, ומי שאומר "33" מצטט את הקישור ההוא ולא את המדידה. שיעור הבסיס שייך לכאן: ברעידה מתואמת אחת לחצי מאה בקירוב, חלון שרירותי של 11 שנים מכיל אחת בערך פעם אחת מתוך ארבע או חמש (Casus 31, פרק 12). הקרקע מאששת ברמת החלון ואינה מבחינה דבר בתוך החלון. [מְתֻעָד · מְחֻשָּׁב]
המסגרת הפוליטית משתלבת. נישואי אנטיפס עם הורודיה, שנגדם דיבר יוחנן המטביל (מרקוס 6:17-18), הובילו למלחמה עם ארטס הרביעי ב־36, שיוספוס קורא אותה כגמול על מות יוחנן (Ant. 18.116-119). שירות מ־27 עד 31, עם יוחנן שנהרג סביב 29, משתלב בזה; כל שנה אחרת בתוך הגדר משתלבת בזה גם כן. עקביות, לא שנה.
8 · האווירה: 40 שנה ואבות הכנסייה
שני קווים מציירים את הסביבה. התלמוד זוכר ש־40 שנה לפני החורבן חדלו אותות המקדש להיות טובים: הגורל לא עלה עוד בימין, לשון הזהורית לא הלבינה עוד, הדלתות נפתחו מאליהן (בבלי יומא לט ע״ב). מניין לאחור מ־70 נותן בערך 30, ו־40 הוא מספר עגול. זה צובע את החלון; זה אינו מקבע דבר.
אבות הכנסייה נראו בגרסה הקודמת כיוצרים אשכול ב־29 עד 31, נגד 33. Casus 31 פירק את האשכול הזה (Casus 31, פרק 6): כל תאריך נובע ממשך השירות שהכותב מניח. מי שמניח שירות של אפס שנים מגיע ל־29 (טרטוליאנוס, לקטנטיוס, אוגוסטינוס); מי שמניח שנה אחת, ל־30 או 31 (קלמנס, אפריקנוס); מי שמניח שלוש, ל־32 (היפוליטוס, אפיפניוס); מי שמניח שלוש וחצי עד ארבע, ל־33 (אוסביוס). קלמנס מראה זאת תוך כדי חישוב: "חמש עשרה שנים לטיבריוס וחמש עשרה שנים לאוגוסטוס, כך נשלמו שלושים השנים עד שסבל" (Stromata 1.21). אין זו עדות, אלא חשבון. מי שדוחה את 33 של אוסביוס כנגזרת, אינו רשאי לקצור את 29 של טרטוליאנוס כתמיכה. באמת מידה אחת נותרת מן האשכול אווירה, המתירה את 31 כפי שהיא מתירה את 33. [מְתֻעָד]
9 · מה שאינו נמנה עוד: שנת השמיטה, היובל ומודל קרוב
הגרסה הקודמת הניחה לשנת השירות הראשונה ליפול בשנת שמיטה, 27/28 על שרשרת ואכהולדר, וקראה בכך תפאורה להכרזת הדרור בנצרת. היצירה נוקטת עתה שרשרת שמיטה אחת, זו של צוקרמן, משום שהעידן של פרק 3 נשען עליה; מי שבוחר לכל אירוע את השרשרת המסתדרת, מודד בשתי אמות מידה. על צוקרמן 26/27 היא שנת השמיטה ותשרי 27 פותח מחזור חדש. זה משתלב, וזה אינו נושא דבר.
גם היובל עובר. הגרסה הקודמת הניחה ליובל של המסגרת הזאת ליפול "מחזור שמיטה אחד מאוחר יותר", סביב Anno Mundi 4000, וקראה את 490 שנותיו של דניאל כ־10 מחזורי יובל שעשו מקו 457 ומשנת השמיטה ספירה אחת. על ואכהולדר 34/35 היא עצמה שנת שמיטה ולא יובל, שכן יובל בא אחרי שנת השמיטה השביעית ולעולם אינו חופף לה (ויקרא 25:8-11); ו־49 ו־50 אסור שיהיו לעולם בחשבון אחד. כיצד היובל מונה וכיצד אינו מונה, ומדוע אינו מונה דבר לעבר 2034, עומד בפרק 5 ("היובל המאה ועשרים"). מה שנשאר הוא לשונו של ישעיהו 61, והיא תיאולוגיה.
מומחה"שנת הרצון": הכרזה, לא שנת לוח
בבית הכנסת בנצרת פותח ישוע בישעיהו 61: "לקרוא שנת רצון לה׳" (לוקס 4:19). ישעיהו 61:1-2 משתמש באוצר המילים של ויקרא 25: דרור, "שחרור", מילת שנת היובל (ויקרא 25:10). ש"שנת הרצון" נקראה כיובל האסכטולוגי אינו דבר מודרני: 11QMelchizedek (11Q13, המאה הראשונה לפנה״ס) קורא אותה כבר כך ומקשר אותה ל־70 השבועים של דניאל כ־10 מחזורי יובל. כאשר ישוע אומר "היום נתקיים הכתוב הזה באוזניכם" (לוקס 4:21), הוא מבשר על בואו של אותו יובל גדול.
כדי שלא למדוד בשתי אמות מידה: זו קריאה של ההכרזה, לא של הלוח. המודל אינו טוען ש־27 הייתה שנת יובל, ואף לא ששנת השירות הראשונה הייתה חייבת להיות שנת שמיטה. הכרזה שהייתה נכונה בכל שנה אינה מבחינה בין שנים. לכן אין להכרזה משקל כרונולוגי: לשון היובל היא תיאולוגיה, לא תיארוך. כך נמנעת היצירה הזאת מאמת המידה הכפולה. [פַּרְשָׁנוּת]
המודל הקרוב ביותר, Messiah2030 (צלב ב־30, שיבה ב־2030), חולק עם היצירה הזאת את מסגרת שני הימים כ־2000 שנה (הושע 6:2; תהילים 90:4); מה ששמיש מזה בהזזה של שנה אחת נוטל את שנת 31 כנתון, ולכן מקומו ביצירה האסכטולוגית, לא כאן.
