*חלון אינו אמין יותר מן הזכוכית שבו. מאחורי כל חוט שספר זה מותח מונח מניין: לא התרשמות שמילה חוזרת "לעיתים קרובות", אלא מספר ממוחשב וניתן לשחזור. נספח זה חושף את הזכוכית עצמה. נוסח המקור הוא כתב יד לנינגרד (WLC); הספירה נעשתה לפי לֶקְסֶמָה (מילת השורש המילונית, על פי מספר סטרונג ומורפולוגיה) ולא לפי כתיב, כך שהטיות ותחיליות נספרות אף הן. הקאנון העברי כולו מונה בספירה זו 306,785 מילים; מיכה — 1,400. כל מספר שלהלן ניתן לשחזור על פני הקאנון כולו באותה שיטת ספירה עצמה.*
*נספח זה נושא את הסימן מְחֻשָּׁב: המספרים קבועים. מה שהמספרים הללו אומרים — אם צפיפות גבוהה היא חתימה מכוונת או מקרה — זו שאלה נפרדת, והיא נשקלת בטקסט הרץ ואינה מוכרעת כאן.*
שדות המפתח
כל שדה: מילת השורש העברית, המניין בקאנון כולו, המניין במיכה, והפסוקים. היחס — כמה פעמים נופלת מילה בתוך 1,400 מילותיו של מיכה לעומת פיזורה בקאנון כולו — מגלה אילו מילים נושאות את צבעו של מיכה עצמו.
*ארבעת השדות הראשונים נושאים את הפתיחה ואת הליבה (שארית, לפרוץ, ללדת, חבל־לידה); שלוש שורות הטבלה האחרונות — לשאת, עוון, פשע — נושאות את הסיום. הספר פותח ומסיים באותן מילים על האשמה: נשא ועוון ופשע עומדים גם במשפט (2:2; 1:5) וגם בשיר התהילה שנושא את האשמה שוב והלאה (7:18). החוט אינו כפוי; הוא נספר.*
חתימת השם: מי כמוך
השם מיכה הוא שאלה מקוצרת: מי־כָה־יָה — "מי כמו יהוה?" השאלה הזאת פותחת את הספר (1:1) ושבה כדוקסולוגיה החותמת אותו: מי־אל כמוך — "מי אל כמוך?" (7:18). הספירה מגלה עד כמה נדירה הצורה המדויקת. השאלה מי כמוך ("מי כמוך") נופלת שבע פעמים בקאנון:
דברים 33:29 · שמות 15:11 · ירמיהו 10:7 · מיכה 7:18 · תהלים 35:10 · תהלים 71:19 · תהלים 89:9.
שבעת הפסוקים האלה נושאים שמונה מופעים, שכן שמות 15:11 שואל את השאלה פעמיים בפסוק אחד, מה שאינו קורה בשום מקום אחר בקאנון: "מי כמוך באלים" ו"מי כמוך נאדר בקודש". מיכה 7:18 מוסיף לה את המילה אל ומספק בכך צורה שאינה עומדת בשום מקום אחר: מי אל כמוך הוא בכל המקרא צירוף יחידאי (מי אלבליכמוך עומד בדברים 3:24 ובשמואל ב 22:32; מי כמוךעםאל במשפט, אך כרבים באלים, רק בשמות 15:11). הקשר לשמות 15 אינו נשען אפוא על נוסחה משותפת אחת כי אם על שלוש ספירות בבת אחת: השאלה הכפולה בשמות 15:11, הצמד פלא (שמות 15:11) ‖ נפלאות (מיכה 7:15) משורש אחד, והצמד במצולת (שמות 15:5) ‖ במצלות (מיכה 7:19) — מצולה 11 פעמים בקאנון, שם העצם פלא 13 פעמים, ושני הצמדים בפרק החתימה של מיכה. (כל הספירות: מְחֻשָּׁב; שמיכה 7:18 אוחז במתכוון בשמות 15: שָׁקוּל, ובחוזקה.)
הצירופים האבחוניים
מילה בודדת יכולה להיות מקרה; שתי מילים הנופלות יחדיו במקום אחד הן טביעת אצבע. הצירופים הללו נספרו על פני הקאנון כולו.
שארית + יעקב (sheerit + Jaʿaqov) נופל חמש פעמים בקאנון — ושלוש מהן עומדות במיכה (2:12; 5:6; 5:7); שתי האחרות אצל ישעיהו (46:3) ואצל ירמיהו (31:7). הצירוף "שארית יעקב" הוא אפוא כמעט נוסחה מיכאית מובהקת.
לריב + הר (riv + har) נופל בקאנון כולו בדיוק פעם אחת: מיכה 6:1, שם מנהל אלוהים את ריבו וקורא להרים כעדים. התמונה יחידאית בכל הקאנון.
