מילה מקדימה — כיצד לקרוא ספר זה
ספר זה נכתב כדי להיקרא בשתי דרכים: כעומד לגמרי בפני עצמו, וכחלק מן הטריפטיכון. מי שאינו מכיר את אלגוריתם האלוהים ואת שעון העל של ההתגלות אינו מחמיץ דבר מן הטיעון; ומי שכן מכיר אותם, שומע את שלושת השעונים מתקתקים יחד. במקום שבו מפנה ספר זה אל אחד החלקים האחרים לשם הגזירה המלאה של תאריך או של פרט אסטרונומי, זוהי הזמנה, לא תנאי.
הסדר קדוש: הטקסט תחילה. הכול נחרץ על המילים — השורשים עד לקרקעית, מבנה המשפט, הכתוב המפרש את עצמו. המספרים שתפגשו לעולם אינם מובילים; הם מאשרים. הסירו אותם, וכל הבניין עודנו עומד. כך ראוי שיהיה, ולא להפך.
הציטוטים הם תרגום עצמאי וקונקורדנטי. לא נוסח ארכאי, לא "לשון כנען" — לשון ברורה ובת-זמננו, ובכל זאת נאמנה לשורשים ועקבית ככל האפשר (אותה מילה עברית ← ככל האפשר אותה מילה בנוסח שלפניכם). במקום שעומד בו שם המפורש, אתם קוראים יהוה; במקום שעומד בו אֲדֹנָי או "אדון", האדון. אל אלוהים פונים בלשון אַתָּה של כבוד; ואליכם, הקוראים, פונה הספר בלשון אתם, ישירות ובגובה העיניים.
ארבעה סוגי מסגרות עוברים לאורך הספר — זהו אותם לפי כותרתן, וקראו אותן לפי טעמכם:
- שולחן העבודה — למי שמבקש לעיין ולבדוק: העברית, הספירות, נקודות האחיזה בזו אחר זו.
- הארכיון — הקולות שקדמו לנו: המקורות, קומראן, החוקרים.
- טענת הנגד — ההשגה החריפה ביותר, מוצגת בכנות ונענית.
- הלב — המקום שבו הכול שב הביתה: נחיתה פסטורלית אחת בכל פרק, אצל האחד אשר לפניו כורע כל מסדרון בבית הזה.
מי שממהר יכול לקרוא את הטקסט הרץ ולדלג על המסגרות; הטיעון ממשיך לרוץ. מי שמבקש את הפרט האחרון שבאחרונים, ימצאנו על שולחן העבודה ובארכיון.
כלל אחד תקף לספר כולו: במקום של דו-משמעות אמיתית אין בוחרים. במקום שבו מביט הטקסט במכוון לשני הכיוונים, ניתנות שתי הקריאות, והמקום הפתוח נותר פתוח. אין זה חוסר הכרעה; זוהי יראת כבוד כלפי נבואה שנחתמה במתכוון.