10 · הסכום
כך עומדת הספירה. קו אחד עומד בנפרד מציר היום ומניב שנה: דניאל 9, והשנה ההיא היא 27, הטבילה, תחת שלוש הנחות. שני קווים עומדים בנפרד מציר היום ומניבים חלון: משרות פילטוס וקיפא, וקרקעית ים המלח. שני קווים מציירים אווירה סביב 30. השאר תלויים: המקדש בכלל המניין של הורדוס, טיבריוס במקדש, הגיל ברצועה ובעונת המוות, משך השירות בקריאת פסוק אחד. Casus 31 מגיע אחרי ניכוי החפיפה הזאת ל"כשניים וחצי" צירים אפקטיביים: ציר היום כאחד, ציר השנה כאחד, והמעטפת הכרונולוגית של טיבריוס, המקדש ודניאל כחצי לכל היותר (Casus 31, פרק 16). הפרק הזה אינו משנה את המספר הזה; הוא כותב במלואו מהיכן בא החצי.
שנת 31 אינה באה אפוא מן הקווים האלה. היא באה מCasus 31: מן השנים שהגדר מתירה, לאחת יש 14 בניסן ביום רביעי בתוך חלון השירות, וארבעת הפסחים מקשרים את יום רביעי ההוא לטבילת 27. פרק 1 ("העוגן") נקב בתוצאה ההיא עם מחירה ועם שתי נקודות השבירה שלה. מה שההתכנסות עושה אחר כך צנוע ממה שטענה הגרסה הקודמת ומדויק מ"לא כלום": היא מתירה את 31 במחיר שהיריבות משלמות גם הן במטבע משלהן, ואיזה מחיר מבוסס יותר, עומד "בספירה ישרה, קרוב לשוויון" (Casus 31, פרק 9); היא נוטה על המקדש ועל הגיל קלות אל הצד המוקדם; והיא מחברת את טבילת 27 לצו מלפני 500 שנה. האחרון הוא עבודתו של הספר הזה עצמו. לא אם 31 היא השנה, אלא מה נשען עליה: השרשרת מן הצו דרך המשיחה והעוגן אל העידן ואל קצה־המניין, מסומנת חוליה אחר חוליה. התזה השייכת לכך כתובה כבר בפרק 5: "שתי היתדות הזהובות — 457 ושנת 31 — אינן תלויות בשישת האלפים".
מסהלב
יש משהו משחרר בספירה ישרה. 10 עדים שאינם מכירים זה את זה ובכל זאת אומרים אותו דבר, מחייבים מחשבה; שלושה עדים שכן מכירים זה את זה ושבעה שרק מהנהנים, אינם מחייבים דבר. מי שרואה את ההבדל מפסיד נימוק ומרוויח יסוד, שכן מה שנשאר עומד על קרקע משלו. נביא המתארך משיחה 500 שנה מראש. נציב וכוהן גדול המציבים גדר. שכבה בקרקע שאינה יודעת דבר על השאלה המופנית אליה.
ולכן נשארת העמידה עמידה של יד פתוחה. יד איתנה במה שנמדד, יד רפה במה שפורש, וההבחנה בקול. מי שרואה את הקווים נוטים אל אותו חלון, רשאי לומר בשקט שזה משכנע, בלי לומר שזה קבוע. ההבחנה הזאת שומרת על היושר, והיא שומרת על היראה.
הכברה תוארה. עתה החוליה הראשונה של השרשרת: הצו שבו מתחילות 483 השנים, והשנה שבה יצא. זה פרק 3, "הצו".
קולופון לפרק 2
מצב האימות. נבדקו מול הנוסח או מול מהדורות מוסמכות: דניאל 9:25-26; יוחנן 2:13,20; 5:1; 6:4; 11:55; לוקס 3:1,23; 4:18-21; יוספוס Ant. 15.380, 18.95-97, 18.116-119; טקיטוס Ann. 15.44; RPC I 4270 (דרך Casus 31, פרק 9); וויליאמס, שוואב ובראואר 2012 ("In the 62 years counted from 31 BC to 31 AD"; "26–36 AD (31 ± 5 years)") וכגן ואחרים 2011 ("no anchors are used"; 12–91 לספירה ב־1σ), שניהם נקראו בבדיקת הספר הזה; בבלי יומא לט ע״ב; קלמנס Strom. 1.21 והרצף הפטריסטי דרך Casus 31, פרק 6; 11QMelchizedek [מְתֻעָד]. ספירות בלא שנת 0: תשרי 457 לפנה״ס + 483 = 27; 31 לפנה״ס + 62 = 32 לספירה; 173,884 − 173,880 = 4 ימים; מקדש 20/19 + 46 = 27/28 ו־19/18 + 46 = 28/29; גילים לפי שנת טבילה על הרצה A של חלון הלידה של ישוע [מְחֻשָּׁב]. הורדוס: אביב 4 לפנה״ס; חורף 4/3 נשאר אפשרי, אך פחות סביר (חלון הלידה של ישוע, פרק 6).
סגנון. גוף הטקסט בקולה של היצירה; המנגנון בקדרים שולחן העבודה, מומחה ולב. אין טענת הוכחה; מילת המשא ספירה. לכל קו: יסוד, מה הוא מניב מעצמו, במה הוא תלוי, ומחלקתו.