קומראן, כתבי היד, והפרכת התיארוך המאוחר
ההנחה המרכזית של ספר זה — "אלוהים מצלם את העתיד" — עומדת או נופלת על השאלה האם דניאל אכן צופה אל העתיד. המחקר הביקורתי אומר שלא: הספר נכתב כביכול סביב 165 לפנה״ס, אחרי האירועים שאותם הוא "מנבא". נספח זה מציג את העניין באופן זהיר ושיטתי: מדוע מתארכים מאוחר, מה מעלים נגד זה כתבי היד של קומראן, ומדוע עובדות כתבי היד מבטלות את ההכרח שבתאריך המכבי.
1. מדוע הביקורת מתארכת מאוחר
התיארוך המאוחר (דניאל חובר ±167-164 לפנה״ס, בעת המשבר המכבי) אינו נשען על הלשון או על ההיסטוריה כשלעצמן, אלא על הנחה אחת: נבואה אמיתית אינה אפשרית. דניאל יא משרטט את ההיסטוריה הפרסית וההלניסטית — אלכסנדר, הדיאדוכים, מלחמותיהם האינסופיות של הבית התלמיי והסלאוקי, ועד אנטיוכוס הרביעי — בדיוק כה רב, עד שאם נבואה בלתי אפשרית, אזי הוא חייב להיכתב אחרי האירועים. פורפיריוס כבר אמר זאת במאה השלישית לספירה; הביקורת המודרנית (מאז ברתולדט ואסכולת הביקורת ההיסטורית) חוזרת על כך. הדיוק אם כן אינו טיעון נגד דניאל אלא כל הראיה כולה: מתארכים מאוחר משום שהנבואה חדה מדי.
שלושת עמודי התווך של התיארוך המאוחר, וחולשתם:
- הדיוק הנבואי של פרק יא. זוהי הנחה תיאולוגית (נבואה בלתי אפשרית), לא עובדה טקסטואלית. מי שמתיר את אפשרות ההתגלות, מאבד טיעון זה.
- מילות השאלה היווניות (כלי הנגינה בפרק ג). הן רק שלוש, כולן מונחי מוזיקה — ניתנות להסבר באמצעות קשרי המסחר היווניים לפני אלכסנדר; מעטות מדי לתאריך הלניסטי, בעוד שמונחי המנהל הפרסיים הרבים מצביעים דווקא על הקשר מוקדם, פרסי.
- הארמית. בעבר נחשבה מאוחרת; אך הארמית של דניאל היא ארמית רשמית בעלת קווים מזרחיים, קרובה יותר למסמכים מן המאה החמישית (יב מאלפנטינה) מאשר לארמית של קומראן מן המאה השנייה. המאזן הלשוני הוא לכל הפחות בלתי מוכרע, ונוטה למוקדם.
2. כתבי היד של דניאל מקומראן
ליד ים המלח נמצאו שמונה כתבי יד של דניאל — מספר מרשים, ההופך את דניאל לאחד הספרים המועתקים ביותר בקהילה (בדומה לתורה ולישעיהו):
| כתב היד | סימן | תוכן (בין השאר) |
|---|---|---|
| 4QDanᵃ | 4Q112 | חלקים מדנ׳ א-יא |
| 4QDanᵇ | 4Q113 | חלקים מדנ׳ ה-ח |
| 4QDanᶜ | 4Q114 | חלקים מדנ׳ י-יא |
| 4QDanᵈ | 4Q115 | חלקים מדנ׳ ג-ז |
| 4QDanᵉ | 4Q116 | חלק מן התפילה (דנ׳ ט) |
| 1QDanᵃ | 1Q71 | דנ׳ א-ב |
| 1QDanᵇ | 1Q72 | דנ׳ ג |
| pap6QDan | 6Q7 | חלקים מדנ׳ ח-יא (על פפירוס) |
שלוש עובדות מתוך כך הן מכריעות.
(א) קדמותו של 4QDanᶜ. מתוארך פליאוגרפית בידי יוג׳ין אולריך (עורך מגילות דניאל) למאה השנייה המאוחרת לפנה״ס, בקירוב 125 לפנה״ס. אם הספר נכתב רק סביב 164 לפנה״ס, נותרים בקושי 40 שנה — דור עד שניים — לחיבור, להפצה, להעתקה וגם להכרה כסמכותי, בקהילת מדבר נידחת. זה צמוד באופן יוצא דופן מבחינה כרונולוגית; הדבר מצביע דווקא על ספר שעד אותה עת כבר היה זה זמן רב בתפוצה ובעל סמכות.