אחרית + יום (acharit + jom, "אחרית הימים") נופל שבע־עשרה פעמים בקאנון; מיכה 4:1 נמנה עמהן — אותו פסוק עצמו העומד, כמעט מילה במילה, גם בישעיהו 2:2. מיכה פותח את חזון הישועה שלו בנוסחת קץ הימים הקבועה.
לקבץ + לאסוף (qavats + asaf), צמד המילים של הקיבוץ מחדש, נופל אחת־עשרה פעמים בקאנון, ובתוכן מיכה 2:12 ו־4:6.
לשאת + עוון (nasa + avon), "לשאת את האשמה והלאה", נופל 37 פעמים — ומיכה 7:18 חולק את הצירוף הזה עם התגלות החסד הגדולה של שמות 34:7, עוגן היציאה השני והגדול של הסיום.
לצאת + מצרים (jatsa + Mitsrajim), נוסחת היציאה, נופל 130 פעמים; מיכה 7:15 עומד בתוכן — "כימי צאתך מארץ מצרים".
כאשר שוקלים את מילותיו של מיכה כנגד שכיחותן בקאנון כולו, בולטות המילים שהספר משתמש בהן יותר מן הצפוי — טביעת האצבע הסגנונית שלו. בראש עומדות, עם ייצוג־היתר שלהן: שארית (למעלה מפי שישה־עשר צפוף מן הממוצע הקאנוני), ציון (פי שלושה־עשר), יעקב (פי שבעה), רעה (לרעות, כמעט פי שבעה), אשור (כמעט פי שישה), יער, ריב, קבץ. אין זו רשימה מקרית: שארית, ציון, לרעות, לקבץ — אלה בדיוק מילותיו של המלך־הרועה המקבץ את העדר, ושל בת ציון הנופלת וקמה. הקונקורדנציה משרטטת, בדרך ממוחשבת לגמרי, את אותה תמונה עצמה שקורא הטקסט הרץ.
מלוא תוצאות המכונה — כל השדות, כל הפסוקים, ציוויי "שמעו!", רשימות הצירופים המלאות — מונחים בתיק המחקר. נספח זה מגיש מהם את החתך הנושא.
*חלון אינו אמין יותר מן הזכוכית שבו. מאחורי כל חוט שספר זה מותח מונח מניין: לא התרשמות שמילה חוזרת "לעיתים קרובות", אלא מספר ממוחשב וניתן לשחזור. נספח זה חושף את הזכוכית עצמה. נוסח המקור הוא כתב יד לנינגרד (WLC); הספירה נעשתה לפי לֶקְסֶמָה (מילת השורש המילונית, על פי מספר סטרונג ומורפולוגיה) ולא לפי כתיב, כך שהטיות ותחיליות נספרות אף הן. הקאנון העברי כולו מונה בספירה זו 306,785 מילים; מיכה — 1,400. כל מספר שלהלן ניתן לשחזור על פני הקאנון כולו באותה שיטת ספירה עצמה.*
*נספח זה נושא את הסימן מְחֻשָּׁב: המספרים קבועים. מה שהמספרים הללו אומרים — אם צפיפות גבוהה היא חתימה מכוונת או מקרה — זו שאלה נפרדת, והיא נשקלת בטקסט הרץ ואינה מוכרעת כאן.*
שדות המפתח
כל שדה: מילת השורש העברית, המניין בקאנון כולו, המניין במיכה, והפסוקים. היחס — כמה פעמים נופלת מילה בתוך 1,400 מילותיו של מיכה לעומת פיזורה בקאנון כולו — מגלה אילו מילים נושאות את צבעו של מיכה עצמו.
*ארבעת השדות הראשונים נושאים את הפתיחה ואת הליבה (שארית, לפרוץ, ללדת, חבל־לידה); שלוש שורות הטבלה האחרונות — לשאת, עוון, פשע — נושאות את הסיום. הספר פותח ומסיים באותן מילים על האשמה: נשא ועוון ופשע עומדים גם במשפט (2:2; 1:5) וגם בשיר התהילה שנושא את האשמה שוב והלאה (7:18). החוט אינו כפוי; הוא נספר.*
חתימת השם: מי כמוך
השם מיכה הוא שאלה מקוצרת: מי־כָה־יָה — "מי כמו יהוה?" השאלה הזאת פותחת את הספר (1:1) ושבה כדוקסולוגיה החותמת אותו: מי־אל כמוך — "מי אל כמוך?" (7:18). הספירה מגלה עד כמה נדירה הצורה המדויקת. השאלה מי כמוך ("מי כמוך") נופלת שבע פעמים בקאנון:
דברים 33:29 · שמות 15:11 · ירמיהו 10:7 · מיכה 7:18 · תהלים 35:10 · תהלים 71:19 · תהלים 89:9.
