התמונה מציבה את חמשת תאריכי הספר הזה על קו אחד, בסדר שבו הוא שוקל אותם: מן הצו עד קצה־המניין. כל צומת נושא את התווית שלו ואת המקום שבו היצירה מבססת אותו; כל חיבור נושא את אורכו. קווים רצופים הם חשבונות הניתנים לבדיקה, קווים מקווקווים הם פרשנויות.
השרשרת בתמונה אחת: 458/457 – 27 – 31 – 3967 לפנה״ס – 2034, עם התווית לכל צומת
458 לפנה״ס · תשרי 457. הצו לעזרא בשנתו השביעית של ארתחשסתא מְתֻעָד; שהמניין נפתח בגבול השמיטה תשרי 457, תקף על שרשרת צוקרמן והוא פַּרְשָׁנוּת. פרק 3, "הצו".
27. 483 שנות שמש רגילות הלאה, בלא שנת 0: המשיחה, הטבילה. מְחֻשָּׁב, על הנחות פרק 3 (שבועי שנים; עזרא 7 כצו המכוון). Casus 31 מגיע לאותה שנה לאורך לוקס 3:1 והמקדש, על דרך מניין פרשנית.
31. שלוש שנים וחצי לאחר מכן, ארבעה פסחים: הצלב. החוליה פַּרְשָׁנוּת, שכן האביב הרביעי הוא סמך ולא כפייה. השנה עצמה באה מבחוץ: Casus 31 מודד אותה באות ובלוח וקורא לה השערה שקולה. התמונה הקודמת ציירה את ציר היום, האות ויום רביעי, כתוצאה של הספר הזה עצמו; המחקר ההוא עומד עתה בCasus 31, ולכן מציירת התמונה את העוגן כמסופק, לא כנגזר. פרק 1, "העוגן".
3967 לפנה״ס. העידן אינו עומד על שנת 31 אלא על פנקס החשבונות: המקדש ב־966 לפנה״ס וארבעה סעיפים, שלושה איתנים ואחד נישא. מְחֻשָּׁב, עם ±. הקו מ־31 מקווקו ואינו נושא אורך: הצלב עומד על לוח השעון, לוח השעון אינו עומד על הצלב. פרק 4, "השנים החסרות".
2034. 6000 שנה אחרי העידן, 120 כפול 50. פַּרְשָׁנוּת, מוערמת ארבע פעמים, עם המפריך של פרק 5, "היובל המאה ועשרים".
שני צמתים זהובים: 457 ו־31, "שתי היתדות הזהובות". הקווים אל לוח השעון רצים מהם והלאה, לעולם לא אליהם.
התמונה מציבה את חמשת תאריכי הספר הזה על קו אחד, בסדר שבו הוא שוקל אותם: מן הצו עד קצה־המניין. כל צומת נושא את התווית שלו ואת המקום שבו היצירה מבססת אותו; כל חיבור נושא את אורכו. קווים רצופים הם חשבונות הניתנים לבדיקה, קווים מקווקווים הם פרשנויות.
458 לפנה״ס · תשרי 457. הצו לעזרא בשנתו השביעית של ארתחשסתא מְתֻעָד; שהמניין נפתח בגבול השמיטה תשרי 457, תקף על שרשרת צוקרמן והוא פַּרְשָׁנוּת. פרק 3, "הצו".
27. 483 שנות שמש רגילות הלאה, בלא שנת 0: המשיחה, הטבילה. מְחֻשָּׁב, על הנחות פרק 3 (שבועי שנים; עזרא 7 כצו המכוון). Casus 31 מגיע לאותה שנה לאורך לוקס 3:1 והמקדש, על דרך מניין פרשנית.
31. שלוש שנים וחצי לאחר מכן, ארבעה פסחים: הצלב. החוליה פַּרְשָׁנוּת, שכן האביב הרביעי הוא סמך ולא כפייה. השנה עצמה באה מבחוץ: Casus 31 מודד אותה באות ובלוח וקורא לה השערה שקולה. התמונה הקודמת ציירה את ציר היום, האות ויום רביעי, כתוצאה של הספר הזה עצמו; המחקר ההוא עומד עתה בCasus 31, ולכן מציירת התמונה את העוגן כמסופק, לא כנגזר. פרק 1, "העוגן".
3967 לפנה״ס. העידן אינו עומד על שנת 31 אלא על פנקס החשבונות: המקדש ב־966 לפנה״ס וארבעה סעיפים, שלושה איתנים ואחד נישא. מְחֻשָּׁב, עם ±. הקו מ־31 מקווקו ואינו נושא אורך: הצלב עומד על לוח השעון, לוח השעון אינו עומד על הצלב. פרק 4, "השנים החסרות".
2034. 6000 שנה אחרי העידן, 120 כפול 50. פַּרְשָׁנוּת, מוערמת ארבע פעמים, עם המפריך של פרק 5, "היובל המאה ועשרים".
שני צמתים זהובים: 457 ו־31, "שתי היתדות הזהובות". הקווים אל לוח השעון רצים מהם והלאה, לעולם לא אליהם.