(ב) הטקסט כבר יציב ובשתי לשונות. העותקים מקומראן מציגים את המעברים הידועים עברית-ארמית-עברית (חילופי הלשון ב-ב:ד וב-ח:א) בדיוק במקומות המוכרים כיום — סימן שהטקסט כבר אז היה מבוסס וקדום, לא חובר זה עתה.
(ג) דניאל מטופל כנביא וככתבי הקודש. ב4QFlorilegium (4Q174) מצוטט "מה שכתוב בספר דניאל הנביא" — דניאל נקרא שם נביא, ודבריו נחשבים לכתבי קודש סמכותיים. ו11QMelchizedek (ראו פרק 12) בונה את כל יובל אחרית הימים שלו על ה-490 של דניאל. ספר שאותו קראו ככתבי קודש נבואיים ויישמו אותו אסכטולוגית לא היה כרוז עדכני.
3. מה כתבי היד מוכיחים ומה לא
היושר הוא כאן הכוח. ממצאי קומראן אינם מוכיחים תאריך מן המאה השישית; הפליאוגרפיה מתארכת עותקים, לא מקורות. מה שהם כן עושים הוא לבטל את ההכרח שבתאריך המכבי ולערער את הוודאות הרווחת:
- הם מראים שדניאל הילך כבר זמן רב לפני העת שבה ממקמים את ה"השלמה" כְּכִתבי קודש קדומים, סמכותיים ונבואיים.
- הם הופכים את התרחיש "נכתב 164, ובתוך ארבעים שנה נעשה קנוני ומועתק במספר עותקים במדבר" לבלתי סביר ביותר.
- הם מעבירים את נטל הראיה: התיארוך המאוחר אינו נשען על ראיות כתבי יד אלא על ההנחה שנבואה בלתי אפשרית.
במילים אחרות: הקרקע שמתחת ללעג נשמטה. מי שאינו שולל מראש את אפשרות ההתגלות, אין לו עוד סיבה כופה לתארך את דניאל מאוחר — ויש לו ספר המשרטט את העתיד בדיוק שדווקא בגללו הותרץ והוסר.
4. אנומליית ה"מדויק-מדי" הסטטיסטית
כאן פוגשת ביקורת הטקסט את הספירה של נספח ב. הביקורת מודה, בעל כורחה, שדניאל מדויק באופן חריג — שהרי זו עצם הסיבה לתארך מאוחר. חריגות זו ניתנת למדידה: בשום מקום אחר בתנ״ך אין נבואה יוצאת באופן כה מפורט וכה ניתן לאימות אל ממלכות הנקראות בשמן ואל משיח מתוארך (457 + 483 = AD 27). טקסט שהוא "במקרה" כה מדויק הוא בלתי סביר סטטיסטית כמו חתימה שמאייתת "במקרה" שם. התיארוך המאוחר הוא למעשה הודאה בנס, ולאחריה סירוב לקבל את הנס.
הדבר נוגע במשמעת ה-look-elsewhere של נספח ב: הדיוק של דניאל ט אינו תבנית שקורא להוט מייחס לטקסט (שאז היה חזק באותה מידה בכל מקום בתנ״ך), אלא תופעה מקומית, מרוכזת וקשורה בתוכן — בדיוק היכן שהתיאולוגיה כבדה ביותר.
5. מסקנה
כתבי היד של קומראן מרימים את דניאל מפינת ה"בדיון אדוק שבדיעבד" ומחזירים אותו אל המקום שבו הטקסט ממקם את עצמו: כספר אשר, זמן רב לפני האירועים שאותם הוא מתאר, נקרא ככתבי קודש נבואיים, ואשר דובר בדיוק שניתן להסבירו רק אם אכן ישנו מישהו הצופה אל העתיד. זו הקרקע שמתחת להנחת ספר זה. אלוהים מצלם את העתיד — וכתבי היד הקדומים ביותר שנשתמרו אינם עומדים בדרך קריאה זו, אלא מאפשרים אותה.
מקורות: א. אולריך, "The Text of Daniel in the Qumran Scrolls"; המהדורה הרשמית ב- Discoveries in the Judaean Desert XVI; 4Q174 (Florilegium); 11QMelchizedek (11Q13). השוו האלגוריתם של אלוהים*, נספח B (יסוד היסטורי-ארכיאולוגי).*