שבעת הפסוקים האלה נושאים שמונה מופעים, שכן שמות 15:11 שואל את השאלה פעמיים בפסוק אחד, מה שאינו קורה בשום מקום אחר בקאנון: "מי כמוך באלים" ו"מי כמוך נאדר בקודש". מיכה 7:18 מוסיף לה את המילה אל ומספק בכך צורה שאינה עומדת בשום מקום אחר: מי אל כמוך הוא בכל המקרא צירוף יחידאי (מי אל בלי כמוך עומד בדברים 3:24 ובשמואל ב 22:32; מי כמוך עם אל במשפט, אך כרבים באלים, רק בשמות 15:11). הקשר לשמות 15 אינו נשען אפוא על נוסחה משותפת אחת כי אם על שלוש ספירות בבת אחת: השאלה הכפולה בשמות 15:11, הצמד פלא (שמות 15:11) ‖ נפלאות (מיכה 7:15) משורש אחד, והצמד במצולת (שמות 15:5) ‖ במצלות (מיכה 7:19) — מצולה 11 פעמים בקאנון, שם העצם פלא 13 פעמים, ושני הצמדים בפרק החתימה של מיכה. (כל הספירות: מְחֻשָּׁב; שמיכה 7:18 אוחז במתכוון בשמות 15: שָׁקוּל, ובחוזקה.)
הצירופים האבחוניים
מילה בודדת יכולה להיות מקרה; שתי מילים הנופלות יחדיו במקום אחד הן טביעת אצבע. הצירופים הללו נספרו על פני הקאנון כולו.
שארית + יעקב (sheerit + Jaʿaqov) נופל חמש פעמים בקאנון — ושלוש מהן עומדות במיכה (2:12; 5:6; 5:7); שתי האחרות אצל ישעיהו (46:3) ואצל ירמיהו (31:7). הצירוף "שארית יעקב" הוא אפוא כמעט נוסחה מיכאית מובהקת.
לריב + הר (riv + har) נופל בקאנון כולו בדיוק פעם אחת: מיכה 6:1, שם מנהל אלוהים את ריבו וקורא להרים כעדים. התמונה יחידאית בכל הקאנון.
אחרית + יום (acharit + jom, "אחרית הימים") נופל שבע־עשרה פעמים בקאנון; מיכה 4:1 נמנה עמהן — אותו פסוק עצמו העומד, כמעט מילה במילה, גם בישעיהו 2:2. מיכה פותח את חזון הישועה שלו בנוסחת קץ הימים הקבועה.
לקבץ + לאסוף (qavats + asaf), צמד המילים של הקיבוץ מחדש, נופל אחת־עשרה פעמים בקאנון, ובתוכן מיכה 2:12 ו־4:6.
לשאת + עוון (nasa + avon), "לשאת את האשמה והלאה", נופל 37 פעמים — ומיכה 7:18 חולק את הצירוף הזה עם התגלות החסד הגדולה של שמות 34:7, עוגן היציאה השני והגדול של הסיום.
לצאת + מצרים (jatsa + Mitsrajim), נוסחת היציאה, נופל 130 פעמים; מיכה 7:15 עומד בתוכן — "כימי צאתך מארץ מצרים".
(כל מנייני הצירופים: מְחֻשָּׁב; פירושם כחוטים מכוונים: נשקל בטקסט הרץ.)
טביעת האצבע של מיכה
כאשר שוקלים את מילותיו של מיכה כנגד שכיחותן בקאנון כולו, בולטות המילים שהספר משתמש בהן יותר מן הצפוי — טביעת האצבע הסגנונית שלו. בראש עומדות, עם ייצוג־היתר שלהן: שארית (למעלה מפי שישה־עשר צפוף מן הממוצע הקאנוני), ציון (פי שלושה־עשר), יעקב (פי שבעה), רעה (לרעות, כמעט פי שבעה), אשור (כמעט פי שישה), יער, ריב, קבץ. אין זו רשימה מקרית: שארית, ציון, לרעות, לקבץ — אלה בדיוק מילותיו של המלך־הרועה המקבץ את העדר, ושל בת ציון הנופלת וקמה. הקונקורדנציה משרטטת, בדרך ממוחשבת לגמרי, את אותה תמונה עצמה שקורא הטקסט הרץ.
מלוא תוצאות המכונה — כל השדות, כל הפסוקים, ציוויי "שמעו!", רשימות הצירופים המלאות — מונחים בתיק המחקר. נספח זה מגיש מהם את החתך הנושא.